אם ברצלונה תעפיל השבוע לגמר גביע המלך, ובהמשך תעשה שוב את הדרך עד גמר ליגת האלופות, מצפים לה מעתה ועד סיום העונה עוד 26 משחקים. וכל זאת בתקופה של כשלושה וחצי חודשים. במילים אחרות, מדובר בעומס עצום של שני משחקים כמעט בכל שבוע. היו עונות בהן בארסה התמודדה יפה עם עומס שכזה. הסגל שלה היה עמוק, לא היו הרבה פצועים ונעדרים, ומעל לכל היא שיחקה כדורגל מלא ביטחון, שנתן לה את כוחות הנפש להביט קדימה באופטימיות ובתקווה. אבל זה לא המצב כרגע. לא צריך להיות פסיכולוג גדול ומומחה בשפת גוף, כדי לקלוט עד כמה כל המערכת בלחץ מטורף. פפ גווארדיולה הוא פקעת עצבים. המאמן הצעיר והרגוע בדרך כלל, משתולל על הקווים, תופס את הראש בין הידיים, לא מפסיק לצרוח, ולנופף בידיו בהיסטריה. על המגרש, השחקנים שלו משחקים בלי שקט נפשי, עושים הרבה מאוד טעויות – הרבה יותר מאשר אי-פעם בארבע העונות האחרונות – ומתקשים לנצח ולהבקיע.

הניצחון אתמול על ריאל סוסיאדד היה דוגמא מצויינת למצב הנפשי הלא פשוט בו נמצאת בארסה. העליונות של הקטאלונים במחצית הראשונה הייתה מוחלטת, מול קבוצה שלא לחצה יותר מדי ולא שיחקה באגרסיביות. בניגוד ליריבות הקודמות של ברצלונה בשבועות האחרונים. וברצלונה הגיעה למצבים. הרבה מצבים. אבל למעט השער המוקדם של כריסטיאן טייו הצעיר, היא לא הצליחה להבקיע. המחמיצן הגדול ביותר היה דווקא מי שהוא בדרך כלל השחקן הרגוע והמרוכז מכולם – לאו מסי. בסופו של דבר מסי כבש בשלהי המשחק, אבל זה היה אחרי ארבע החמצות ענקיות, ממצבים שמהם בימים רגילים שלו הוא מבקיע מבלי להניד עפעף. מסי הוא עדיין המבקיע הטוב ביותר בספרד העונה, בכל המסגרות, עם 37 שערים. ויש לו גם 18 בישולים. אלה מספרים מדהימים. וגם אתמול, בסופו של דבר, מסי גם בישל וגם הבקיע. אבל בסטנדרטים שלו זה היה משחק מאוד בינוני. העובדה היא שמסי לא הבקיע רק ב-6 מ-9 משחקיו האחרונים. והניצחון הדחוק של ברצלונה אתמול בא אחרי 3 תוצאות תיקו רצופות.

אבל הבעיה היא לא מסי. הבעיה היא שברצלונה סובלת מעייפות החומר. צ'אבי פשוט קרס בשבוע שעבר מול ויאריאל והוחלף, אחרי משחק אנמי. נגד ולנסיה בגביע ואתמול נגד סוסיאדד הוא לא שיחק אפילו דקה. גווארדיולה יודע שבלי צ'אבי כשיר ורענן במשחקים המכריעים שעוד מצפים לברצלונה, זו תהיה אופרה אחרת. ולכן הוא שומר עליו מחוץ למגרש. המחיר כבד: בארסה בלי צ'אבי ואינייסטה הפצוע, נראית כמעט כמו קבוצה רגילה. אבל לגווארדיולה אין ברירה. אבל זה לא רק צ'אבי העייף ואינייסטה הפצוע (שאמור לחזור בשבוע הבא). מדובר גם באלכסיס סאנצ'ס שסובל מעליות וירידות דרמטיות ביכולתו, בפדרו שלא ממש הגיע לעונה הזאת, בדויד וייה שלא ברור מתי יחזור לשחק העונה, ואני כבר לא מדבר על שחקני סגל כמו איברהים אפלאי ואנדראו פונטאס (אגב, הפציעה של סרחיו בוסקטס אתמול, שנראתה כל כך מפחידה ברגע הראשון, התבררה כלא חמורה במיוחד. אז לפחות בעניין הזה פפ יכול להיות רגוע).

אבל הוא ממש לא רגוע כי עם כל הכבוד לשחקנים הצעירים, תיאגו אלקנטרה, איסאק קואנקה, ג'ונתן דוס סאנטוס ורודריגו טייו, הם עדיין לא התחליף המושלם לשחקנים הבכירים והמנוסים. בעוד שנה או שנתיים הם כבר ייכנסו לנעליים הגדולות של צ'אבי ושות' – אבל למרות הכישרון הגדול, ניסיון אין להם. וניסיון הוא מה שצריך במשחקים כמו חצי-גמר ליגת האלופות או הקלאסיקו מול ריאל מדריד. למזלה של ברצלונה, לא רק היא מגלה סימנים ברורים של עייפות, עצבים ולעיתים גם חוסר ביטחון: אלו גם היריבות. בשלוש העונות הקודמות התחושה הייתה שמרבית הקבוצות שהתמודדו עם ברצלונה, התבטלו בפניה. הייתה תחושה שחלק מהן לקחו את המשחקים מול בארסה, בעיקר בקאמפ נואו, בגישה של: "במילא נפסיד, אז אין טעם להילחם, להתיש את עצמנו ולהסתכן בפציעות ובכרטיסים צהובים ואדומים".

לא עוד. בחודשים האחרונים כל הקבוצות שפגשו את ברצלונה – שאולי מזהות סימנים של חולשה מנטאלית – שינו גישה. הן משחקות באגרסיביות, לוחצות את שחקני ההגנה של בארסה, ומעיזות. אספניול עשתה זאת בדרבי הקטאלוני וסיימה ב-1:1 הרואי. ויאריאל עשתה זאת וסחטה 0:0. ולנסיה עשתה כך בשבוע שעבר בגביע וכמובן שריאל מדריד של מוריניו, שחזרה בקאמפ נואו מפיגור 2:0, הישוותה וכמעט וניצחה. ואכן, יכולת ההרתעה של ברצלונה נפגעה. וגם קבוצה כמו ריאל סוסיאדד, שבעונה שעברה הובסה בקאמפ נואו 5:0, כמעט וגנבה אתמול שיוויון בסיום, בדקות בהן בארסה עשתה הכל כדי לבזבז את הזמן.

אז כשגווארדיולה מביט קדימה, רואה את ריאל מדריד מגדילה את פער הנקודות בראש הטבלה בכל שבועיים, ויודע שיש לו עוד כל כך הרבה משחקים עד סיום העונה ומבין עד כמה הקבוצה שלו פצועה ופגועה – פלא שהוא כל כך עצבני?