קמפיין הדז'ה וו של נבחרת מגיע לסיומו. דז'ה וו ראשון כי הוא מרגיש דומה מאוד לקודמיו. בינוני ומטה,עם ריגושים חד פעמיים ואכזבה גדולה מחוסר היכולת להתעלות במשחקים מעל הרמה האישית והקבוצתית הרגילה. לצערנו אקורד הסיום הצורם מול צפון אירלנד הוכיח זאת שוב. דז'ה וו שני מגיע גם לגבי המנהג המגונה להחליט מי ראוי לאמן את הנבחרת או לשחק בנבחרת אחרי כל משחק.
אלי גוטמן צריך להמשיך כי כל מאמן - ואני מדגיש - כל מאמן שנבחר לעמוד על הקווים בנבחרת ישראל, צריך מראש לחתום לארבע שנים. איך אפשר לתת למאמן נבחרת לעבוד שנתיים? לוקח לכל אחד מהם רק שנה להבין ולהפנים את הפער בין קבוצה לנבחרת, ותאמינו לי כאחד שעבר את זה כשחקן, הפער הוא גדול בהמון מובנים. למשל: ההשפעה בזמן קצר לעומת עבודה יומיומית, הבנה מי מהשחקנים מסוגל להתעלות באופן חד פעמי תחת לחץ, שינויים תכופים בכושר שחקנים כל מספר חודשים בין משחק למשחק ועוד.
בשורה התחתונה, גוטמן צריך להמשיך. כל התאחדות שמכבדת את עצמה צריכה לתת זמן לכל מאמן שהיא מאמינה בו להכיר, לטעות, להפנים ולבנות. אין לנו לוקסוס לדרוש ממנו מה שלא היה פה 44 שנה. בדיוק מסיבה זו, זה כבר היה אמור לקרות לפני שנתיים ולא לייצר את הקרקס הזה סביב הנבחרת וגוטמן בשנה האחרונה.
למען הסר ספק, למרות שגוטמן השבוע הכניס עצמו לקרקס הזה משום מה, אין קשר בין ההתנהלות העסקנית הקלוקלת שלו במקרה עם דודו דהאן לבין ההחלטה אם הוא צריך להמשיך. ההתנהלות לא צריכה להשפיע על ההחלטה לגבי עתיד -היא פשוט לא הייתה ראויה והתגובה שלו אפילו לא ראויה עוד יותר. ועדיין, הראיה צריכה להיות כוללת ולא נקודתית.
זה יהיה מאוד מוזר אם גוטמן לא ירצה להמשיך. ליורו הבא, שגדל ל-24 נבחרות, יספיק מקום שלישי לעלות לפלייאוף ואפילו קמפיין כמו הנוכחי יעלה אותנו להצלבה. נראה למישהו שגוטמן הקריב שנתיים כדי לפספס הזדמנות גדולה להיזכר כראשון שלקח אותנו ליורו?
שלושה דברים שלדעתי גוטמן (אם ימשיך) חייב לשפר ולתקן לקמפיין הבא:
1. הנבחרת חייבת לתרגל עוד שיטת משחק, בדומה למה שסוזה עושה במכבי תל אביב, כדי להשתמש בה בעת הצורך, שיטת 3-4-3 לדוגמא. לא תמיד הצבת שחקן כזה או אחר מספיקה לשינוי ובטח כששרן ייני משחק קשר אחורי אפשר להפוך אותו לבלם שלישי ואז לשחרר את המגנים קדימה. ראינו אמש ונגד אזרבייג׳אן כמה אנחנו מוגבלים כשצריך ליזום.
בכלל, התחלנו את הקמפיין עם 2-4-4 גוטמני טיפוסי שעלה לנו בדלילות במרכז השדה, תבוסה לרוסיה ושינוי גישה ומערך (שנת לימוד אמרנו?), עברנו למערך של 3-3-4 נסוג עם יציאה קדימה מהירה אבל עם הצטרפות להתקפה מאוד מוגבלת. מכיוון שאין לנו מספיק שחקנים שמשנים משחק מהספסל, שינוי מערך זה כלי שיכול לעזור. אנחנו שבלונים מדי כשצריך להיות דומיננטיים.
2. משחק המעבר. לנבחרת בינונית מותר וצריך לשחק הגנתי אבל אני חושב שבסיס הגנתי אגרסיבי לא צריך למנוע יציאה מהירה קדימה וצריך להשתמש בעוד קשר ומגנים כדי לאיים ולהעז. השילוב הזה לא היה מספיק טוב ברוב המשחקים.
3. ברמת ההתנהלות אני חושב שגוטמן חייב כבר להפנים מי מבחינתו הם השחקנים שיודעים לתת אקסטרה בנבחרת ומי לא. בלי לחשבן לשמות, מעמד או תגובות מבחוץ. בכלל, אני חושב שהוא צריך להתעסק פחות בתקשורת ובהעברת מסרים וללכת עם האמת שלו.
אפשר לדבר עד מחר על החלפת המאמן, דבר שמנסים פה בכל קמפיין מחדש, ואפשר גם להפנים שכרגע, כנבחרת, אנחנו לא מפסיק טובים. אין לנו אף כוכב בליגה גדולה (בן שהר הוא הנציג הבודד בארבע הליגות הבכירות), אין לנו כמעט ואף שחקן מוביל בקבוצה אירופית (למעט נאתכו ובן בסט) ובכל קמפיין מחדש אנחנו בעיקר משחקים בנדמה לי. בסיס השינוי הנכון והרציני הוא פחות מאמן הבוגרת אלא השקעת הכסף, המשאבים והחינוך למצוינות בגילאים הצעירים בתכנית מוגדרת של ההתאחדות באופן מרוכז כדי לייצר עתיד רחב וטוב יותר.
חברים, גוטמן או כל אחד אחר חייב להכניס רוח בנבחרת, רוח שכמובן חסרה, אבל תתחילו להפנים: כשמשחקים כל כך הרבה פעמים ברמה מסויימת, כנראהט שזו המציאות, זו היכולת, ומזל שפלאטיני בא לקראתנו כי אנחנו ממש לא באים לקראתו.
