לכו חמש שנים אחורה. השנה היא 2008, עידן פפ גווארדיולה מתחיל בברצלונה, נופל דבר בכדורגל העולמי. לא משנה את מי אתם אוהדים, מהר מאוד הבנתם שאתם חוזים בקבוצה אחרת, יש שיגידו הגדולה בכל הזמנים. 'טיקי טאקה' הם קראו לזה. קבוצה שזוללת תארים בהליכה, רומסת יריבה אחרי יריבה, כולל ההיא ממדריד (ושום מילה על מאניטה). נראה היה שבארסה פיצחה את השיטה, השתלטה על המשחק (תרתי משמע) ושאין שום כוח בעולם שיוכל לעצור את זה. עד עכשיו.

פגרה בת שלושה חודשים מאחורינו. עוד רגע תיפתח העונה החדשה, ונחזור להתעסק בדבר האמיתי. עד אז, בואו נדבר על מה שקורה. לא ניתוחים של מה שקרה, לא קונספירציות על מה שאולי יקרה. מה קורה כרגע. אנחנו בשיאה של תקופת הפרה-סיזן, או בשמה הפחות סקסי 'טרום עונה'. ההכנות מסתיימות, הסגל מושלם, שיטת המשחק נבחנת במשחקי האימון. אתם יודעים, מתכוננים. אז זהו, שלא. בבארסה עובדים אחרת. "אני לא יודע אם זו הדרך הטובה ביותר להתכונן לעונה. יש הרבה אירועים והרבה נסיעות ואנחנו מתאמנים רק כשאנחנו יכולים". הדובר: ליאו מסי. וכשביקורת כזאת יוצאת מהכוכב הכי גדול שלך, כנראה שבאמת יש בעיה. עוד הוכחה? הפרעוש נפצע ונופה מהסגל של נבחרתו למשחק מול איטליה. ככה זה כשלא עובדים בקיץ כמו שצריך.

בארסה נכנסת לתקופה חשובה. מאוד חשובה. עזבו את הקלישאות מהחודשים האחרונים שמדברות על סוף עידן. יודעים מה? נסתכל על זה אחרת. זה לא סוף עידן, אלא תחילתו של אחד חדש. וזה עידן לא פשוט. עידן בו מסי כבר לא ילד הפלא, ויצטרך לפנות מקום לרכש החדש ניימאר. עידן של מאמן חדש, יש שיאמרו אלמוני, שינסה להחזיר את כוח ההרתעה שאבד בעונה שעברה. עידן עם הגנה מפוררת, שזועקת לחיזוק של עוד בלם (מי אמר דויד לואיז?). עידן בו טיקי-טאקה כבר לא חדש לאף אחד, בטח שלא ייחודי (וד"ש מפפ במינכן). עידן שמחייב הוכחה שברצלונה הייתה ונשארה מעל כולם, וששום משבר, חילופי מאמנים או קבוצה גרמנית סוחפת לא יעצרו אותה.

עם כזאת מסה של משימות, הייתם מצפים מברצלונה להתכונן כראוי לקראת העונה. ובכן, זה לא קרה. בעוד שריאל מדריד צוברת ביטחון ומרשימה מול קבוצות בנויות היטב כמו צ'לסי, אינטר, אברטון, פסז' או ליון, בארסה עסוקה במסעות הזויים, על סף המביכים, מסביב לעולם. מפגשי ההכנה מול קבוצות אירופאיות, שמולן צריכה בארסה לבדוק את עצמה ואת סגנון המשחק שלה, הסתכמו במשחק בהרכב צעיר וללא מאמן מול באיירן, והמשיך עם משחקים מול ולרנגה (מי?) ולכיה גדאנסק (רגע.. מי?!). חושבים שזהו? מה פתאום! אימון קונוסים נגד סנטוס ומשחקי ענק מול כוכבי מלזיה ונבחרי תאילנד תיבלו את המשך ה'הכנה' של בארסה, שהספיקה על הדרך גם לעבור בקו בית לחם-יפו כדי להשתעמם - סליחה, 'להתאמן' - ב-100% לחות של בלומפילד, מול יציעי ילדים שעוד לא סגורים לגמרי לאן הם הגיעו ומה הם בדיוק ראו. ככה, חברים, לא בונים הכנה.

יש הטוענים שמבחינת מועדוני ענק, דוגמת בארסה וריאל, גם המחזורים הראשונים של העונה מהווים חלק מאותה הכנה. חימום מנועים. בגדול אפשר להבין, אבל אסור לשכוח ארבעה דברים. 1) בדיוק בגלל הגמגום של מחזורי הליגה הראשונים נפלה ריאל בעונה שעברה ואיבדה סיכוי מעשי להדביק את הפער מהפסגה. 2) מצד שני, בדיוק בגלל הבריחה של בארסה בתחילת העונה, שהפכה לפתיחת הטובה בהיסטוריית הליגה הספרדית, היא רצה כל הדרך לאליפות. 3) לבארסה, כמו שכבר הבנו, לא הייתה הכנה עד עכשיו. וגם אם נתפשר ונקרא לזה 'אימונים' – ניימאר ומסי, שני ה-כוכבים של בארסה בעונה הקרובה, לא שיתפו פעולה יחד יותר מ-90 דקות במצטבר (ועוד לא דיברנו על חיזוקים להגנה שצפויים להגיע ולא התאמנו חצי דקה עם הקבוצה). 4) מיד אחרי מחזור הפתיחה מול לבאנטה, מצפים לבארסה המשחקים הבאים: אתלטיקו מדריד בחוץ (סופר קאפ), מלאגה בחוץ, אתלטיקו מדריד בבית (גומלין סופר קאפ), ולנסיה בחוץ וסביליה בבית. בין לבין נפתחת ליגת האלופות, וחודש אחר כך ריאל מגיעה לקלאסיקו ראשון בקמפ נואו. אם הפתיחה הזאת היא 'חלק מההכנה', בארסה צריכה לקוות שהכל יתחבר באורח נס.

בגדול, ברצלונה היא ברצלונה. קשה לראות אותה מאבדת יותר מדי נקודות במחזורים הראשונים של הליגה ומפגרת מאחורי ריאל כבר בתחילת העונה. ועדיין, כל קבוצה צריכה להתכונן. במיוחד כשמצפה לה עונה משמעותית כמו זו שמצפה לבארסה. אז נכון, אומרים את זה על כל עונה. ונכון, אומרים גם על ריאל בכל שנה שהנה מגיע רגע הפיצוץ שלה, ושלטון קטאלוניה בליגה הספרדית מגיע לקיצו. ובכל זאת, משהו בחודש וחצי האחרונים נותן תחושה אחרת. אולי זה כי ריאל מתלהבת ונלהבת ביום שאחרי מוריניו, אולי כי עוד לא ראינו משהו גדול מהרכש הטרי ניימאר, ואולי כי אנחנו כבר לא יכולים לחכות ולראות איך בארסה תתמודד כשהיא מלאת ביקורות ולחצים מכל כיוון וצמודה עם הגב אל הקיר. במקרה או לא, אחד הקירות שהיא נצמדה אליהם הקיץ היה הכותל. ולכו תדעו, אולי איתו באמת לא צריך הכנה.