מאי 2007, סנטיאגו ברנבאו, ריאל מדריד מארחת את אספניול למשחק החשוב ביותר שלה בעונה. הפסד של הבלאנקוס והיריבה המרה ברצלונה תזכה באליפות על חשבונה. במצב של 0:2 לאספניול אוהדי ריאל כבר הבינו לאן הלכה האליפות, אך המארחת הצליחה לחזור ל-2:2 בדקה ה-89. זה, לבד, עדיין לא שינה, ככה ברצלונה עדיין אלופה. בדיוק בדקה הזאת נכנס גונסאלו היגוואין לשחק. ואז, בתוספת הזמן, החלוץ בן ה-20 שהגיע בינואר דהר לרחבה, ומזווית קשה כבש את שער האליפות. אפשר היה לחשוב שהמהלך הזה לבד יקפיץ אותו לדרגת חצי-אליל ביציעים, אבל עם שני שערים ב-19 הופעות בחצי עונת הבכורה שלו, היגוואין לא הצליח להפוך ליקיר הקהל. איכשהו, גם היום, יומיים אחרי שחגג 25 ואחרי שכבש כבר יותר מ-100 שערים בלבן, הוא עדיין לא הצליח לעשות זאת.
גם ב-07/8, העונה המלאה הראשונה שלו במועדון, היגוואין התקשה להצדיק תג מחיר של 13 מליון יורו. זה לקח עוד קצת זמן, ואת הפריחה הגדולה שלו בריאל מדריד הוא חווה בעונת 2008/9, עדיין לצד ראול ורגע לפני שהמשאית של פלורנטינו פרס שפכה אל תוך המדים הלבנים ערימה של גלקטיקוס חדשים. 22 שערי ליגה (מספר לא רע לבני אנוש) הספיקו לו כדי להיות מלך שערי הקבוצה. חורחה ואלדנו אמר עליו בסיום אותה עונה שהוא שמח כי "יש לנו חלוץ צעיר לשנים רבות. לריאל מדריד יש מחליף לראול, אנחנו צופים להיגוואין עתיד מזהיר אצלנו". ואז החלו ליפול לידו אחד אחרי השני כל מני אנשים כמו כריסטיאנו רונאלדו, קאקה, כרים בנזמה. חתיכת מלחמה על ההרכב.
שווה בין שווים
אבל הארגנטינאי יליד ברסט שבצרפת ידע איך להגיב לכך. 27 שערים בליגה, אפילו אחד יותר מכריסטיאנו רונאלדו כשרק מסי מונע ממנו לזכות בתואר ה-"פיצ'צ'י". זאת על אף שאת פתיחת העונה בילה בעיקר על הספסל לטובת הרכש החדש בנזמה, וכשהוא חוזר לראות דשא באופן קבוע רק אחרי שהצרפתי נפצע. אז כבר לא היה ספק – פיפיטה הוא אחד החלוצים הגדולים בעולם. אפילו מראדונה, שלא הסכים לזמן אותו למשחקי מוקדמות המונדיאל, נכנע לבסוף. מראדונה לא הצטער על הצעד, ובמשחק הגורלי נגד פרו, היגוואין כבש עוד שער מכריע ועזר לנבחרת להעפיל לטורניר שבדרום אפריקה.
זו הייתה תקופה נהדרת להיגוואין והוא זכה לשבחים מכל מקום. מסי אמר שהוא "שמח לשחק יחד איתו בנבחרת, הוא חלוץ מצוין". גם ראול, שבדיוק עזב לשאלקה, יצא בהצהרה כי "היגוואין הוא זה שצריך להוביל את ההתקפה של ריאל מדריד בעתיד". בנוסף, זה היה הקיץ שז'וזה מוריניו הגיע לקבוצה, והפורטוגלי נתן להיגוואין את הבכורה בשפיץ. היגוואין שוב נענה לאתגר, כבש 5 שערים ב-8 המחזורים הראשונים ו-8 ב-12 (אז הגיעה התבוסה 5:0 בקאמפ נואו). אבל דווקא כשהיה ברור שהוא מחזיק בעמדת החלוץ הפותח בצדק, נפצע היגוואין לארבעה חודשים. בנזמה, שכבש רק שער אחד עד המחזור ה-17, השתלט על חולצת ההרכב עד לסיום העונה, בה כבש 15 שערי ליגה בסופו של דבר. למרות שרשם רק 17 הופעות ליגה ב-10/11, היגוואין כבש 10 שערים, 5 בלבד פחות מבנזמה, שפתח ב-20 משחקים ונכנס כמחליף ב-13 נוספים. כשהיגוואין חזר למגרשים אמר 'המיוחד': "חבל מאוד שהיינו צריכים להסתדר המון זמן בלעדיו, עכשיו כשהוא משחק רואים כמה היינו צריכים אותו בהתקפה".
