"אני עוזב בקיץ": היום בו פפ חתך מברצלונה

פפ גווארדיולה עלה על הדשא של לה מאסיה כשהוא מלווה בחוסה מריה באקרו. זה היה אמור להיות עוד יום שגרתי בברצלונה, אבל אף אחד לא תיאר לעצמו איך הכל ישתנה שעתיים לאחר מכן.

קצת לפני כן, בדקות האחרונות של האימון, הגיעו רמזים ראשונים שבכל זאת קורה משהו: פפ קרא לפרנק דה בור, פיליפ קוקו ומיכאל רייזיחר. אחרי חיבוקים ולחיצות ידיים, הגיע גם תורו של פטריק קלייברט.

ההולנדים של בארסה הופתעו, אבל זו הייתה רק יריית הפתיחה. לא כל השחקנים עודכנו על מה שהולך לקרות - עד שהשעון הראה 12:40. באותה שנייה כולם התחילו לחבר את כל החתיכות של הפאזל. זה היה הרגע שבו העיתונאים ראו את פפ נכנס לחדר. הם ידעו שמשהו הולך לקרות, רק לא ידעו מה.

זו הייתה מסיבת העיתונאים ה-4534663455 של פפ בקריירה, אבל היא הייתה שונה. הראשונה שהוא כינס בעצמו. "וגם האחרונה", הוא הבטיח. תחנות רדיו העבירו את המסע"ת בשידור ישיר ותוך דקות נפלה הפצצה של היום. ושל השבוע. והעונה.

זה היה 11 באפריל, 2001, ופפ התיישב מאחורי המיקרופון עם חולצה לבנה, ז'אקט שחור ופנים לא מגולחות, כהרגלו. הוא היה לבדו. לא היה שם נציג מהנהלת בארסה. גם לא הנשיא ז'ואן גספארט. הסיבה התבררה ברגע שפפ פתח את הפה. "אתמול ב-23:00 נפגשתי עם הנשיא ושוחחנו למשך שעתיים", הוא הסביר, "ביקשתי ממנו להיות פה איתי, אבל זה לא התאפשר מכיוון שהוא היה צריך להיות במקום אחר. הוא ידבר איתכם (העיתונאים) בהמשך, אבל אני כאן כדי להציג את הזווית שלי למה ששוחחנו עליו.

"כשהגעתי לברצלונה, הייתי ילד בן 13 וחסר ניסיון. עכשיו יש לי ילדים משלי. זה היה הבית שלי במשך 17 שנים ואני גאה ושמח שגדלתי והתבגרתי פה. אבל עכשיו אני בן 30 ואני מרגיש שהקריירה שלי בורחת לי מבין האצבעות. אין לי עוד הרבה שנים ואני צריך לבחון את האפשרויות שלי - האם לסיים כאן את הקריירה או לקחת אתגר ולגלות מדינות חדשות וכדורגל אחר? אני צריך להיות כנה ולומר שאני נמשך יותר לרעיון של לגלות דברים חדשים.

"מהסיבות האלה אני צריך לומר לכם בדיוק מה אמרתי לנשיא אתמול - שאני אסיים את הקריירה שלי בחו"ל", חשף פפ.

זו הייתה רעידת אדמה. וזה היה רגע מדהים. פפ היה הקפטן של בארסה. הסמל שלה. כבר אז הוא היה אגדה. ועדיין, ברגע שהוא נפרד אחרי 17 שנה בבלאוגראנה, אף נציג של המועדון לא טרח להיות שם. אף. אחד. רק לאחר מכן התברר שגספארט לא התייצב לצידו של פפ באותו יום בגלל חופשה משפחתית בשווייץ, אותה לא יכול היה לבטל. אמיתי לגמרי.

עבור אוהדי בארסה, היום הזה חילק את הזמן לשתיים: מה היה לפני, ומה יהיה אחרי. מאמנים באו והתחלפו, שחקנים חתמו ועזבו, בהנהלה היו מאבקי כוחות על בסיס קבוע, אבל תמיד - תמיד - פפ היה שם. עומד לפני ההגנה, מחלק מסירות של סרגל להתקפה ומנהיג את כולם. הוא היה הלב של בארסה. זה שאיזן אותה - בימי הדרים טים וגם בתקופות הקשות, כמו זו שבה בחר להודיע: אני עוזב בסוף העונה.

