ב-12 ביוני ניימאר דה סילבה סנטוס ג'וניור יעלה אחרון אל כר הדשא בסאו פאולו. הכרבולת בשיער תזדקר בשובבות. העיניים ינצצו, אולי מהתרגשות ואולי מהבזקי המצלמות. על הכתפיים הדקיקות שלו תונח חולצה צהובה-ירוקה, ויחד איתה החלומות של 200 מיליון ברזילאים. אתם מסוגלים לדמיין לעצמכם סיטואציה יותר מלחיצה עבור בחור בן 22 שנראה כאילו הוא בטוח שהוא עדיין בחטיבת הביניים?
64 שנים עברו מאז הפעם הראשונה - והיחידה - שברזיל אירחה את הגביע העולמי. זה לא מפריע לטראומה להמשיך להדהד בכל פינה של המדינה העצומה, מהאמזונס ועד לריו דה ז'ניירו. 64 שנים שהאומה הברזילאית חיכתה להזדמנות לפצות על אותו הפסד בגמר לאורוגוואי. אנגליה היא אמנם מולדת הכדורגל, אבל אם תשאלו אנשים בברזיל, תבינו שהם בטוחים שהמשחק הזה שייך להם - לכן הבושה הייתה כל כך גדולה. "זו תהיה הנקמה שלנו. הרעיון הוא למחוק את הזכרון הזה, ולעשות את זה השנה, אני מקווה", אמר פלה בכבודו ובעצמו.
התקווה הזו נשענת בעיקר על ניימאר. במשך שנים גידלו אותו בברזיל עם כפפות של משי, והכינו אותו אך ורק לרגע הזה. אבא שלו הגן עליו בחירוף נפש מהפרעות חיצוניות, הוא הובא לברצלונה שנה מראש כדי לספוג ניסיון ולהבין איך עובדות הגנות אירופאיות. ניימאר הוא הפנים של הסלסאו, הנבחרת הזו שייכת לו - ולא משנה איך תהפכו את זה. והוא בסך הכל בן 22.
כל מי שמדבר על ניימאר לקראת המונדיאל, דואג לציין שהוא צעיר, שהוא רק בתחילת הדרך, שהוא עוד ישתפר וילמד. זה אולי ניסיון להקל את הלחץ עליו, או תירוץ מראש למקרה של כשלון. יהיה מי שיגיד שפלה זכה בגביע העולמי הראשון שלו בגיל 17, אבל אין באמת מקום להשוואה. דין שבדיה 1958 אינו כדין ברזיל 2014. רמת הלחץ, הציפיות וההיסטריה התקשורתית הופכת את הפוקוס על החלוץ של ברצלונה לכמעט לא אנושית. אפילו פלה בעצמו, באופן לא טיפוסי, הודה שהמשימה שלו הייתה פשוטה יותר.
"כשאני הלכתי לשבדיה, לא הייתי השחקן המרכזי באותה קבוצה", סיפר "או ריי" (המלך) לאחרונה. "זו הייתה הנסיעה הראשונה שלי ולברזיל היו שחקנים גדולים כמו ז'ילמאר, נילטון סנטוס, זגאלו ודידי. לי היה תפקיד של שחקן מסייע. עם ניימאר זה שונה לחלוטין. זה הגביע העולמי הראשון שלו, הוא אחד הצעירים בנבחרת ויש לו אחריות אדירה. אני לא חושב שהייתה לי את אותה אחריות שיש לניימאר היום, זה יותר מדי בשבילו".
עד לפני שנה, אוהדי הכדורגל באירופה הכירו את ניימאר רק מקטעי יוטיוב, ואין ספק שהוא גם השחקן המושלם לפורמט הזה. התעלולים שלו על המגרש, החלקלקות, השערים הווירטואוזיים - כולם משתלבים נהדר עם העידן הנוכחי, זה שבו כל מהלך יוצא דופן הופך לוויראלי תוך כמה דקות. אבל עוד לפני המעבר המתוקשר (והשנוי במחלוקת) לבארסה, הוא כבר הפך לאייקון בברזיל ובדרום אמריקה.
