נתחיל עם השורה התחתונה: מתוך 10 הטורנירים הגדולים האחרונים שלה, אנגליה עפה בפנדלים ב-6 מהם (!) ומתוך 35 בעיטות שביצעו שחקניה, רק 23 פגשו את הרשת.
קחו רגע להפנים את הנתונים הללו (בסוגריים - השלב בו הודחה אנגליה והבועטים שהחמיצו): מונדיאל 90' (חצי הגמר מול גרמניה, סטיוארט פירס וכריס וודל); יורו 96' (חצי הגמר מול גרמניה, גארת' סאות'גייט); מונדיאל 98' (שמינית הגמר מול ארגנטינה, פול אינס ודייויד באטי); יורו 2004 (רבע הגמר מול פורטוגל, דייויד בקהאם ודריוס וואסל); מונדיאל 2006 (רבע הגמר מול פורטוגל, פרנק למפארד, סטיבן ג'רארד וג'יימי קראגר); יורו 2012 (הדחה ברבע הגמר מול איטליה, אשלי יאנג ואשלי קול).
כל זה מוביל אותנו להכנות של 3 האריות לקראת גביע העולם בברזיל, שם היא תפגוש את איטליה, אורוגוואי וקוסטה ריקה. רוי הודג'סון כנראה חושש, ובצדק, מכך שהשחקנים שלו שוב יפשלו בדו הקרב מהנקודה - אם וכאשר - והחל לתור אחר פתרונות. הרעיון העדכני של המאמן הוא להיעזר בפסיכולוג ספורט, בתקווה שאחד כזה ימנע התמוטטות עצבים ברגע האמת.
"חלק מהבועטים שלנו בעלי בטחון גבוה, אבל חלק הם חסרי בטחון. הכל מתנקז לאופי, לבטחון וליכולת של שחקן להתעלם מהמעמד ולשכוח מהכותרות והביקורות של יום המחר. אם פסיכולוג יצליח לחסום את כל המחשבות הללו אצל השחקנים, זה יהיה מאוד מאוד מועיל". האמת? שימוש בפסיכולוג ספורט הוא נפוץ וחיוני במועדונים המקצועניים ביותר, אבל לנו נדמה שטקסי וודו וכישופים להסרת הנאחס יועילו לאנגליה באותה מידה. במילים אחרות: מישהו בחלוצה הלבנה עוד יהפוך לגיבור הטראגי של 2014.
