האמת, לזה לא ציפינו. אחרי ההפסד בבאר שבע, פתאום הבכיינות של סוזה על העומס התחילה להראות כמו תירוצים מבית היוצר של המאמנים הישראלים. בהגנה של מכבי החלו להיחשף בקיעים, חואן פאבלו, אחרי שלא ספג בערך נצח, קיבל גולים של ליגה לאומית ואפילו זהבי נראה אנושי פתאום. אבל כנראה שזאת הייתה בכל זאת רק מכה קלה בכנף הצהובה.
במכבי לא פחדו מפרנקפורט כמו שהם פחדו מהדיינים של אופ"א, שקנסו אותם במשחק הקודם ב-20 אלף יורו. השלטים בכניסה נבדקו טוב טוב ובסוף הסכימו להכניס שלט שאומר "סופר יהודים". לא בטוח כמה דאבור, ראדי, מיטרוביץ' גארסיה ושות' הזדהו עם השלט, אבל הקונטרה הלא מתוחכמת במיוחד לאוהדים של הפועל הצליחה לעבור את הצנזורה של אופ"א.
סוזה, כדרכו בקודש, המשיך להפתיע. הפעם הוא שוב עלה עם 3-4-3, בדיוק אותו הרכב שעלה מול סכנין לפני שבועיים למעט שינוי אחד: עומרי בן הרוש במקום מאנה באגף השמאלי. וזה הצליח לו בענק, לפחות למשך מחצית אחת. הגרמנים לא הבינו מאיפה הגיעו להם הסופר מכבים האלה. כבר אחרי עשר דקות זהבי לא ספר את במבה הבלם, שקפץ גבוה ונחת נמוך, רק כדי לראות את הקשר נשאר בדיוק באותו המקום ועושה 0:1, מסיבמבה.
זהבי המשיך את הכושר המדהים שלו מתחילת העונה. בכל פעם שהוא נתקל במגן הגרמני שרק, הוא גרם לו להראות כמו פיונה ביום טוב. האמת שג'ורדי צריך להיות מודאג, כי אם זהבי ימשיך בכושר הזה, אין ספק שהוא חייב לחזור לעוד סיבוב באירופה, ועדיף כבר בינואר. הסקאוטים כבר בוודאי רושמים בפנקסים ופאולו סוזה צריך אולי כבר להתחיל להכין אלטרנטיבה.
אבל עם כל הכבוד לזהבי, הגיבור האמיתי של הצהובים אתמול היה ברק יצחקי. כל השבוע קראנו איך סוזה לא סופר אותו, ואיך הוא לא בתכניות ופתאום החלוץ בעל השיער המאפיר פותח בהרכב ונראה כמו השחקן שקיבל חוזה עתק במכבי לפני שלוש שנים. ההתרוממות בנגיחה הראשונה הייתה יותר קרובה לעלייה לדאנק והצ'יפ הקטן בשער השני היה פשוט גאוני. יצחקי כבר סופר 5 שערים באירופה (אחד חצי עצמי) לעומת 2 בלבד בליגה, בדרך למחצית הכי גדולה שראינו העונה מקבוצה ישראלית.
ואולי זה בכלל לא מקרי. נראה שסוזה אימץ לעצמו שיטה: שחקנים מסויימים שמתאימים לליגה וכאלה שמתאימים לאירופה. כך למשל אלטמן שיחק כמעט בכל המשחקים באירופה, אבל בקושי שותף בליגה, כמו גם מיטרוביץ' ואייבינדר, שממעטים לשחק במסגרת המקומית, ויצחקי - שמככב במסגרת האירופית, אבל בליגה די מיובש. ככה זה במכבי עם הרוטציה, יש שחקנים לקחת אליפות בליגה, ויש כאלה למשימות המיוחדות באירופה.
ואחרי כל זה באה המחצית השנייה והזכירה לנו שבכל זאת יש פה יריבה מהבונדסליגה, ושהטעויות בבאר שבע לא היו מקריות. פתאום נראה היה שהתסריט של באזל חוזר, אבל בהפוכה. מכבי כמעט ולא עברה את החצי, סוזה איחר בחילופים וגם כשהם כבר קרו, הם רק פגעו בקבוצה. כך מרגוליס הבלתי ברור החליף את אלטמן המצויין ולא הורגש. אחרי שהגרמנים חזרו ל-3:2 בעזרתם האדיבה של ייני (שגרם בשנתיים האחרונות לחמישה פנדלים, כולל זה מול באזל), וחואן פאבלו המהוסס, נזכר סוזה לרדת מהעץ, הכניס את ראדי ועבר ל 4-5-1, שהספיק לו עד הסיום. כולל מתנה קטנה לפני השריקה.
אקורד הסיום של זהבי היה כל כך שחצני, כל כך מלא בבטחון, שזה אפילו היה קצת מעצבן. כי מה אכפת לזהבי לתת פירלו קטן במצב של יתרון, כשבכל מקרה אחרי הבעיטה תישמע שריקה. הכדור של מספר 7 בצהוב היה כל כך חלש שנדמה היה לרגע שהשוער יכול עוד להספיק לקום ולתפוס אותו, אבל בסופו של דבר התגלגל באיטיות לרשת ושלח את מכבי לחגוג. כנראה שאם אתה ערן זהבי, מותר לך באמת לעשות הכל, כי כל עוד זה מצליח, לא תשמעו אף אחד בא בטענות.
"יש לנו ארבעה ימים להתכונן למכבי פ"ת, נתאושש ונעשה את ההתאמות", אמר סוזה אחרי המשחק, ספק ברצינות, ספק בבדיחות הדעת. אל דאגה, עד למשחק הזה יש לקבוצה שלו זמן לנוח וגם אם לא, יש לו אלברמן, ראדי ושאר שחקני הליגה ה"רגילים". המבחן האמיתי, יודע גם סוזה בעצמו, יהיה בניקוסיה בעוד שלושה שבועות, בליגה של הגדולים.
