"פאקו החוצה", זעקה הכותרת של העיתון "סופר דפורטה", במעין משחק מילים מתבקש על שמו של מאמן ולנסיה (Pako). זה קרה למחרת ה-2:1 שספגו העטלפים מבילבאו ביום ראשון האחרון, שהפך להפסד הרביעי ברציפות ששווה לפתיחת העונה הגרועה בתולדות המועדון וצניחה למקום האחרון בטבלה.
מאזן האימה עומד כבר על שבעה הפסדים ברצף, אם לוקחים בחשבון את סוף העונה שעברה, אז שימש אקס מכבי תל אביב על תקן מאמן חירום. פאקו אייסטראן חישב את קיצו לאחור רק למשך 72 שעות אחרי עוד ערב מאכזב עד שקיבל את ההודעה המרה על סיום דרכו כמאמן ולנסיה. תחתיו צברה הקבוצה 10 נקודות בלבד מ-36 אפשריות - רקורד עלוב ביותר למי שנחשבת לקבוצה הרביעית בגודלה בספרד, שעמוסה בציפיות מאצטדיון המסטאייה ועד מקום מושבו של הבוס בסינגפור.
כמו תמיד במקרים הללו, החצים הופנו באופן טבעי לפאקו אחרי החודש המסויט שעבר עליו ועל קבוצתו. בסקר שנערך באחד מהעיתונים הספרדים בראשית השבוע, עלה כי 90 אחוז מאוהדי הקבוצה סברו שמאמן העטלפים היה צריך להקדים את מעסיקיו ולהתפטר בעצמו. הקהל של ולנסיה מעולם לא ניחן בסבלנות.
אותם אוהדים כבר התרגלו למצב הזה כי מאז 2012 הם ראו תשעה מאמנים שונים מעבירים הוראות מעבר לקווים במסטאייה (שניים מהם היו מאמנים זמניים, ובכל זאת). "הפרוייקט של ולנסיה תקוע ומדאיג מאוד. הקבוצה נראית חסרת רעיונות", סיכם את המצב כוכב העבר האגדי, מאריו קמפס, שבאותה נשימה גם הציע את עצמו לתפקיד.
צריך לציין שהיו גם קולות אחרים. פרננדו אלבארס מהמארקה, כתב במאמר מערכת ערב הפיטורים שוולנסיה לא צריכה לבצע זעזוע בעמדת המאמן. "הדבר הכי קל זה תמיד ללכת על הראש של המאמן, אבל חילופי מאמנים בשנים האחרונות לא בהכרח הביאו לתוצאות טובות יותר". קל להפיל את האשמה על פאקו אחרי שהחלוצים שלו החמיצו ללא הרף מול אייבאר, שחקני ההגנה קרסו כמו מגדל קלפים במחצית אחת מול לאס פלמאס או הפגינו חסרי אחריות במקרה של אנצ'ו פרס, שהשאיר את הקבוצה ב-10 שחקנים ברגע קריטי בדרך להפסד ביתי מול בטיס. אבל כדאי להסתכל על התמונה בצורה רחבה יותר.
בסוף העונה המריאו לסינגפור מספר שחקני ולנסיה, ביניהם גם פאקו אלקאסר וחאבי פוואגו, לטובת אירוע יחסי ציבור של הבעלים פיטר לים. השניים בתמיכת המנהל הספורטיבי, גרסיה פיטראץ', שכנעו את הבעלים שפאקו, שהגיע בתחילת אפריל כמאמן זמני, הוא האיש המתאים להמשיך כמאמן הקבוע. לים הסכים.
הבעיה הייתה שרוב השחקנים החשובים שוחררו במהלך הקיץ, כולל התומכים הראשיים במאמן, אלקאסר ופוואגו. הקשר אנדרה גומש שנמכר לברצלונה תמורת 50 מיליון יורו היה הסנונית הראשונה. בשבוע האחרון של חלון העברות עזבו עוד שני עמודי תווך: אלקאסר, שהצטרף לפורטוגלי בקאמפ נואו, והבלם הגרמני, שקורדאן מוסטאפי, שנטש את הספינה השוקעת לארסנל.
