בזמן שבישראל הייתם עסוקים בבחירות, אני התמקדתי בניסיון להגיע לממלכה. מזג אוויר סוער פקד את אירופה בדיוק בזמן שאני בחרתי להגיע אליה. המסע התחיל בהגעה לדיסלדורף, שם גיליתי ממש לפני הנחיתה שטיסת ההמשך שלי להית'רו בוטלה. החלטתי לחשוב חיובי ולנסות להוציא את המקסימום מהמצב. להפתעתי, גיליתי שאשן את הלילה במלון פאר במרחק 5 דקות הליכה משדה התעופה, ושטיסת ההמשך החדשה מתוכננת ליום למחרת. הגעתי ללונדון בבוקר, שם פגשתי את חברתי, ומשם נסענו לעיירה הקסומה והמושלגת ניוברי, כדי לבלות יומיים אצל דודתה.
לאחר יומיים של נחיתה רכה אצל משפחה, על כל מה שמשתמע מכך, המסע לבריסטול המשיך. לאחר שתי רכבות (הראשונה איחרה. כן, זה קורה גם פה) ועוד מונית, נחתנו בהוסטל שממוקם ממש במרכז העיר על מנת להתחיל בחיפושים אחר דירה נחמדה ומקורות פרנסה כדי לממן אותה. כל מי שהיה בהוסטל יודע שפרטיות היא מילה גסה בו, אבל תנאי הפתיחה האלה רק מדרבנים אותנו למצוא משהו כמה שיותר מהר, ולמזלנו שוק הדירות בבריסטול רחב.
במקביל לחיפושים שלי, הרבה דברים העסיקו את אנגליה בשבוע האחרון. יונייטד שמטה נקודות חשובות בתוספת הזמן מול טוטנהאם, במשחק ששוחק תחת שלג כבד, אנדי מארי עלה לגמר אליפות אוסטרליה וארסנל פירקה את ווסטהאם במשחק השלמה בליגה, תוך כדי בליץ מדהים בפתיחת המחצית השניה. ובתוך אירועי הספורט הבלתי נגמרים של סוף ינואר, היו גם אירועים פחות ספורטיביים. אדן הזאר בעט במביא הכדורים של סוואנזי וגרר תגובות אמביוולנטיות ברחבי הממלכה, ובנוסף גנב את הכותרות מהמשך העונה הסנסציונית של הקבוצה הוולשית. והיו גם דברים מכוערים יותר.
במהלך משחק בליגה הרביעית בין ווימבלדון לפורט וייל (2:2) נזרקה בננה על שופט המשחק על ידי אוהד בן 74, והזכירה נשכחות מאירועים דומים באנגליה בשנות ה-80'. ניל ריינג'ר, חלוצה המחליף של ניוקאסל שמבלה בעיקר על הספסל, נעצר בחשד לאונס צעירה מקומית. אם כל זה לא מספיק, הורשעו מספר שחקנים מליגות המשנה במעורבות בהימורים בלתי חוקיים על סוסי מירוץ.
בתוך רצף האירועים הבלתי נגמר, הידהד אצלי דווקא ההישג המדהים של ברדפורד סיטי, שהעפילה לגמר גביע הליגה ביום שלישי האחרון לאחר שניצחה בשקלול שני המשחקים את אסטון וילה. נכון שגביע הליגה הוא, כנראה, התואר הכי פחות חשוב בכדורגל האנגלי, אך עדיין זהו הישג מדהים למועדון הקטן והמוכה הזה, שממוקם במקום ה-10 בליגה הרביעית.
ברדפורד סיטי, המועדון הקטן הזה, נוסד ב-1903 ומחזיק בתואר אחד ויחיד עד כה (הגביע האנגלי, 1911). הקבוצה עלתה לליגה הראשונה ב-1999, אך ירדה באותה שנה לליגת המשנה ונקלעה לקשיים כלכליים רציניים, שהעמידו אותה בסכנת פירוק. לבסוף, היא נדחקה לליגה הרביעית.
העונה ברדפורד שומרת על בינוניות שלוש מדרגות מתחת לליגה הבכירה, אבל בגביע הליגה הסיפור שונה לגמרי. כאמור, היא העפילה לגמר, שייערך בוומבלי ב-24 בפברואר, לאחר שהעיפה לא פחות מ-3 קבוצות פרמייר-ליג בדרך - וויגאן וארסנל בפנדלים, וכמובן אסטון וילה. את המשחק הראשון מול הווילאנז (1:3) עוד ראיתי בישראל וברדפורד נתנה משחק מרשים שהעלים את פערי הרמות כליל. לעתים היה קשה להבין ששלוש ליגות מפרידות בין הצדדים.
עכשיו שחקני ברדפורד יכולים ליהנות מהפירות שלהם גם בחו"ל, אחרי שהבעלים הבטיח לממן נסיעה לווגאס אם יעלו לגמר. קשה שלא להתחבר לסיפור המדהים של השחקנים שבאו משום מקום ויגשימו חלום לשחק בוומבלי. כמוהם, גם אני אצטרך לעבור מסע מפרך כדי שאצליח לבנות חיים חדשים ולהעפיל לגמר גביע משלי. נשתמע בשבוע הבא, אולי עד אז כבר אמצא לי דירה.
