אני מנסה לחשוב מה קרה לנו, לנבחרת איטליה, ברבע הרביעי מול ליטא ופשוט לא מבין. רבע גמר אליפות אירופה והשחקנים פשוט נעלמו לחמש דקות. ברור שמגיע קרדיט לליטאים על ההגנה והמשחק המעולה, אבל השחקנים שלנו פתאום הפסיקו לשחק קבוצתי, כל אחד ניסה לנצח לבד וככה בסוף מפסידים.
ההפסד הזה חבל מאוד, ומתסכל מאוד, כי עד הרבע האחרון היינו חזק מאוד במשחק, אבל כנראה שמול ליטא אי אפשר להירדם אפילו לא לדקה. החמצנו זריקות נוחות, לא היינו מרוכזים ליד הסל ובצד השני הם קלעו שוב ושוב וברחו לנו. כמעט כל משחק בטורניר הזה הוכרע כשנבחרת אחת נרדמה לדקה-שתיים והשנייה ברחה, וזה מה שקרה לנו. עכשיו נצטרך להשיג עוד ניצחון אחד כדי לסיים בשביעייה הראשונה ולהגיע לאליפות העולם.
בכל מקרה, גם לאחר ההדחה, באיטליה מסתכלים לאחור בגאווה. הנבחרת עשתה מעבר למצופה. בנו פה נבחרת שמכוונת גבוה באליפות אירופה הבאה, ואחרי התצוגה בסלובניה אנחנו באמת מאמינים שהכל אפשרי.
אם אני צריך לנסות ולהמר מי תעלה לגמר, ליטא או קרואטיה, אני מוותר. זה קרה כל כך צמוד שחבל בכלל להתחיל ולנסות. שתי הנבחרות מעולות. נכון שכבר אין כוכבים כמו סאבוניס, מרצ'וליניוס וקוקוץ', אבל המשחק הקבוצתי של שתי הנבחרות מרשים ונראה שהרמה שלהן שווה, עם יתרון קטן לליטא. תהיה שם מלחמה אמיתית על הפרקט.
חצי הגמר השני זה סיפור אחר. למרות שבצרפת יש כוכבים ושחקנים שמגיעים מה-NBA, ספרד נראית כרגע כמו רמה אחרת, ממש מפלצת. ראיתי אותם מול סרביה וזו הייתה הצגת תכלית – גם בחלק ההגנתי וגם בחלק ההתקפי. ההגנה שלהם פשוט מטורפת, לחץ בלתי פוסק, חילופי שמירות. הכל.
שחקנים כמו קלדרון ורוביו ישבו על הספסל, ופרנדדס ורודריגס לקחו את המושכות ופשוט פירקו את הסרבים. זו הייתה אחת ההופעות הכי מרשימות שראיתי, ממש בלתי נתפס. לפי איך שאני רואה את זה, ספרד עדיפה על צרפת, אבל כבר ראינו בטורניר הזה שהכל אפשרי.
