כשאתלטיקו מדריד זכתה באליפות לפני פחות משנה וחצי נשברה התיאוריה שטענה ש"הליגה הספרדית היא ליגה של שתי קבוצות". צ'ולו סימאונה וחבורת הלוחמים שלו הוכיחו כי למרות פער כלכלי עצום לעומת ברצלונה וריאל מדריד, יש קבוצות נוספות בספרד שיכולות לזכות בתואר.
בכלל, מאז שסימאונה הגיע לוויסנטה קלדרון כמאמן, ב-23 בדצמבר 2011, הקבוצה לא מפסיקה לזלול תארים, חמישה במספר. חוץ מהאליפות אתלטיקו זכתה גם בגביע, בליגה האירופית, בסופר קאפ האירופי ובסופר קופה של ספרד. ואם לא השער הדרמטי של סרחיו ראמוס בדקה ה-93, הקולצ'ונרוס היו זוכים גם בליגת האלופות ב-2014.
מסימאונה לא תשמעו בחיים דיבורים על אליפות. זה לא קרה וזה לא יקרה. המנטרה של המאסטרו הארגנטיני הייתה ותישאר אחת ויחידה: "פרטידו א פרטידו". ממשחק למשחק. ככה הוא מלמד את השחקנים שלו ואת האוהדים של הקבוצה, ועובדה: זה עובד.
אבל בתוך תוכו סימאונה משוכנע שגם העונה אתלטיקו יכולה לזכות בתארים, כולל החשובים ביותר. כן, אליפות ספרד וליגת האלופות.
בעונה שעברה אתלטיקו סיימה במקום השלישי בליגה ונעצרה ברבע גמר הצ'מפיונס. זה קרה בעונת מעבר, אחרי ה"היי" המטורף של האליפות וגמר ליגת האלופות, ואחרי העזיבה של מלך השערים דייגו קוסטה לצ'לסי.
מריו מנדז'וקיץ', החלוץ שסימאונה הביא כדי שימלא את נעליו הגדולות של קוסטה, לא עמד בציפיות. לא רק שהוא לא הבקיע את כמות השערים שציפו ממנו – הוא לא הצליח להתאים את עצמו לסגנון המשחק הלוחמני של אתלטיקו ולרוח המועדון.
מנדז'וקיץ' עזב ולקראת העונה החדשה הצטרף לקבוצה החלוץ הקולומביאני ג'קסון מרטינס, שנרכש מפורטו ב-35 מיליון יורו. המספרים של ג'קסון בפורטו היו מצויינים. הוא הבקיע 67 שערי ליגה בשלוש העונות שלו בפורטו. באתלטיקו מקווים שהוא יתרום לקבוצה כמו חלוץ קולומביאני אחר שעשה את אותה דרך: רדאמל פלקאו.
פלקאו שלפני הפציעה היה אחד החלוצים הטובים בעולם והרבה בזכותו זכתה אתלטיקו של סימאונה בתארים הראשונים שלה. הרבה בזכותו היא חזרה להיות קבוצה ווינרית, התקפית ומלהיבה. מבחינת אוהדי אתלטיקו, ג'קסון מרטינס הוא תואם פלקאו, ואמור לשתף פעולה באופן מושלם עם אנטואן גריזמן, הצרפתי שהגיע לפני שנה מריאל סוסיאדד.
גריזמן היה ללא ספק החלוץ המשתפר ביותר באירופה בעונה שעברה. הפתיחה שלו הייתה מהוססת, אבל ברגע שהוא הבין מה סימאונה רוצה ממנו, הוא היה בלתי ניתן לעצירה. הבעיה הייתה שלא היה לו חלוץ נייד ואנרגטי לצידו. עכשיו יש לו.
אבל מה שמרשים בקבוצה החדשה שסימאונה בנה, הוא שיש לו אופציות פשוט פנטסטיות בהתקפה, מה שהיה חסר מאוד בשנתיים האחרונות.
שני חלוצים ארגנטינים צעירים, לוסיאנו וייטו בן ה-21 ואנחל קוראה בן ה-20, הם אלו שעשויים לעשות את ההבדל. מדובר בשני כוכבים של ממש, חלוצים מהסוג שבארגנטינה כל כך אוהבים: מהירים, עם שליטה פנטסטית בכדור ועם יכולת מוכחת להבקיע שערים.
וייטו היה סנסציה במדי ויאריאל בעונה שעברה, וגם הבקיע שער ניצחון מול אתלטיקו. סימאונה, אגב, היה המאמן שהעניק לו את הבכורה המקצוענית שלו, אי שם ב-2011 במדי ראסינג קלוב.
לוייטו יש כבר נסיון בכדורגל הספרדי, מה שלקוראה עדיין אין. אתלטיקו אומנם רכשה אותו מסן לורנצו לפני שנה, אולם בשל מום שהתגלה בליבו נאסר עליו לשחק. הוא עבר ניתוח, נח כמה חודשים, ועכשיו הוא רעב לצאת לדרך. במשחקי ההכנה הוא היה פשוט נהדר.
