- "כן?", ענה בחוסר חשק מופגן למספר הלא מזוהה.
- "אהלן רולאן, מה קורה?"
- "עדיף שלא תשאל... מי אתה?"
- "מ'זתומרת מי אני? אני דודו. דודו דהאן"
- "מי?! אהה? מממ... רגע..."
- "אתה אולי מכיר אותי כספיישל-סופר-מגה אייג'נט דודו דהאן"?
- "אההה, אתה! אז תגיד... מה בפיך?"
- "שמעתי שאתה מחפש מאמן, אני חושב שמצאתי עבורך את השידוך המושלם"
- "כבר אמרתי לכם, הישראלים, שאני לא מעוניין באברם גרנט"!
- "לא, זה לא הוא. יש לי מישהו טוב הרבה יותר, יהלום. גיא לוזון שמו"
חיוך מריר וסימבולי עלה על פניו של דושאטלה. הוא כבר התעייף משמות של מאמנים אלמוניים ומניסיונות כושלים למצוא את האיש שאמור להוביל את קבוצת הפאר שלו. "תראה, דודו, כולי הערכה לרצון שלך לעזור, אבל צר לי", אמר הבוס והתכונן לסיים את השיחה. "אני רוצה שם גדול". דהאן לא נכנע, והזדעק לפני שהקו מתנתק: "אהההה, היי, חכה! אתה יודע שהוא, במו ידיו וכשרונו, העלה את נבחרת ישראל ליורו?".
- "מה?!"
- "כן. היית מאמין? את ישראל. המדינה הקטנה הזו, שלא מצליחה אף פעם בכלום. הוא ולא אחר"
- "לאיזה יורו בדיוק?"
- "2013"
- "ממתי יש יורו בשנה אי-זוגית?"
- "אהה, כן... תראה... זה לא בדיוק יורו... זה היורו לנבחרות צעירות. גם ג'ונג'ו שלבי שיחק שם"
- "אוקיי... התחלת לעניין אותי"
- "סוף סוף אתה מדבר בהיגיון", שיחרר דהאן אנחת רווחה. "חבל שלא הקשבת לי מלכתחילה. אתה מכיר אותי, לא? אתה הרי יודע שהשם שלי הולך לפניי. כבר שכחת שהבאתי לבלגיה שמות כמו גל שיש, סטיבן כהן, לירוי צעירי ומוחמד גאדיר?"
- "תן לי לישון על זה כמה ימים ואחזיר לך תשובה"
- "חסר לך שלא"
*
בינתיים, בפתח תקווה, ישב גיא לוזון והמתין לחדשות. נכון שהטורניר הגדול מתקרב, אבל גם החוזה הבא מתחיל להיראות לוט בערפל ותכל'ס זה חשוב בהרבה. פתאום זה מוזר, אפילו מפחיד, שהאיש שאמור לחתום לו על הצ'ק לא צפוי להגיד לו כמה הוא טוב גם באירועים משפחתיים. ובכלל, למה לבזבז את הזמן ולצפות בקלטות של הנבחרת הקיקיונית ההיא מנורבגיה כשאוטוטו מתחילה העונה השמינית של דקסטר ואפשר להעביר את הזמן בכיף? אז בעיצומן של ההכנות ליורו, נשמעת דפיקה בדלת. הסוכן הגיע.
"יש לי הרבה מה לספר לך, מאיפה להתחיל?", שאל דהאן. "מהרגע שבו אני הופך לרלוונטי", ענה לוזון וארשת מתוחה הופיעה על פניו. "דיברתי עם כמה קבוצות, כמו שהבטחתי לך. בוולנסיה לא ממש רצו לשמוע אותי, נאפולי העדיפה את בניטס וגם את החבר'ה של מונאקו לא הצלחתי לשכנע שאתה יותר טוב מראניירי".
- "ומה עם ריאל מדריד?", ניסה לוזון.
- "עזוב, אנצ'לוטי סגור שם"
- "אז ללכת לחתום בלשכה אחרי היורו?"
- "נראה לך? תתחיל לעבוד על הפלמית והצרפתית שלך. דיברתי עם נשיא סטנדרד, היה בונדינג טוב. יש לי הרגשה שזה שלך"
- "איך אתה בטוח?"
- "מרגיש לי ככה, אני פעם לא טועה בדברים האלה"
- "אני מקווה שאתה רציני"
- על מי תסמוך אם לא עליי?"
- "דודים שלי?"
- "הם סידרו לך פעם קבוצה?"
- "נבחרת!"
*
למחרת, הטלפון מדושאטלה הגיע ודהאן היה על המטוס בדרכו לבלגיה. בחדר במלון כבר המתין לו הג'ל לשיער והתחנה הראשונה היתה, כמובן, משרדו של נשיא סטנדרד. "אז אני מבין שחשבת על ההצעה שלי. סתם שתדע, אני לא יודע מה זה לא", אמר הסוכן הממולח ושלח מין חיוך שובב. "כן, יש על מה לדבר. אבל לפני כן, רציתי לדעת כמה דברים".
- "שוט, אענה על הכל", הבטיח דהאן.
