כשפליפה לואיס, המגן השמאלי של אתלטיקו מדריד נשאל האם מי שתפסיד בדרבי בין ריאל ואתלטיקו בשבת, תאמר שלום לסיכויי האליפות הוא ענה בפשטות: "לא, כולנו כבר אמרנו שלום. האליפות תהיה של ברצלונה".
תאורטית ומתמטית אולי לא, אבל מעשית כן. לפני שבוע סיימה ריאל מדריד ב-1:1 במלאגה, אתלטיקו עשתה 0:0 עם ויאריאל – וברצלונה ניצחה את לאס פלמאס 1:2. המשמעות המיידית הייתה שהפער בין בארסה לשתי הקבוצות ממדריד נפתח ל-8 נקודות לעומת הקולצ'ונרוס ו-9 לעומת הבלאנקוס. וכאשר בארסה הפסידה עד עתה רק פעמיים העונה בליגה, הסיכוי שהיא תפסיד שלוש פעמים ב-13 המחזורים שנשארו, והיריבות שלה ינצחו בכל המשחקים שנשארו, שואף לאפס.
המתמטיקה פשוטה וכולם מבינים אותה. ההבדל הוא שבאתלטיקו אומרים בפה מלא שאין להם שום סיכוי בעוד שבריאל אין אחד שיגיד את הדברים בפומבי. זינדין זידאן, המאמן החדש של ריאל, הבהיר: "אנחנו לא נוותר עד הרגע האחרון, נילחם כל זמן שיש לנו סיכוי". דברים דומים אמרו גם השחקנים.
וזה בעצם ההבדל הגדול בין שתי הקבוצות ממדריד. לאתלטיקו מלכתחילה לא היו שאיפות לזכות באליפות. המטרה המוצהרת הייתה תמיד להעפיל לליגת האלופות בעונה הבאה, כלומר לסיים באחד משלושת המקומות הראשונים.
דייגו סימאונה מזכיר כל הזמן את הפערים האדירים בין התקציבים של ריאל וברצלונה לעומת זה של אתלטיקו, ומבחינת אוהדי אתלטיקו מקום שני בסיום העונה, כלומר לסיים לפני ריאל בטבלה, יהיה כמעט שווה ערך לאליפות. בריאל מדריד הסיפור כמובן שונה. במועדון הבכיר של בירת ספרד כל דבר למעט אליפות נחשב לכישלון. כך היה וכך יהיה. לכן הדרבי בברנבאו חשוב הרבה יותר לריאל מאשר לאתלטיקו – שתיקו ישאיר אותה כמובן במקום השני.
ויש גם עניין נוסף: אתלטיקו ניצחה פעמיים ברציפות בביקורים שלה בברנבאו במסגרת הליגה, דבר שלא קרה מעולם בעבר. בעונה שעברה היא ניצחה 1:2 ולפני שנתיים 0:1. ובכלל, מאז תחילת עונת 2014/15 נערכו תשעה מפגשים בין שתי הקבוצות בכל המסגרות, ובהם אתלטיקו ניצחה ארבע פעמים, עוד ארבעה משחקים הסתיימו בתיקו וריאל ניצחה פעם אחת בלבד.
זה לא שאתלטיקו הפכה לקבוצתה טובה יותר מריאל, אלא שמאז שסימאונה הגיע לויסנטה קלדרון איבדה אתלטיקו את הפחד שהיה לה בעבר מהיריבה הגדולה והעשירה. משהו בפסיכולוגיה של שתי הקבוצות השתנה. הבעיה הגדולה של אתלטיקו היא שהיא שכחה איך להבקיע שערים. ה-0:0 בליגת האלופות מול איינדהובן הדגיש את המצב הקשה שאליו נקלעה הקבוצה מבחינה התקפית. אנטואן גריזמן לא כבש כבר חמישה משחקים רצופים וגם יתר החלוצים נמצאים בתקופה רעה. אתלטיקו מגיעה למשחק עם רצף של 269 דקות ברציפות מבלי להבקיע, ולמרות שסימאונה אומר שיש לו סבלנות, לא בטוח שאפילו הוא מאמין לעצמו. המזל של האדומים-לבנים הוא שלפחות ההגנה מתפקדת. ואנחנו מדברים על ההגנה הטובה באירופה, שספגה רק 11 שערי ליגה, הכי מעט בליגות הגדולות ביבשת.
לריאל מדריד לא יהיה קל להכניע את יאן אובלק, השוער הסלובני המצויין, אולם צריך לזכור שלריאל היה שבוע שלם להתכונן למשחק, בעוד שאתלטיקו שיחקה ביום רביעי בהולנד וכמעט אותו הרכב יעלה היום לדשא בברנבאו. אלמנט העייפות יכול להיות קריטי.
ריאל אולי איבדה את הסיכוי לאליפות, אולם האוהדים נהנים, מאז שזידאן מונה למאמן, מהצגות מרשימות במשחקי הבית. 0:5, 1:5, 0:6 ו-2:4. אלו היו התוצאות בארבעת משחקי הבית של ריאל בעידן זידאן.
האם מול ההגנה המצויינת של אתלטיקו תוכל ריאל להבקיע בצרורות, כמו במשחקים הקודמים? לא בטוח. מה שבטוח זה שמבחינתם של הבלאנקוס, ניצחון היא האפשרות היחידה, ולא משנה באיזו תוצאה. תיקו, שלא לדבר על הפסד, ומייד יתחילו להישאל השאלות האם זינדין זידאן הוא באמת האיש הנכון לתפקיד המאמן בריאל מדריד.