לומר שהיום הזה שבר לאוהדי בארסה את הלב זה וואחאד אנדרסטייטמנט. ספק אם יש אנשים - גם היום, 19 שנים לאחר מכן - שהם יותר "בארסה" מאשר פפ. מביא כדורים, בוגר לה מאסיה, קפטן (ובהמשך גם מאמן) - הוא היה הכל. אבל חוסר הכבוד כלפיו, שהתבטא לא רק במסע"ת, אלא גם בכך שלא קיבל הצעה לחוזה שתואם את מעמדו ותרומתו, כבר היו יותר מדי. קשה להעביר את התחושה למי שלא חווה את היום ההוא בלייב, אבל זה היה מעין ספוילר לעזיבות של קרלס פויול, צ'אבי ואנדרס אינייסטה. כאילו מישהו בא, דחף את היד ולקח לך חלק מהלב. אוסקר גארסיה, ששיחק עם פפ, תיאר את זה באופן מושלם: "זה כמו שיעקרו חלק מהסמל של בארסה. זה לא יהיה אותו דבר בלעדיו".

בין כל מילה של פפ, בלטה ההערצה העצומה של האיש לבארסה. וזו הייתה המשך ההודעה שלו, מילה במילה: "אני לא יודע היכן אשחק כי עד עכשיו התעלמתי מכל ההצעות שקיבלתי. הייתי צריך לסגור את הכל קודם כל מול בארסה, אבל מרגע זה אני אבדוק את האפשרויות שלי באנגליה, איטליה, צרפת וגרמניה. כמובן שאני מחפש את האפשרות הטובה ביותר כדי שאוכל ליהנות מהשנים האחרונות שלי כשחקן. אני מחפש מועדון שבו אוכל להמשיך ללמוד ולשתף את מה שלמדתי במועדון הזה.

"הנשיא גם אישר לי לומר לכם שאם לא אמצא מועדון שאני מתעניין בו, יישאר לי מקום כאן. עם זאת, כבר קיבלתי החלטה ואני הולך. זו לא החלטה שלקחתי בלהט הרגע, אחרי משחק טוב או רע. זה משהו שחשבתי עליו במשך הרבה זמן. אני נחוש להעניק למועדון אחר את האפשרות של ליהנות מהידע והניסיון שצברתי כאן.

"אני רוצה לנצל את ההזדמנות כדי להודות לנשיאים נונייס וגספארט, לכל חברי ההנהלה ולכל המאמנים שהדריכו אותי מאז גיל 13. אני רוצה להודות לסרה פרר, לכל הצוות המקצועי ולחבריי לקבוצה, שעזרו לי להפוך לשחקן טוב. אני מחשיב את עצמי כבר מזל ששיחקתי איתם. אני רוצה גם להודות לכם (העיתונאים), אלה שהסתדרתי איתם ואלה שהיו לי איתם עליות ומורדות. עשינו דרך ארוכה ביחד. אני רוצה גם להודות לאותם אוהדים שתמכו בי כשחקן וגם לאלה שלא כל כך התרשמו, בגלל שבסופו של דבר, כולנו מונעים מהאהבה שלנו לבארסה. תודה לכל מי שעזר לי להפוך למה שאני היום".

פפ אכן עזב בתום אותה עונה והתחנות שעבר כשחקן אחרי בארסה, עזרו לו גם להשתדרג. הוא עבר בברשיה, לקח קצת מפאביו קאפלו כששיחק ברומא, חזר ליהנות מהכדורגל נטול הלחץ בקטאר ועשה את הפינאלה בדוראדוס דה סינלואה המקסיקנית עם החבר חואנמה לייו. כל אחד מהם עיצב מעט את פפ המאמן, בנוסף להשפעות המוכרות יותר על הפילוסופיה שלו כמו יוהאן קרויף ומרסלו ביילסה.

אבל אף אחד לא תיאר לעצמו שעשור אחרי היום המוזר באפריל 2001, מספר 4 יחזור לברצלונה מהדלת הראשית וינצח על ההצגה הכי טובה בעיר. ואם יש מישהו שזה הגיע לו, קוראים לו פפ גווארדיולה.

הכתבה מתוך עמוד הפייסבוק: Barca Story. היכנסו לעוד סיפורים מרתקים על ברצלונה