את ז'וזה מוריניו הביא פלורנטינו פרס לריאל מדריד בניסיון נואש לעצור את ההשתלטות של בארסה על הליגה הספרדית. פרס ראה איך הקבוצה שבנה פפ גווארדיולה הצעיר זוכה באליפות אחרי אליפות, הופכת לקבוצה הטובה בספרד וגם באירופה, וחשש שעוד שנתיים-שלוש כאלו, וריאל מדריד תמצא את עצמה במשבר היסטורי קשה, אולי הגדול בתולדותיה.
מוריניו נחת בברנבאו מייד אחרי שהוליך את אינטר לזכיה בליגת האלופות. זכיה שהגיעה אחרי ניצחון בחצי-הגמר על ברצלונה. מבחינתו של פלורנטינו זה היה הסימן לכך שהמאמן הפורטוגלי הוא האיש היחיד שיכול לעצור את ההשתלטות הקטאלונית. בשתי העונות הראשונות של גווארדיולה בבארסה, היא ניצחה את ריאל בכל ארבעת המפגשים. כולל ניצחון מדהים 2:6 בברנבאו. זה היה מעל ומעבר למה שהנשיא יכול היה לסבול. מוריניו הגיע בדיוק אז, כדי לעצור את הסחף.
ב-29 בנובמבר 2010 התקיים הקלאסיקו הראשון בעידן מוריניו. ריאל הגיעה לקאמפ נואו כשהיא בטוחה בעצמה וביכולתה. גם מוריניו היה בטוח ועלה במערך התקפי. הוא האמין שהטקטיקה הרגילה שלו תספיק כדי להוציא תוצאה טובה. הוא לא חשב שמול ברצלונה ריאל צריכה להיערך בדרך שונה. כמה שהוא טעה. בארסה הביסה את ריאל 0:5 משערים של צ'אבי (10), פדרו (18), וייה (55, 58), וג'פרן (90). לאו מסי לא כבש, אבל בישל והיה מצויין.
זה היה ההפסד הכבד ביותר ב-500 משחקיו של מוריניו כמאמן. לפני המשחק הזה, הוא מעולם לא הפסיד בהפרש של למעלה משלושה שערים. זה היה ההפסד החמישי ברציפות של בארסה מול ריאל. מאזן השערים בחמשת המשחקים הללו עמד על 2:16. זה היה חסר תקדים. אפשר להגיד על מוריניו הרבה דברים, אבל טיפש הוא לא. והוא בהחלט אדם שלומד מהטעויות שלו. מאז התבוסה ההיא נערכו עוד 12 מפגשים בין ריאל לברצלונה. באף אחד מהם ברצלונה לא הבקיעה יותר משלושה שערים. באף אחד מהם היא לא ניצחה בהפרש של יותר משני שערים.
מוריניו הבין שכדי להתמודד מול בארסה וכדי לנצח אותה הוא חייב להתאים את שיטת המשחק שלו לזו של ברצלונה, שבאופן עקרוני נשארת תמיד זהה. בתחילה הוא דרש משחקניו לשחק באגרסיביות, ולפעמים אפילו בצורה מוגזמת. כשהבין שזה יכול לעלות ביוקר (אדומים), הוא התמקד במשחק לחץ אינטנסיבי. בחלק מהמקרים זה עבד. יהיה מעניין לראות איזה התאמות והפתעות טקטיות יכין הערב מוריניו לטיטו וילאנובה, האיש שלפני קצת למעלה משנה שלח אצבע לתוך עינו ולאחר מכן אמר שאין לו מושג מי זה "פיטו וילאנובה".
אם לחזור לענייננו, אין בכלל ספק שהפער בין בארסה לריאל, במפגשים הישירים, הולך ומצטמצם מאז הגעתו של מוריניו. עובדה: בארבעת המשחקים האחרונים ריאל ניצחה פעמיים וברצלונה פעם אחת בלבד. מוריניו הצליח לסגור את הפער האיכותי העצום שנותר בין שתי היריבות המושבעות בין 2008 ל-2010. וזה בא לידי ביטוי לא רק במפגשים הישירים אלא גם בתארים. ריאל זכתה בעונה שעברה באליפות, אחרי שלוש אליפויות רצופות של בארסה. והיא זכתה העונה בסופר-קופה. זה אולי התואר הכי פחות חשוב שיש, אבל מאחר והוא הושג בניצחון על בארסה, הוא קיבל ערך מיוחד.
אבל עם כל הכבוד לסופר-קופה, המשחק הערב הרבה הרבה יותר חשוב. ולתוצאות שלו יכולות להיות השפעות הרות גורל על המשך דרכו של מוריניו בריאל מדריד. הזכייה באליפות בעונה שעברה אמורה הייתה לשנות את פני הדברים בכדורגל הספרדי ולהחזיר את ההגמוניה למדריד. כי בדרך כלל בכדורגל יש המשכיות. אבל אם ריאל תפסיד הערב והפער ייפתח ל-11 נקודות, המשמעות היא שריאל כנראה כבר לא תזכה העונה בתואר המקומי. ואם כך יקרה, זה יחייב בעצם את מוריניו לזכות בגביע האלופות, כדי שהעונה הזו תוכתר בכל זאת כמוצלחת – וגם כדי להישאר בקבוצה.
ראינו בעונה שעברה עד כמה המשימה לזכות בליגת האלופות קשה ועד כמה מפעל הגביע שונה מהליגה. ריאל הייתה טובה יותר מבאיירן מינכן והפסידה בפנדלים. בארסה הייתה טובה יותר מצ'לסי והודחה. ובאיירן הייתה עדיפה על צ'לסי בגמר באיצטדיונה הביתי - ונוצחה. אנחנו רק בחודש אוקטובר ולדבר עכשיו על מה יקרה או לא יקרה בחודש מאי, זה לא רציני. ובכל זאת, אם ריאל לא תזכה באליפות וגם לא בליגת האלופות, רוב הסיכויים שמוריניו יסיים את דרכו בברנבאו בקיץ הבא ויחזור לאנגליה. ולא מדובר בניחוש או בנבואה. הוא בעצמו אמר שזה מה שהוא מתכוון לעשות.
