הבעיה היא שבברצלונה משחקים צ'אבי ואינייסטה, שניים מהשחקנים הגדולים בהיסטוריה של המועדון ושל הכדורגל בכלל. ואין כרגע הצדקה מקצועית להוציא את אחד מהם מההרכב. אינייסטה רק בן 29 ונמצא בשיא הקריירה. צ'אבי בן 33 ואפשר כבר להבחין באותות הגיל במשחקו, אבל עדיין, כשהוא כשיר ולא עייף בשל עומס משחקים, הוא עדיין אחד משלושת השחקנים החשובים ביותר של בארסה.
ה"בעיה" של טיאגו היא שהוא נולד מוקדם מדי. באפריל האחרון הוא חגג יום הולדת 22 וזה גיל שבו הוא כבר היה צריך לבסס את מעמדו כאחד הקשרים הטובים באירופה. בברצלונה תמיד דיברו עליו כ"היורש של צ'אבי", אבל צ'אבי לא מתכוון לפרוש בקרוב, או לעזוב את בארסה. אם טיאגו היה בן 18 או אפילו 19, סביר להניח שהוא היה ממתין בסבלנות, מסתפק במספר משחקים לא גדול לאורך העונה, ובסופו של דבר נכנס לנעליו הגדולות של צ'אבי. אבל הוא בן 22 ו-4 חודשים. והוא לא יכול לחכות עוד.
לכן אפשר להבין את החלטתו לעזוב את ברצלונה ולהצטרף למאמנו לשעבר פפ גוארדיולה בבאיירן מינכן. דבר אחד בטוח: בבאיירן - טיאגו יהיה שחקן הרכב. הוא לא היה עוזב את בארסה כדי להמשיך להיות מחליף. מי שתוהה איך טיאגו ישתלב בקישור העמוס בלאו הכי של באיירן, יכול להירגע. לא רק שהוא ישחק בהרכב, פפ מתכוון להפוך אותו לצ'אבי של באיירן, לציר המרכזי של הקבוצה.
סיפור חייו מרתק. הוא נולד ב-1991 באיטליה, בתקופה בה אביו, מאזיניו, שיחק בליגה האיטלקית במדי לצ'ה ופיורנטינה. כשמאזיניו חזר לברזיל כדי לשחק בפאלמיירס, בנו היה כמובן איתו. אחרי שמאזיניו זכה עם ברזיל במונדיאל ב-1994, המשפחה עברה לספרד. מאזיניו שיחק שנתיים בוולנסיה וב-1996 עבר לסלטה ויגו, בה שיתף פעולה עם הרוסים ואלרי קרפין ואלכסנדר מוסטובוי והישראלי חיים רביבו.
טיאגו התחיל לשחק כדורגל בוויגו. אבל כשהיה בן 10 חזרה המשפחה לברזיל כשמאזיניו חזר למולדת כדי לסיים שם את הקריירה. איטליה, ברזיל, ספרד ושוב ברזיל. המעברים הללו הפכו לחלק מחייו, אבל זה לא הפריע לו, שכן המשפחה המורחבת שלו גרה בריו דה ז'ניירו.
חמש שנים שיחק טיאגו בקבוצות הילדים של פלמנגו, עד שב-2005 הוא הצטרף ל"לה מאסיה", מחלקת הנוער של ברצלונה. מי שיזם את המעבר היה אבא מאזיניו, שפרש ממשחק פעיל והחל לנהל את העניינים של שני בניו המוכשרים, טיאגו וראפיניה. שלוש שנים שיחק טיאגו בקבוצות הנוער של בארסה וסומן למן הרגע הראשון כאחד הכוכבים הגדולים ביותר. באותה תקופה גם החליט כי הוא מעדיף לייצג את ספרד ולא את ברזיל, המדינה בה שיחק אביו וזכה במונדיאל. ההחלטה לא הייתה פשוטה ואבא מאזיניו לא אהב אותה, אבל טיאגו היה כבר מגיל צעיר דעתן שידע בדיוק מה הוא רוצה.
אגב, ראפיניה, אחיו הצעיר של טיאגו, החליט לשחק דווקא בנבחרות הצעירות של ברזיל. ובדומה לאביו עבר ממש לא מכבר לסלטה ויגו...
מי שהעלה את הקשר לקבוצת המילואים של ברצלונה היה פפ גוארדיולה, והוא היה גם זה שנתן לו את ההזדמנות הראשונה בקבוצה הבוגרת של בארסה. זה קרה ב-17 במאי 2009 כשהיה בן 18. הוא נכנס אז כמחליף של האיסלנדי איידור גודיונסון.
