אחרי שנים ארוכות של כישלונות, נבחרת הולנד שוב טועמת פסגה: הנבחרת של רונלד קומאן הבטיחה את מקומה בגמר ליגת האומות, שם תפגוש שם את פורטוגל בראשון, בזכות 1:3 גדול על אנגליה. נבחרת שלושת האריות עלתה כבר ליתרון של 0:1 מפנדל של מרקוס ראשפורד (לאחר הכשלה של מתייס דה ליכט על חלוץ מנצ'סטר יונייטד), אבל דה ליכט בעצמו היה שם בצד השני כדי להשוות בדקה ה-73 ולשלוח את המשחק לעוד חצי שעה של כדורגל.
בהארכה, לנבחרת הצעירה של סאות'גייט כבר לא היה אוויר והיא פשוט קרסה: שתי טעויות איומות של ההגנה האנגלית, אחת של ג'ון סטונס ואחת של רוס בארקלי, סידרו לאורנג' את השערים הכי קלים בתולדותיהם וקבעו את השורה התחתונה: הולנד שוב בגמר אירופי.
חצי הגמר הלילה הראה את כל מה שטוב, וכל מה שרע, בנבחרת האנגלית: מחד, היו דקות נפלאות במהלך תשעים הדקות בהן הלבנים היו קרובים לשער, ואף לשער ניצחון (כמו השער של ג'סי לינגרד בדקה ה-83 שנפסל ע"י מערכת ה-VAR), אבל מנגד היתה ההארכה, שבה האנגלים הפגינו יכולת הגנתית מדאיגה, כמעט כמו בשחזור מדויק של חצי הגמר מלפני שנה, במונדיאל 2018, אז הודחו מהטורניר ע"י קרואטיה. האם זהו המחיר של נבחרת צעירה יחסית וחסרת ניסיון, או שמא רק התאמה למורשת ארוכה של קריסה ברגע האמת? נותר רק לצופה לשפוט.
ומהצד השני, היתה הנבחרת ההולנדית שחוזרת, גם אם מדובר בטורניר יחסית שולי ולא ברור, לפסגת הכדורגל האירופי ולמעמד גמר. קשה להגיד שהאורנג' הרשימה הערב, בדקות ארוכות היא היתה חלשה ולא מדויקת בחלק ההתקפי, אבל בשורה התחתונה היא הצליחה לשתק את ההתקפה האנגלית (בעיקר את ראחים סטרלינג, אולי הנשק הטוב ביותר של הנבחרת בלבן), והתפקוד של קווינסי פרומס בהארכה (שער ו"חצי שער", שבסוף הוגדר כעצמי של קייל ווקר) הספיקו כדי שהכתומים ירשמו הישג, ואולי אפילו קרבה לתואר לראשונה מאז 1988.
וגם כאן, כמו בחצי הגמר הראשון, היה ה-VAR. הפעם מי שקופחו ע"י חוסר הוודאות של המערכת החדשה הם האנגלים, שבדקה ה-83 כבר ראו את עצמם בדרכם אל הגמר כשג'סי לינגרד קיבל כדור עומק מצוין מרוס בארקלי וגלגל לרשת, אבל אז החליט השופט קלמנט טורפין להתייעץ עם שופטי הוידאו, והכריע: אין שער. אלא שלפי מצלמות הטלוויזיה, השער היה חוקי כיוון שדנזל דומפריס שבר את קו ההגנה. חבלי הלידה של המערכת עדיין קשים, ומפילים איתם לא מעט קורבנות (למשל לינגרד שכבר ראה בעיניו שער ניצחון), אבל כולנו עוד נזדקק להתרגל אליהם בהמשך.
שנה לפני יורו 2020, פורטוגל והולנד ייפגשו בראשון לתואר אירופי ראשון מאז גמר האליפות הקודם (שבסיומו הנבחרת של פרננדו סנטוס הניפה את הגביע, אחרי ניצחון על צרפת). מעל הכל זה יהיה המאץ' אפ המסקרן בין כריסטיאנו רונאלדו, החלוץ הטוב ביבשת, לווירג'יל ואן דייק, הבלם הטוב ביבשת. האם הסלסאו ישלימו עוד זכייה מסעירה, או שמא האורנג' תחזיר עטרה ליושנה? התשובה תגיע ביום ראשון בסטאדיו דרגאו.