נייקי החתימה את ניימאר על חוזה בגיל 15, והילד מפרסם עוד אין-ספור מותגים עולמיים אחרים. הוא הפך לכוכב סנטוס, הקבוצה של פלה, עוד לפני שסיים תיכון. עבור הברזילאים, הוא דוגמא משקפת לזהות והרוח של האומה. הוא שטותניק, אחד שאוהב רק לחייך ולעשות שטויות. אחרי אחד השערים המדהימים שכבש בסנטוס, הוא שלף מסיכה בדמותו שלו ולבש אותה על פניו, רק כדי לספוג כרטיס אדום. יש לו חשבון אינסטגרם עם מיליוני עוקבים, בו הוא מעלה יותר תמונות סלפי מאשר השערים שהוא כובש על המגרש. הוא מחליף את התסרוקת יותר מהר מהפריצות שלו באגף. בגיל 20 הוא כבר הפך לאבא מחברתו, ומאז הספיק להיפרד ממנה, לנהל זוגיות עם דוגמנית אחרת ולזרוק גם אותה אחרי שנה.
בנבחרת, עם המספר המחייב 10 על הגב (רק פלה לבש אותה בגיל יותר צעיר במונדיאל), ניימאר קם לחיים בכל פעם מחדש. רקורד הכיבושים שלו הוא בקצב היסטורי - 30 שערים ב-47 משחקים. בחזרה הגנרלית בגביע הקונפדרציות בקיץ שעבר, הוא הביך את חבריו בנבחרת ספרד והוביל את ברזיל לזכיה עם 0:3 בגמר. בראיה לאחור, ההישגים הללו רק גרמו ללחץ על הכתפיים שלו לגבור. כדי להשאיר את הגביע בברזיל ולהצטרף לפלה, רומאריו ורונאלדו ברשימה ההיסטורית, הוא יצטרך להתעלות באופן מיוחד.
"אני חושב שזה כבוד ללבוש את חולצת הנבחרת במדינה שלי ולראות את חלום הילדות שלי מתגשם, אבל העצבים מתחילים להופיע ויש לי פרפרים בבטן", הודה ניימאר בראיון שהעניק לעיתון מקומי באפריל. קשה להסביר את הלחץ הזה במילים. בכל שני צעדים שלו ברחוב, לא משנה לאן יילך, אנשים יגידו לניימאר רק דבר אחד: אתה חייב להביא לנו את הגביע. אחת המדינות הכי מטורפות בעולם, רק תהפוך למוטרפת יותר. אבל הוא נשמע מוכן: "אנחנו חווים לחץ בכל דבר שאנחנו עושים, זה נורמלי בחיים. אבל אם אתה ספורטאי, הלחץ גדול יותר, מכיוון שאתה דוגמא לכל כך הרבה אנשים. חוויתי לחץ מהיום הראשון בו הפכתי לכדורגלן, אבל זה עונג עבורי לשחק במונדיאל במדינה שלי, עבור העם שלי".
הטורניר הזה הוא צומת דרכים מרובע בקריירה של ניימאר. יהיה אשר יהיה, הקריירה של הכוכב תעוצב לפי האירועים שיקרו בקיץ 2014 במדינה שלו. הצלחה יכולה להוביל אותו לעוד הצלחה בעתיד או להפיל אותו, כי רף הציפיות המשוגע גם כך יחרוג לרמה בלתי הגיונית. לעומת זאת, התרסקות עשויה לחשל אותו ולהוציא ממנו את המיטב בהמשך, או לחסל לו את הקריירה לנצח. עכשיו נותר לו רק להחליט באיזה שביל הוא הולך, אבל דבר אחד בטוח - ניימאר יעבור בדרך שאף אחד אחר לא היה בה.
