מסי הוא סמל. סמל של אדידס, של תפוצ'יפס, של כדורגל יפה, של מקצוענות, של מה שנכון. של איפוק. של פוליטיקלי קורקט. בקיצור, הוא סמל של כלום. של ריק. של התמסחרות הכדורגל.
רגע לפני שהוא חוזר למועדון הנפלא שלו, זה שקונה כל שנה כל מה שזז בתנאי שהוא ממש ממש יקר למרות שהוא מבוסס על “שחקני בית”, רגע לפני שהוא פוגש אלפי ישראלים שעשו לייק ל"עם ישראל דורש נקמה" ומעריצים מועדון שממומן על ידי חברה שתומכת בארגוני טרור. רגע לפני ההשוואות, ההקטנות, התשובות הלקוניות, רגע לפני כל כל אלה יש למסי הזדמנות להפוך למשהו גדול. עצמאי. בעל חיים משלו.
הרעיון הוא לא להיות מראדונה. כי מסי הוא לא מראדונה וזה כבר שחוק עד דק. והרי איך בכלל דייגו הפך ל"מראדונה"? הוא הביא משהו שונה. אחר. הוא ניפץ מוסכמות. ובעיקר, הוא לא חיקה אף אחד - בטח לא את פלה, זה מההשוואות הבלתי פוסקות (וזה לא היה שונה אז) – אם כבר הוא עשה את ההפך הגמור.
אז מסי לא צריך לחקות. הוא צריך לייצר משהו שיקרא "מסי". משהו שונה, מטלטל. מתוך האישיות שלו. לא מתוך הרצון של ההמון. איך עושים את זה? בשני צעדים, די פשוטים לביצוע, בתנאי שאתה מסי. מתעלים לעשר דקות. לא בהכרח רצופות. לוקחים גביע ופורשים.
עכשיו תתארו לכם את התסריט הבא. אחרי המשחק, כשהוא עם דמעות של אושר, מסי מתפנה לראיון. כולם מחכים לתגובות האוטומטיות, השחוקות. אבל במקום זה ליאו נותן נאום. “כמו שכולכם יודעים אני כבר תקופה סובל מהקאות. הרופאים לא מצאו את הסיבה אבל זה המקום להגיד שאני יודע מה הסיבה. אני מקיא כי אני נגעל.
נגעל מהספונסרים שבאים ללחוץ לי את היד לפני משחקים עם החיוך המזויף, נגעל מחוסר הכבוד שלכם, מהזכרון הקצר, מההשוואות המגוחכות, מזה שהביאו את ניימאר לשחק לידי. נגעל.
אני נזכר בילד שהתחיל לשחק כדורגל. שלא חלם לעשות את הדברים שאף אחד לא עשה לפניו והיום כולם דורשים ממנו עוד. כי כל זה – השיאים, התארים, הסלאלומים, הכשרון, כל זה לא מספיק. כי כבר בעוד חודש תדרשו עוד. אין איך להשביע את התיאבון של המפלצת. אז אני פורש”.
תגידו שהשתגעתי. אתם כנראה צודקים. אבל ליאו מסי צריך צעד דרסטי. הכדורגל צריך צעד דרסטי. אחרת אנחנו בדרך להפוך לפלסטיק. מספיק לראות את התגובות לצעד המבחיל והסופר ציני של לברון ג'יימס כדי להבין שאנחנו כבר שם. כבר סוגדים לכלום. לתרגילי יח"צ.
מסי יכול להפוך לג'ורדן. לפרוש. ולחזור טוב ונהדר יותר. מפוכח יותר. לדחות עבור כולנו את הקץ. כי מסי-ניימאר-סוארס מעבר לפינה וזה בלתי נסבל. כי גם ביריבה מגרמניה, שסימלה סוג של שינוי, באיירן מינכן הורסת כל חלקה טובה באותה דורסנות. כי מנצ'סטר סיטי. כי זה עושה חשק להקיא. הצילו.
= תגובה ללא תוכן
= תגובה עם תוכן