לאתלטיקו הייתה בעיה גדולה בעונות האחרונות בגלל סגל קצר מדי. בוודאי מול ברצלונה וריאל מדריד העשירות. את הבעיה הזו ניסה סימאונה לתקן הקיץ ויצא למסע רכש מרשים. וייטו וקוראה יוכלו לתת מדי פעם מנוחה לגריזמן ולג'קסון מרטינס, כשעוד לא הזכרנו את פרננדו טורס, האליל הגדול של האוהדים. טורס הגיע באמצע העונה שעברה והתקשה להראות את כל יכולתו. העונה, אחרי שהשתתף בכל שלבי ההכנה, הוא אמור להיות הרבה יותר אפקטיבי.
העומק בסגל בא לידי ביטוי גם בהחתמתו של הקשר הבלגי בן ה-21 יאניק פריירה קראסקו, שהרשים במדי מונאקו בעונה שעברה. בינתיים מי שמשכה יותר תשומת לב ממנו זו אימו המצודדת, אבל סימאונה מאמין שלבלגי הצעיר יהיה הרבה מה לתרום העונה.
אז כן, ההתקפה והקישור ההתקפי של אתלטיקו נראים מצויין. אולם גם בחלקים אחרים במגרש אתלטיקו התחזקה. אחת מנקודות התורפה בעונה שעברה הייתה בעמדת המגן השמאלי. גיירמה סיקיירה וכריסטיאן אנסלדי לא הצליחו למלא את המשבצת ולשמחתו של סימאונה פליפה לואיס, המגן הברזילאי שהיה מגיבורי עונת האליפות, לא הצליח בצ'לסי. מוריניו השאיר את לואיס על הספסל ולברזילאי נמאס. אז הוא חזר הביתה.
ברזילאי אחר, מירנדה, החליט לעבור לאיטליה וחתם באינטר. מיד הגיע המחליף שלו: סטפן סאביץ', הבלם המונטנגרי שנרכש מפיורנטינה ב-25 מיליון יורו. למרות הסכום המרשים סאביץ' יודע שיהיה לו קשה לזכות במקום בהרכב. כי עם כל הכבוד, במרכז ההגנה ניצבים שני הבלמים האורוגוואים הקשוחים דייגו גודין וחוסה מריה חימנס. במילים אחרות, גם בעמדה הזו יש תחרות בריאה על המקום בהרכב.
לא פחות מ-125 מיליון יורו הוציאה הקיץ אתלטיקו על רכש של שחקנים חדשים (כולל הקשר הגנאי ברנרד מנסה, שהושאל לחטאפה), יותר מאשר אי פעם בעבר. נכון שגם נמכרו שחקנים ב-108 מיליון. ועדיין, בקבוצה האדומה-לבנה של מדריד לא יסתפקו העונה במקום השלישי. זו לא המטרה. הרכש הגדול והיקר אומר בעצם הכל.
זו גם הסיבה שסימאונה החליט להישאר ולהאריך את החוזה שלו עד 2020. הוא מאמין בקבוצה ובמיוחד מאמין בפרוייקט החדש שיוצא לדרך ממש עכשיו. פרוייקט שכולל לא מעט שחקנים צעירים ומבטיחים.
אין בכלל ספק שהאבידה הגדולה ביותר של אתלטיקו זו העזיבה של ארדה טוראן, הקשר הטורקי הנפלא, האיש שהוסיף לחבורת הנינג'ות של סימאונה את האלמנט הטכני והיצירתי. ארדה קיבל הצעה שאי אפשר לסרב לה, מעבר לאלופת אירופה ברצלונה. והוא לא סירב.
מי שמיועד למלא את נעליו הגדולות של ארדה הוא לא אחר מאשר אוליבר טורס, הקשר בן ה-20, שגדל באתלטיקו, שיחק בה כנער בן 18, אבל היה אז רך מדי לליגה הראשונה. על הכישרון של אוליבר מעולם לא הייתה מחלוקת, אלא לגבי הבגרות הפיזית והמנטאלית שלו.
בעונה שעברה אוליבר שיחק כמושאל בפורטו, והיה פנטסטי. הוא כבש 7 שערים, בישל לא מעט והיה אחד מהמצטיינים בקבוצה. את מבחן הבגרות שלו הוא עבר.
במשחקי ההכנה של אתלטיקו טורס הוכיח שהוא אכן שחקן אחר מזה שהיה בקדנציה הראשונה שלו באתלטיקו. הוא עדיין עם "בייבי פייס", אבל כבר מזמן לא ילד. 573 יום עברו מאז משחקו האחרון במדי ה"רוחי-בלנקוס", וזהו שחקן שונה לחלוטין, כזה שסימאונה מאמין בו שיוכל לנהל את המשחק במרכז המגרש.
זו תהיה העונה החמישית של צ'ולו סימאונה כמאמן אתלטיקו מדריד, והעונה הזו אמורה להיות טובה יותר מזו הקודמת. עד כמה טובה יותר? את זה נדע רק בחודש מאי. מה שבטוח, סימאונה לא חושב כל כך רחוק. מבחינתו קיימת אך ורק מטרה אחת: המשחק בשבת בערב מול לאס פלמאס. "פרטידו א פרטידו".