- "מה הסיפור שלו, הלוזון הזה? איך הוא הפך לכזה גדול?"
- "תראה, הוא היה סנסציה כבר מגיל צעיר. כשהוא היה בן 27 הוא אימן את קבוצת הבוגרים של מכבי פתח תקווה"
- "ואוו. התחיל צעיר יותר גם מווילאש בואש. איך הוא עשה את זה?"
- "הבנת משחק פנומנלית, קידום צעירים, יחסי אנוש מדהימים, תפקוד נדיר תוך כדי משחק"
- "נשמע מרשים. ומה הלאה, אחרי הקדנציה במכבי חיפה?"
- "פתח תקווה!", תיקן דהאן
- "וואטאבר"
- "בזכות כל היכולות הללו, הוא נשאר בקבוצה שש שנים. לאחר מכן הוא עשה קפיצת מדרגה ואימן את הפועל תל אביב. שם ענק בישראל"
- "כן, אני יודע. זוכר את ברוך דגו. איזה שחקן... אה, ומה אז?"
- "לוזון לא כל כך הצליח בהפועל, אז הוא עזב אחרי 9 מחזורים. כולם חושבים שהוא התפטר כי הקבוצה לא שיחקה טוב, אבל הוא בעצם עשה את זה כי הוא ידע שהוא יילך למועדון גדול יותר".
- "איזה?"
- "בני יהודה"
באותו רגע, נפלה על דושאטלה הארה. הוא כאילו חש לפתע שזה האיש שלו. הוא המשיך להקשיב למעלליו והצלחותיו של לוזון בשלוש שנותיו אצל הזהובים (גמר גביע המדינה) ולאחר מכן על איך שהוא הפך את הנבחרת הצעירה לאחת הווינריות הכי גדולות שצמחו במזרח התיכון. "תארגן לי פגישה איתו. נדבר, נכיר, נסגור על שכר ונצא לדרך", הכריז הנשיא. "נהדר! יש לי גם שחקן, קוראים לו מואנס דא...", ניסה דהאן לרכוב על הגל, אך נתקל בסירוב, שדווקא לא הוריד לו את החיוך מהפנים.
- "גיא?"
- "כן"
- "אני אדבר מהר כי זו שיחת חוץ. תכין את הדרכון שלך"
- "למה?"
- "אתה בא מחר לחתום על החוזה בסטנדרד"
- "לא... לא... לא נכון. אתה צוחק. אני לא מאמין לך. אבל רגע, יש לי אימון להעביר מחר"
- "נו באמת, זה כזה חשוב? שלח את עופר פביאן"
- "יבוצע. שמע, דודו, אתה ענק! אין עליך! איך עשית את זה?"
- "אמרתי את האמת"
- "והיא?"
- "שאתה מאמן נדיר, אדם מדהים, טקטיקן בחסד ונמצא בדרך למעלה"
- "זהו?"
- "ושהגעת לאן שהגעת רק בזכות עצמך"
- "ואוו! אתה גדול! איך אוכל להודות לך?"
- "יהיה מגניב להיות איתך באיזו מסיבת עיתונאים"
*
אז החתימה הגיעה, ויחד איתה גם ההלם מצד כל מי ששמע על כך. בינתיים, היורו יצא לדרך ודושאטלה שמר עם לוזון על קשר רציף, אך לא הפריע לו לעבוד בזמן המשחקים. בכל זאת, משימה לאומית. אחרי ה-2:2 מול נורבגיה הנשיא שלח SMS בו הוא כתב למאמן ש"רק חוסר מזל מנע ממנו ניצחון היסטורי" ולאחר ה-4:0 מול איטליה טען כי "לולא האדום הכל היה נראה אחרת. עשית עבודה מדהימה". בסיום ה-0:1 על אנגליה,דושאטלה כבר היה בטוח שהוא עשה את עסקת חייו, אם כי משהו קטן הפריע לו.
- "כל הכבוד, גיא"
- "תודה"
- "שיחקתם כל כך יפה וכל כך חכם. אבל דווקא ממך, הפעם, די התאכזבתי"
- "מה?! סוף סוף ניצחנו, לקחנו יותר נקודות מכל נבחרת ישראלית אי פעם בטורניר גדול וזה מה שיש לך להגיד לי? למה?"
- "קור הרוח שלך הזכיר לי את פרגוסון, החגיגה הייתה זהה לזו של מוריניו ואפילו העניבה נראיתה כאילו נלקחה מהמלתחה של גווארדיולה"
- "אז מה לא בסדר?"
- "כי אני רוצה שתהיה אתה. רק אתה, ולא אף אחד אחר. אני מאמין בך. אתה תאמן את סטנדרד כי אתה טוב!"
- "אתה מאמין שיש לי דז'ה-וו? כבר אמרו דברים כאלו בעבר. זה מבאס"
- "מי אמר לך את זה?"
- "דודים שלי"
- "נו... אז זה נשמע נהדר. למה שזה יהיה מבאס?"
- "כי אחרי שנים של הדחקה, באיזשהו שלב התחלתי להאמין להם"