בקיץ 2011, כשטיאגו עלה באופן סופי מקבוצת המילואים לקבוצה הבוגרת הוא חתם על חוזה ל-4 שנים. סעיף השחרור בחוזה נקבע על 90 מיליון יורו, אבל אבא מאזיניו התעקש להכניס סעיף נוסף הקובע כי בנו חייב לשחק ב-60 אחוזים ממשחקי הקבוצה, כאשר ייכנסו לחשבון הזה רק משחקים בהם הוא שיחק לפחות 30 דקות. אם הסעיף הזה לא יתמלא, סעיף השחרור "יתכווץ" פי חמישה – ל-18 מיליון יורו בלבד.
בברצלונה לא רצו לאבד את טיאגו. ומי היה רוצה לאבד שחקן כל כך מוכשר? לא היינו צריכים את יורו הצעירות בישראל כדי לדעת עד כמה הוא שחקן נפלא. ואם בכל זאת הוא היה מתעקש לעזוב, ראשי בארסה יכלו לפחות להתנחם בכך שיוכלו לעשות עליו "קופה" ולמכור אותו ב-40 מיליון יורו. כי זה כיום ערכו בשוק. אלו הסכומים ששילמה ריאל מדריד עבור שניים מחבריו בנבחרת הספרדית הצעירה, איסקו ואסייר איירמנדי.
אז איך בסופו של דבר רכשה באיירן את טיאגו ב-22 מיליון יורו בלבד? האשמה היא כמובן בברצלונה. טיאגו שיחק בעונה האחרונה ב-36 מ-60 משחקי הקבוצה, בדיוק 60 אחוז כפי שקובע הסעיף בחוזה. אבל ב-14 מ-36 המשחקים הוא שותף בפחות מ-30 דקות.
מאזיניו היה זה שעידכן את ראשי מנצ'סטר יונייטד, כי אם הם רוצים את בנו, הם רק צריכים להמתין ל-1 ביולי, ואז יוכלו לרכוש אותו ב-18 מיליון יורו, ובארסה לא תוכל לעשות דבר בעניין. רק שאז נכנס לפעולה פרה גוארדיולה, אחיו של פפ שמשמש גם כסוכנו וגם כסוכן של טיאגו. פפ הבהיר לפרה כי זה בדיוק השחקן שהיה רוצה לראות בבאיירן החדשה שהוא בונה.
לא היה צריך הרבה כדי לשכנע את טיאגו שעדיף מבחינתו לחבור שוב למאמנו לשעבר, שמכיר אותו יותר מכל אחד אחר. כשביונייטד שמעו על ההתפתחות החדשה, הם הבינו שהפסידו במשחק. כדי להבטיח את ההעברה, בבאיירן היו מוכנים לשלם יותר ממה שמצויין בחוזה, וזה בדיוק מה שקרה.
הטעות הגדולה של ברצלונה הייתה שלא עשתה את החישובים ולא נתנה לו בעונה שעברה את דקות המשחק שהיה צריך, כדי להשאיר את סעיף השחרור על 90 מיליון יורו. יש שיגידו שזה לא פשוט, כי מדובר בהחלטות של הצוות המקצועי. אבל זה נשמע כמו תירוץ קלוש. כי בסופו של דבר ברצלונה גם איבדה את אחד משחקני הסגל הטובים ביותר שלה וגם הפסידה כ-18 מיליון יורו שהייתה יכולה לקבל עם ניהול נכון של העניינים.
בשבת בערב ראינו את טיאגו עורך את משחק הבכורה הלא רשמי שלו במדי באיירן מינכן, במשחק הידידות מול המבורג ובהמשך הגיע שער נדיר עם החזה מול מנשנגלדבאך. ועדיין, הסיפור הגדול של השבוע יהיה ביום רביעי, כשבאיירן תיפגש למשחק ידידות עם ברצלונה.
נכון, מרבית תשומת הלב תתמקד בשני המאמנים (חרארדו "טאטה" מרטינו, זה שלא יהיה על הקווים) ופפ גוארדיולה, בעיקר בעקבות מלחמת ההצהרות מול הקטאלונים בימים האחרונים. אבל לא פחות מעניין יהיה לראות את טיאגו משחק נגד כל החברים הטובים שלו עד לפני זמן כל כך קצר.