הסכם הרוטציה
הפציעה של היגוואין והשערים של בנזמה עשו את שלהם, ובעונה שעברה הלך מוריניו על רוטציה בין השניים. השיטה עבדה. היגוואין כבש 22 שערי ליגה, בנזמה 21, והקבוצה זכתה באליפות. "היגוואין היה האקס פקטור באליפות הזו. כולם התמקדו ברונאלדו בהתקפה, אבל בנזמה, ובעיקר היגוואין הביאו את הערך המוסף", נכתב במארקה.
למרות האליפות, המצב לא ריצה את היגוואין, שציפה להיות החלוץ הראשון. בשביל זה הביאו אותו ב-2007. אפילו ראול אמר והיגוואין החל לבחון אופציות אחרות. עמיתו לנבחרת, חאבייר פאסטורה, הודה שפיפיטה דיבר איתו לגבי החיים בפריז וכשהוא "שאל על הליגה הצרפתית ועל המועדון שלנו (פ.ס.ז'). הוא טען שיש סיכוי שיבוא, אבל יש לו הצעות נוספות". אנצ'לוטי כבר פינטז: "זלאטן איברהימוביץ' והיגוואין יהיו ההתקפה הטובה בעולם". גם יובנטוס הביעה עניין בארגנטינאי.
מוריניו שם לזה סוף בדרכו כשדברים שאמר לחלוץ יצאו לתקשורת. "אנחנו רוצים אותך בקבוצה, ולא נוותר עליך בקלות. מה גם שלכל מקום אליו תלך תצטרך להתמודד עם חלוץ נוסף, בדיוק כמו כאן". איכשהו, זה עבד. למרות שכל הפעמים שהוכיח את עצמו לא הספיקו לו כדי לקבל את המעמד הראוי, ולמרות שהשכר שלו נמוך משל "הגלאקטיקו" בנזמה, היגוואין החליט לכבד את החוזה שלו בקבוצה (עד 2016) ונשאר במועדון.
קודם אירופה, אח"כ ספרד
אז היגוואין החליט להישאר, והוא אחד שבא לעבוד. גם את העונה הנוכחית הוא פתח טוב עם שער בגומלין בסופרקאפ מול ברסה (שריאל ניצחה), ושער בכל אחד משלושת המשחקים הראשונים של הליגה. אבל בחודש שעבר, במשחק מול בורוסיה דורטמונד, היגוואין שוב נפצע. בתחילה דיברו על שלושה או ארבעה שבועות בחוץ, אבל חודש חלף והיגוואין, שניסה לרוץ קצת ושוב הרגיש כאבים, עדיין לא יודע מתי יחזור מהקרע בשריר הירך האחורי. "לא ב-2012" זו התשובה כרגע. וכשהתחרות על מקום בהרכב כל כך קשה, אין זמן טוב להיפצע בו. אפילו אם זה קורה אחרי שכבשת 5 שערים ב-6 המשחקים שלפני הפציעה, או בסך הכל 7 ב-10 משחקי ליגה.
אם מחפשים תשובה לשאלה למה בגיל 25, אחרי 3 אליפויות וכמות ענקית של שערים, היגוואין הוא עדיין לא "החלוץ הראשון" של ריאל, עדיין לא באנקר אצל המאמן ולא אצל האוהדים, עדיין לא "גלאקטיקו" – צריך אולי להסתכל על טבלת הכיבושים שלו באירופה. ב-42 הופעות באירופה עם ריאל, היגוואין כבש רק 7 שערים, כולל כמה החמצות נוראיות. מילא אם ריאל הייתה מביאה הביתה את הגביע עם האוזניים הגדולות בתקופה הזו, אבל כולנו יודעים שזה לא קרה. היגוואין היה שותף לארבע הדחות רצופות בשמינית הגמר מול באיירן מינכן, רומא, ליברפול וליון, וגם מוריניו לא הצליח להשיג יותר משני חצאי גמר. לבנזמה, לשם ההשוואה, יש 17 שערים ב-29 הופעות באירופה.
אם יש משהו שאנחנו יודעים על ריאל מדריד, זה שבלי הצלחה באירופה אתה לא הופך לאגדה בברנבאו. מוריניו יודע את זה. היגוואין לומד את זה בכל יום מחדש. מעבר בינואר ימנע ממנו את הצ'אנס לתקן את הרושם הזה במדים הלבנים. אם יש משהו שכן אפשר ללמוד מהקריירה שלו עד כה, זה שלא משנה לאן הוא יעבור, שערים הוא ימשיך לכבוש. אולי במקום אחר ידעו להעריך את זה יותר.
