באפריל שעבר החלו הלחשושים. השמועה, כמו כל שמועה טובה ועסיסית, טסה במורד המדרון כמו כדור שלג ואספה בדרך עוד ועוד אנשים שהיטו אוזן. אלא שהשמועה הזו הייתה נכונה. פפ גווארדיולה עזב את ברצלונה, למרות שזכה עימה בשתי אליפויות אירופה ו-3 אליפויות ספרד. מיצוי, הוא טען, עייפות החומר. אז הוא הלך לשנת שבתון.
כמו כל שמועה טובה, היא פיתחה תתי שמועות. "מרסלו ביילסה יחליף אותו", הבטיח עיתון אחד. "זה יהיה לואיס אנריקה", גרס מקור אחר. "פרנק רייקארד יחזור", לא היססו במקום שלישי. כמו רוב השמועות, הכותרות האלה שימשו בעיקר לעטיפת דגים בנמל. סנדרו רוסיי מיהר להצהיר, רגע אחרי שגווארדיולה בישר על נטישתו, שעוזר המאמן טיטו וילאנובה יירש אותו על הקווים של הקאמפ נואו.
בלי ניסיון כמאמן ראשי, בלי שם מוכר ובלי קבלות, וילאנובה לקח את המושכות בסערה. כעבור שנה כבר הייתה לו אליפות מרגשת בכיס, וכל זאת כאשר הוא מתמודד עם מחלת הסרטן ובמשך חודשים ארוכים מדריך את ליאו מסי וחבריו בשלט רחוק ממרחק של אלפי קילומטרים. פפ תמיד סיפר שהמוח האמיתי מאחורי ברצלונה היה וילאנובה, וכנראה שהיה אמת בפרסום. אבל כעת המחלה קשה מנשוא עבור טיטו, והוא לוקח צעד אחורה כדי להבטיח את בריאותו. זה בוודאי יפתיע לא מעט אוהדי כדורגל, אבל יש דברים יותר חשובים מהספורט.
8 מתוך 10 המאמנים האחרונים של בארסה, מאז 1988, היו ספרדים או הולנדים. השניים הנותרים, בובי רובסון הבריטי וראדומיר אנטיץ' הסרבי, החזיקו מעמד לא יותר משנה. ולא במפתיע. בימינו כל זאטוט שראה דקה של כדורגל יודע לדקלם את המילים טיקי-טאקה עוד לפני שלמד להגיד "אמא" או "אבא". הקווים לדמותה של התופעה העונה לשם ברצלונה כבר נטחנו עד דק תחת כל עץ רענן. בקטלוניה יודעים מה הם רוצים לראות על כר הדשא, ואת הסנטדרט הזה יש לשמר ולטפח.
הם קוראים לזה DNA בארסה. או שיש לך את זה או שלא. ואני בכלל לא מדבר על השחקנים. שורות על גבי שורות של מאמנים עוברים חינוך במחלקות השונות כדי להשריש את הפילוסופיה שעוצבה במשך השנים, החל מריינוס מיכלס, דרך יוהאן קרויף, המשך בפרנק רייקארד ועד פפ וטיטו. אז מי יהיה זה שימשיך את הקו?
פה נעוצה הבעיה. בניגוד לפעם שעברה, לברצלונה אין את הפריבילגיה לקדם מישהו מבפנים. כל בניה המשובחים עזבו אותה, והקיץ כבר בעיצומו. פפ וטיטו הלכו, לואיס אנריקה שיועד לתפקיד המאמן הראשי החליט לנסות את מזלו ברומא ובסלטה ויגו, אפילו אוסקר גארסיה המשיך הלאה. אימוני ההכנה לעונה החדשה בעיצומם, ועושה רושם שכל השמות בשוק המאמנים כבר תפוסים. בארסה במלכוד 22.
הלחץ על ההנהלה של הקטלונים עצום. גם כך בשבועות האחרונים החלו בתקשורת המקומית לצאת נגד המנהל המקצועי אנדוני זוביזארטה והנשיא סנדרו רוסיי, ומכל מיני סיבות. הכסאח עם גווארדיולה, שתקף את רוסיי בטענה שניצל את המחלה של טיטו כדי לנגח אותו, הוציא את הכביסה המלוכלכת החוצה. הסכום הזעום שאתלטיקו מדריד שילמה על דויד וייה, אי היכולת של "זובי" לשמור על תיאגו אלקנטרה שחזר לחיקו של פפ בבאיירן והכשלון במציאת בלם חדש הפנו את החצים לעברו של שוער העבר.
כעת הם ניצבים מול ההחלטה הקשה ביותר. המחליף של וילאנובה חייב להצליח. אם לא, המטפחות הלבנות הקוראות לפיטורין יתחילו לצוץ ברחבי קאמפ נואו. גם זוביזארטה ורוסיי יודעים שהם לא יכולים לקחת הימור כמו עם וילאנובה, גם אם היה מחושב. הסקפולציה על ז'ואן פרנססק פרר, או בשמו המוכר רובי, תצטרף כנראה לרשימת השמועות הלא מבוססות שהוזכרו לעיל. הוא אמנם הגיע לצוות המקצועי במיוחד כדי להיות גיבוי ל-וילאנובה במקרה ששוב ייעדר לטיפולים, אבל להציב אותו תחת אור הזרקורים כמאמן קבוע, זה כבר הזוי ויעשה לו עוול.
יהיה המאמן הבא של בארסה אשר יהיה, בכל מקרה זו לא תהיה סיטואציה אידיאלית. הרי יש קבוצות שעוברות אינספור חילופי מאמנים עד שהן מוצאות את האיש הנכון שינהיג אותן קדימה. בארסה מצאה את האיש הזה פעמיים ברצף, ובשתי הפעמים אותו איש נאלץ לעזוב. לא בגלל שלא הצליח ולא בגלל שפוטר, אלא מסיבות אישיות. מה הסיכויים שגם האיש השלישי יצליח ככה? ובמיוחד כאשר אפקט ההתרעה של המועדון נפגם בעונה שעברה בשביעייה שחטפה מבאיירן, ועוד יותר כשתוטל עליו האחריות לשלב בין ליאו מסי לניימאר.
מרסלו ביילסה אולי יודע היטב את השיטה הברצלונאית, כפי שהפגין באתלטיק בילבאו, אבל האישיות של הארגנטיני בעייתית מדי ולראייה פיטוריו מסן מאמס. אנדרה וילאש בואש הוא מאמן צעיר ומוערך שהגיע להישגים בפורטוגל, אבל הקריירה האנגלית שלו מאכזבת. לואיס אנריקה, שכאמור יועד במקור להוות מחליף לפפ בעת הצורך, לא הוכיח את עצמו באיטליה. זוביזארטה יצטרך להגות משהו מקורי במיוחד, או לקחת הימור גדול, כאשר ימונה מאמן חדש בשבוע הבא. אם הוא יטעה, מגדל הקלפים עלול להתפרק.
