ה-3-3 בין ברצלונה לוויאריאל אמש (ראשון) לא ישפיע על גורל האליפות בספרד. יקרה מה שיקרה, ברצלונה תיקח אליפות השנה, כמו שהיא רגילה בשנים האחרונות - מחוץ לקאמפ נואו. אלא שלמשחק הדרמטי הזה בהחלט עלולה להיות השפעה על סיום העונה של בארסה. דווקא בתקופה הכי קריטית, בארסה מתחילה להיראות פגיעה, אפילו אנושית, רחמנא לצלן.
נתחיל בליאו מסי. אם בצמד המשחקים מול צ'לסי עוד אפשר היה לתת את הקרדיט ללוחמים של הידינק ששיתקו את הארגנטינאי, הפעם האחריות למשחק הרופס מונחת רק עליו. אין אף אחד אחר להאשים. למסי היו לא מעט הזדמנויות במשחק להראות מה הוא שווה, אבל שום דבר פשוט לא הלך. אם נגד צ'לסי הוא לפחות השאיר טעם טוב עם הבישול לאינייסטה בדקה ה-93', הפעם גם זה לא קרה.
הבעיה היא לא המשחק הספציפי אמש, הבעיה היא הרצף. נכון שב-2:6 הגדול על ריאל מסי הבריק, אבל אפילו אז התחושה הייתה שהוא יכול יותר. כבר תקופה די ארוכה שמסי לא פוגע, לפחות לא כמו שהוא יודע. ההוכחה הכי טובה לכך היא מעמדו של אינייסטה בקבוצה, שהולך ומתקבע כשחקן היציב מבין שניהם. וכשמסי לא פוגע - בארסה בבעיה, על אחת כמה וכמה כשכשירותו של אינייסטה לגמר מוטלת בספק. משחק לא טוב של הפנומן הארגנטיני בשני הגמרים הקרובים - בגביע מול בילבאו ברביעי, ובליגת האלופות מול מנצ'סטר יונייטד בסוף החודש - והעונה הזו עלולה להסתיים עבור בארסה באקורד צורם במיוחד.
גוארדיולה בתפקיד הידינק
עוד מישהו ששוב איכזב הוא המאמן הצעיר גוארדיולה. בלי תיירי הנרי הפצוע, הציפיה הייתה שיציב הרכב התקפי ומהיר יותר, עם בוז'אן לצד אטו על חשבון אחד הקשרים. במקום זה, גוארדיולה פתח עם טורה וקייטה שקצת תקעו את שטף ההתקפה של בארסה. קייטה עוד החזיר בשער, אך טורה היה חלש והרבה לאבד כדורים. בוז'אן, שהתחמם על הקווים במהלך המשחק, לא זכה אפילו לראות דשא.
במצב של 1:3 עם תחילת המחצית השנייה, ברצלונה הייתה צריכה לתקוף בחמת זעם על מנת להבקיע את הרביעי ולסגור את המשחק. במקום זה, נדמה היה שהאדומים-כחולים רק מחכים שתגיע כבר שריקת הסיום, ועמה חגיגות פתיחת השמפניות. אלא שהשמפניה הפעם עלתה ביוקר.
כמעט כרגיל, גוארדיולה התמהמה עם החילופים, וכך נפל פעמיים - פעם אחת כשלא העניק כמעט אף דקת מנוחה לכוכביו, שייאלצו להזיע קשה גם בגמר הגביע ביום רביעי, ופעם נוספת כשלא השפיע בכלל על מהלך המשחק. אפילו בעשרה שחקנים, אין סיבה שבארסה תיראה כל-כך מפוחדת כפי שנראתה בדקות האחרונות אמש. גם החילופים עצמם - סילביניו, בוסקטס וגודיינסן במקום אטו, צ'אבי ומסי - שידרו לשחקנים מסר של "לא לספוג", שמשמעותו בדרך כלל "תיכף יגיע השער".
במילים אחרות - בדיוק מה שקרה להידינק ביום רביעי, קרה שוב לגוארדיולה אמש. במובן הזה, למרות השליטה היחסית של בארסה במשחק, השער של ויאריאל עשה צדק. מי שיורד לבונקר - שיחטוף, הרי בדיוק את השיעור הזה העבירה ברצלונה בסטמפורד ברידג' לעיני כל העולם.
הדמות הטראגית של ברצלונה היא ללא ספק אריק אבידל, המגן הצרפתי של בארסה ושחקן הוגן מאוד בדרך כלל, שכמו נגד צ'לסי שוב ספג אמש כרטיס אדום לא מוצדק על עבירה שכלל לא ביצע. שני אדומים בתוך פחות מארבעה ימים, שני גמרים שיחמיץ אבידל על לא עוול בכפו. אולי הגיע הזמן להחליף מזוזות?
הכינו את קוצבי הלב
אז האם בארסה מסוגלת לקום ולהמשיך הלאה? בהחלט כן. זה לא יהיה קל - היא מגיעה לתקופה הכי קריטית של העונה עם לא מעט בעיות. פציעות, הרחקות, כושר לא טוב של חלק מהשחקנים, ותרומה אפסית מהספסל, בחסות המאמן הצעיר. אלא שלמרות הכל, בארסה עדיין יכולה לעשות את זה כמובן.
השער של אטו אמש עשוי אולי סוף סוף להחזיר אותו לעניינים אחרי תקופת יובש לא קצרה. אטו הוא פשוט כזה - חלוץ חוד שבנוי על ביטחון, ביטחון אותו הוא מקבל רק מכיבושים. אינייסטה (אם ישחק), צ'אבי ומסי מסוגלים כמובן להתעלות מול בילבאו ומול היונייטד. השאלה היא מי ישחק לצידם, והאם גוארדיולה הצעיר יעמוד בלחץ. עם התוצאות האחרונות של בארסה, דבר אחד בטוח: משעמם זה לא הולך להיות.