ולנסיה לא הגיעה מוכנה לפתיחת העונה. למרות צירופם של אסקיאל גראיי (שנפצע בשבוע שעבר) ואליקים מנגאלה למרכז ההגנה ברגע האחרון, היא המשיכה לשדר פאניקה גדולה בחלק האחורי והוציאה כבר תשעה כדורים מהרשת בארבעה מחזורים. הבעיות מחלחלות גם לצד השני של המגרש.
אחת הטענות המרכזיות בספרד היא שוולנסיה לא הביאה חיזוק ראוי לחלק הקדמי והאופציות ההתקפיות שלה שכוללות את השחקנים החדשים לואיס נאני (7 מיליון יורו מספורטינג ליסבון) ומונייר אל חדאדי (שהגיע כסוג של ברירת מחדל בעסקת אלקאסר) לא עומדות בקנה אחד עם השאיפות של הקבוצה לסיים בטופ 4.
3 מאמנים חסרי ניסיון עברו בוולנסיה של לים: הראשון נונו הצליח ופוטר מהר מדי, השני גארי נוויל היה בדיחה עצובה והשלישי פאקו לא קיבל תנאים טובים
— Dani Porath (@DaniPorath) September 21, 2016
בסביבתו של לים טענו במהלך כל הקיץ כי מכירת הכוכבים (כ-120 מיליון יורו) הייתה הכרחית כדי לייצב את המערכת הכלכלית של המועדון בשל העובדה שהקבוצה לא משחקת השנה בליגת האלופות. כל זה היה מתקבל על הדעת, אם בעונה שעברה האדם החזק במסטאייה לא היה משקיע 100 מיליון יורו על שחקני רכש בלבד, אבל הוא כן.
מה שמלמד בעיקר כי ההתנהלות של ולנסיה בנושאים הללו, שנמצאים מחוץ לתחום האחריות של המאמן התורן, איננה עקבית או חכמה במיוחד. "ולנסיה השקיעה הרבה כסף בשחקנים בצורה לא אחראית. בשנים האחרונות המועדון מהמר על שחקנים שלא נמצאים ברמה הנדרשת למועדון בסדר הגודל הזה", אומר חואן קרלוס גארידו, מאמנה לשעבר של ויאריאל.
כעת עולה השאלה האם לים טעה בבחירת המאמנים שלו? שלושה עברו במסטאייה מאז רכש הטייקון האסייתי את הקבוצה בקיץ 2014. המשותף לכולם הוא אלמוניות ו/או חוסר ניסיון. נונו אספיריטו סאנטו, שקיבל צ'אנס במועדון אחרי שנתיים של אימון בביירה מאר הפורטוגלית (בהמלצת סוכן העל ז'ורז'ה מנדס, מקורבו של לים), עשה עבודה מדהימה בעונה הראשונה וסיים עם שיא נקודות של המועדון (77) וכרטיס לליגת האלופות.
אחרי ההדחה מהמפעל הוא פוטר בקלות רבה מידי בשנה שלאחר מכן. הקדנציה של מחליפו הבוסרי, גארי נוויל, חבר אישי של לים, הפכה כבר לבדיחה בספרד בעקבות שרשרת כישלונות בשלושה חודשים וחצי איומים. אחרון חביב פאקו שפילס את דרכו למועדון בחזרה תחילה כעוזר מאמן, בעיקר משום שעבד כאיש הכושר של רפא בניטס באליפויות האחרונות של הוולנסיאנים בתחילת העשור הקודם. לטרבל במכבי ת"א או העבודה במקסיקו היתה חשיבות פחותה למינויו.
כעת בורסת השמות של המחליפים האפשריים רוקחת. בכלי התקשורת בספרד בטוחים שלקח אחד נלמד כבר ממקרי פאקו וקודמיו. הדמות הבאה על הקווים ככול הנראה תהיה בעלת רזומה רציני בכדורגל העולמי ולא תשמש עוד כשפן ניסויים. הפעם היחידה שוולנסיה החלה את העונה עם ארבעה הפסדים ברצף הייתה בעונת 1999/00.
זה נגמר עם מקום שלישי ותצוגות נדירות בליגת האלופות שהסתיימו רק בכניעה לריאל מדריד בגמר בפאריז. כמו שזה נראה, אם המאמן המיועד ישכיל לסיים את העונה הנוכחית על הקווים כבר יהיה אפשר להכתיר זאת להישג, כמעט כמו הדרך שעשה הקטור קופר שהצעיד את העטלפים לעונה הקסומה ההיא לפני 17 שנים.
