המבט הממזרי הזה על הפנים של השחקן שנחשב על ידי רבים לטוב בעולם רגע לפני הבעיטה, והעובדה שזאת לא הפעם הראשונה שזה קורה, מטים את הכף לטובת האפשרות השניה. מאמן אתלטיקו דייגו סימאונה דווקא החמיא לבן ארצו הצעיר, וגם הדוגמא של אחד שהיה שם לפניו בוודאי מספקת לו תמיכה.
אין ספק, מסי למד מדייגו מראדונה את כל השטיקים והטריקים האפשריים. איך לעשות הכל, חוקי או לא חוקי, מדהים או מלוכלך, על מנת לנצח. את התכונה הזאת אפשר לקבל, ואפשר שלא, אבל אי אפשר שלא לכבד, ובדרך כלל להישאר פעור פה מול עוד מהלך גאוני.
לדעת רבים, כדי שמסי ייחשב לאחד הגדולים באמת בכל הזמנים, הוא צריך לקפל את החולצה של בארסה, להגיד שלום ותודה למועדון שעזר לו לעלות לגדולה, לארוז מזוודה או שתיים, ולתפוס את המטוס הראשון לדרום איטליה. שם, בנאפולי, מחכה לו קבוצה לא רעה בכלל שמשוועת למנהיג שירים אותה, וגם אותו, רק עוד קצת, אל הפסגה.
יחד עם זכיה בגביע העולם שעדיין חסר לו, מסי יוכל סוף סוף להוריד את הקוף הזה מהגב, ולהגיד גם לעצמו, בכל בוקר מול המראה, אני השחקן הכי גדול בהיסטוריה.
