אנחנו כבר מכירים את הנוהל. אחרי שזה יקרה נגיד שהכתובת הייתה על הקיר. הפרשנים יקומו ויצעקו "למה אף אחד לא עשה משהו בזמן?", אחרים יגידו "התרענו עוד בפרשת הצ'צ'נים" או "צריך לסגור את הכדורגל" ו"צריך לשלוח את האנשים האלה לכלא". אבל כל זה כבר לא יעזור, זאת תהיה חכמה שלאחר מעשה.
בכל פעם שנדמה לנו שהנה, הם נרגעים ולא שמענו מהם זמן מה, "קומץ" אוהדי בית"ר ירושלים דואג להזכיר לנו שהם כאן, והם לא מתכוונים להפסיק. ממש כמו נמר שמחכה בסבלנות לשעת הכושר ואז מתנפל על הטרף עד זב דם, כך הם מחכים להזדמנות ונותנים את המכה. וזה לא משנה אם מדובר במוסלמים שהגיעו לשחק כדורגל, בשופט ששרק שריקה לא נכונה או ב"קומץ" אוהדי רעננה צעירים שהגיעו לנתניה לראות משחק כדורגל חביב של יום ראשון. הם את ההזדמנות שלהם להזיק כבר ימצאו.
את האנשים האלה לא מעניין כדורגל וזה ברור. הם חיים בשביל הפרובוקציה, בשביל שיצלמו אותם לחדשות ויכתבו עליהם טורים יום אחר כך. הם מגיעים למגרש בכדי לפרוק את העצבים מהיום יום. קשה להאמין שהכוונות שלהם הם כוונות זדון באמת, אבל כשהאסון יקרה, והוא יקרה, זאת רק שאלה של זמן, לאף אחד לא יהיה אכפת שהם רק רצו לעשות קצת בלאגן.
אולי אסור להגיד את זה בפה מלא, אבל יכול להיות שהדרך היחידה לעשות לזה סוף, במדינת ישראל כמו במדינת ישראל, היא שחלילה יקרה משהו ושמישהו ייפגע. או אז תקום צעקה שלא נשמעה כדוגמתה, פוליטיקאים יקפצו על ההזדמנות ויקראו למהפכה, עיתונאים ירקדו על הדם, רק בשביל שאחרי כמה חודשים הכל יחזור לסורו.
האמת היא שבמקרה הזה משטרת ישראל, היא ורק היא, צריכה לקחת אחריות, לתפוס את האנשים האלה אחד אחד ולהעמיד אותם לדין עד שיישלחו לכלבוש. הגיע הזמן שמישהו ייקח אחריות על מה שקורה פה לפני שיהיה מאוחר מדי. כי מי שזורק אבנים על אוטובוס היום יהרוג מישהו מחר, ואז כבר יהיה מאוחר ונשאר רק אם ה"אמרנו לכם", אבל זה, כבר לא יעזור.
