העונה שעברה הסתיימה עבור טוטנהאם באופן די טראגי. היא שוב איבדה את הכרטיס לליגת האלופות במחזורים האחרונים ונאצלה לראות את השנואים מארסנל שמחים לאיד על חשבונם. פניהם המוחמצות של וילאש-בואס ושחקני הספרס במחזור הסיום העלו את השאלה/תהיה מה היה חסר בעונה הדי מוצלחת, בה שיחק השחקן הטוב בליגה ואחד הטובים בעולם. התשובה, כנראה, נמצאת באופן שבו טוטנהאם רואה עצמה. האם מדובר בקבוצה סימפטית של מקומות 5-7 ותו לא או בקבוצה שמתיימרת להיות ב"ביג 4", האם מדובר בקבוצת "התרנגולים" או שמא ב"אריות".
לאחר תחושת ההחמצה של סוף העונה שעברה החל מועד ההעברות ושמה של טוטנהאם הוזכר ומוזכר עד לרגע זה ללא הרף. עיקר תשומת הלב, מן הסתם, על גארת' בייל והיכן ישחק בעונה הבאה, כששמה של ריאל מדריד נראה כבולט ביותר. עד לרגע זה, ריאל הציעה (כך על פי הדיווחים) סכומי עתק שחצו את סף ה-100 מיליון יורו, סכומים שעשויים לשבור את שווי העסקה היקרה ביותר בהיסטוריה, אבל וילאש בואש מבהיר: "אני אוהב את אנצ'לוטי, אבו הוא טעה. חייבים לתת לנו קצת יותר כבוד".
הסיטואציה הזאת מביאה את טוטנהאם לנקודת האל-חזור הקריטית והמשמעותית ביותר בתולדות המועדון. בספרס מבינים שזוהי הזדמנות להכנסה כלכלית עצומה ולמרות זאת לא עטים לחתום ומעלים את ערך השחקן בכל הצעה שמקבלים. פה עולה אותו עניין תפישתי שאופף את התרנגולים. לא מדובר בכסף (שיש הקוראים לזה אפילו רודף בצע), אלא מדובר ברצון לשמור על הנכס היוקרתי ובכך למתג את טוטנהאם כמועדון גדול. את המודל לחיקוי מיתוגי הם מוצאים בתוך אנגליה עצמה כאשר הם רואים איך יונייטד לדוגמא לא מסכימה לשחרר את כוכבה, וויין רוני, למרות שהביע לא פעם את רצונו לעבור קבוצה.
כדי להבין עד כמה הספרס רוצים את השינוי התדמיתי המיוחל, צריך לצאת מן הקופסא שנקראת "גארת' בייל". מבלי ששמנו לב טוטנהאם במקום השני בסעיף ההוצאות על רכש, עם 58 מיליון יורו, כשרק מנצ'סטר סיטי מקדימה אותה. עוד נתון מעניין הינו העובדה שטוטנהאם שברה בקיץ אחד פעמיים את שיא ההעברות של עצמה - עובדה יוצאת דופן עבור הקבוצה מלונדון שמהווה הצהרת כוונות חד משמעית.
הנהלת הספרס בראשות הבעלים היהודי, דניאל לוי, החליטה שבניגוד לקיץ שעבר בו בדיעבד נכשלו ברכישת דמפסי וסיגורדסון (הראשון נמכר אחרי עונה בלבד והשני די מאכזב), בקיץ הנוכחי הם ישקיעו על רכש בתבונה רבה ועל שחקנים שמסוגלים לפרוע את השטרות הן בטווח הקרוב והן בטווח הארוך. רוברטו סולדאדו, הגיע מוולנסיה תמורת 30 מיליון יורו והפך לשחקן היקר בתולדות המועדון. סולדאדו - בעל מיקום מעולה, רגל ימין קטלנית, משחק ראש משובח ושחקן פיזי נהדר – יכולות שאמורות להפוך אותו לחלוץ מוביל בפרמיירליג. עם 81 שערים ב-141 הופעות במדי העטלפים, חלוץ נבחרת ספרד נמצא בשיא הקריירה ולא היה זמן טוב יותר לצרף אותו. "זה פרויקט חדש ומעניין שמביא חידוש לקריירה שלי. בזכות זה עוד אמשיך להשתפר", הבטיח הספרדי.
השחקן ששבר את השיא עוד לפני הספרדי הוא פאוליניו הברזילאי. אחרי טורניר הקונפדרציות הנפלא שעשה הקשר היה ברור שזוהי רק שאלה של זמן עד שימצא קבוצה גדולה באירופה ואכן לא עבר זמן רב עד ששינה את כתובתו מסאו פאולו ללונדון תמורת סכום של 20 מיליון יורו. עצם העובדה שלמרות התעניינות מצד ריאל מדריד וצ'לסי, התרנגולים פתחו את הכיס והנחיתו שחקן בסדר הגודל של פאוליניו, רק מעצימה את ההישג בהבאתו, וגם הקשר התבטא ואמר: "ניתחתי את כל ההצעות ובחרתי בלב שלם בטוטנהאם".
הדובדבן שבקצפת מבחינת הרכש הינו נאסר צ'אדלי המוכשר. הקיצוני הבלגי נחת בוייט הארט ליין בעבור כ-8 מיליון יורו ויצטרף למושבה הבלגית המתפתחת יחד עם יאן ורטונגן ומוסא דמבלה. הכישרון הצעיר יודע: "זה סגל שעוד יילך ויתקדם. זה המקום המושלם עבורי".
שחקני הרכש החדשים, יחד עם גארת' בייל שבינתיים לא זז לשום מקום, עשויים להפוך את טוטנהאם לקבוצה איכותית, מושכת, טרנדית ומרעננת. אך גם אם בסופו של דבר דניאל לוי יחליט למכור את הוולשי זה יהיה לאו דווקא מקבלת העובדה שטוטנהאם קבוצה קטנה, אלא מתוך מבט קדימה. עם 120 מיליון יורו בכיס (ואולי שחקן או שניים שיגיעו מריאל כחלק מהעסקה) השמיים הם הגבול. טוטנהאם נמצאת בנקודת האל-חזור, אבל עושה רושם שלא משנה מה יחליטו ולאן יפנו, הדרך תהיה בדרך המלך. אמרתם מלך, אמרתם אריה.
