sportFive652004 (צילום: ספורט 5)
צילום: ספורט 5

סטיב, אוהד סנדרלנד מזה כ-25 שנה, עבר הרבה עם הקבוצה שלו. הוא מגיע למשחקי הבית, מלווה אותה למשחקי חוץ, אפילו צייר ציור קיר עם סמל הקבוצה בחדרו של בנו הצעיר. סטיב ראה וחווה המון עם הקבוצה שלו, אך ישנו דבר אחד שסטיב עוד לא זכה לראות - ניצחון של קבוצתו האהודה, כשהילד שלו, ג'ק רודוול, פותח בהרכב.

מאז ערך את הופעת הבכורה שלו בקבוצה באוגוסט 2014, הקשר האנגלי קיבל מקום בהרכב ב-33 משחקים, בהם הצליח למשוך את מירב תשומת הלב מהסיבה הלא נכונה. יחד איתו, החתולים השחורים מעמידים מאזן אימים של 15 תוצאות תיקו ו-18 הפסדים, אף לא ניצחון אחד בכמעט שלוש שנים.

1,253 ימים עברו מאז הניצחון האחרון של רודוול במשחק שהוא פתח בהרכב. הנתון הזה, הזוי ככל שיהיה, הוא ביטוי לקריירה שהתחילה בצורה המבטיחה ביותר, שהפכה לפספוס גדול. כך הפך רודוול לאחד מהשחקנים הכי חסרי מזל בכדורגל האירופי.

היהלום הצעיר של אברטון
שלושה חודשים לפני שמלאו לו 17, הקשר ערך את הופעת הבכורה שלו בקבוצת הבוגרים שלו בקבוצה בה גדל ואותה הוא אהד כילד. אולם מאותו רגע, הוא בעיקר דשדש עד שמרוב סימני שאלה שעלו ממנו, כבר לא רואים את המשחק האחרון בו פתח רודוול וגם זכה לרדת מהמגרש כמנצח. הקשר בן ה-25 של סנדרלנד גדל בקבוצות הילדים של אברטון, אליה הצטרף בגיל 7. מגיל צעיר רודוול היה אוהד מושבע של המועדון הכחול מליברפול, וחלם לשחק בקבוצת הבוגרים.

את הופעת הבכורה במדי קבוצת המילואים של המועדון הוא ערך כבר בגיל 15, ומרגע זה היה ברור שהקפיצה לבוגרי הטופיז היא רק עניין של זמן. ב- 20.12.2007, בגיל 16 ו- 284 ימים, ג'ק רודוול עלה כמחליף במשחק גביע אופ''א נגד אלקמאר ההולנדית ובכך היה לצעיר ביותר אי פעם שייצג את אברטון במסגרת אירופית כלשהי. הופעת הבכורה שלו בפרמייר ליג לא איחרה לבוא, כשבמרץ 2008 נכנס כמחליף בניצחון 0:1 על סנדרלנד, אותה קבוצה שבמדיה הוא פשוט לא מצליח לנצח.

כל הסימנים הראו שבצד הכחול של המרסיסייד גדל הדבר הגדול הבא. באברטון רצו לשמור קרוב את הכוכב העולה שגדל אצלם במחלקות הנוער (או לפחות להבטיח שיקבלו עליו סכום נאה ביותר באם ירצה לעזוב), ובפברואר 2009 רודוול חתם על חוזה ל- 5 שנים נוספות בגודיסון פארק.

הציפיות מרודוול רק הלכו וגדלו ובאליפות אירופה לנבחרות צעירות בקיץ של אותה שנה רודוול ביסס את מעמדו כשחקן הרכב לגיטימי בנבחרת ואף הבקיע שער בהופעת הבכורה שלו במפגש נגד נבחרת גרמניה. זו הייתה נסיקה מטאורית, ועוד במועדון אותו אוהד מגיל צעיר ובמקום בו הרגיש הכי בבית. רודוול סומן כתקווה, בתקופה בה חיפשו ברחבי הממלכה שחקנים שיובילו את נבחרת שלושת האריות.

ב-12 בנובמבר 2011, לאחר הופעת הבכורה של רודוול בנבחרת האנגלית הבוגרת, בממלכה כבר התמוגגו. "רודוול יהיה שחקן חשוב מאוד לשנים שיבואו", החמיא פאביו קאפלו והוסיף נבואת זעם, "מעולם לא חשבתי ששחקן כל כך צעיר יהיה מוכן כל כך לשחק ברמות האלה. הוא פשוט נהדר".

זמן לא רב לאחר המחמאות מקאפלו, בתחילת 2012,  אתר הכדורגל-כלכלה "futebolfinance.com" פירסם רשימה של 30 השחקנים הצעירים היקרים כיום בעולם. רודוול נכנס לרשימה היוקרתית עם תג מחיר של עד 20 מיליון יורו, כשלצידו שחקנים דוגמת ניימאר, שאז שיחק בסאנטוס ומריו גצה, חלוצה הצעיר והמבטיח של דורטמונד שאז היה רק בן 19. אם מסתכלים על האנגלים שאירחו חברה לקשר ברשימה, אפשר לראות גם את ג'ורדן הנדרסון, ג'ק ווילשר, אלכס אוקסלייד צ'מברליין, דני וולבק, פיל ג'ונס וקייל ווקר מטוטנהאם.

ההחלטה ששינתה לו את הקריירה
ההופעות בנבחרת יחד עם מיתוגו כצעיר מבטיח ועונות מוצלחות במדי אברטון סידרו לו את קפיצת המדרגה למנצ'סטר סיטי בקיץ 2012 תמורת 15 מיליון פאונד. כמו בספר עלילתי טוב, כאן העלילה התחילה להסתבך.

נכון, אומנם זו לא חוכמה במבט לאחור, ממרחק של שנים, לסמן את נקודות המפנה והכשל. הרבה דברים אפשר להגיד על רוי הודג'סון, שהיה מאמן נבחרת אנגליה בזמן המעבר של רודוול לסיטי, אבל ייאמר לזכותו שכבר אז, בזמן אמת, הוא ידע שהמעבר של רודוול לקבוצה גדולה וההליכה ל"כסף הגדול" היא טעות שתשנה לו את הקריירה.

"אני לא יודע כמה פעמים הוא יפתח בהרכב שם, אין ספק שזה סיכון", הסביר הודג'סון וסיכם במשפט את הקריירה של אינספור הבטחות גדולות באומרו ש"ככה זו הפרמייר ליג וככה זה הכדורגלנים האנגלים". תחת הודג'סון עשה רודוול את הופעתו השלישית והאחרונה במדי הנבחרת האנגלית. בעקבות הנסיגה בקריירה ופציעות חוזרות, רודוול לא זכה להופיע שוב במדים הלאומיים.

בעונת 2013-2014 הוא שותף רק ב-10 משחקים כשמתוכם שליש מההופעות נערכו בגביע הליגה יחד עם שאר המחליפים. כבר מההתחלה היה ברור, שמלבד שני שערים שהבקיע רודוול במדי סיטי לרשת של נוריץ', במשחק בו סיטי הפסידה 3:2, החיבור פשוט לא עבד. רודוול לא זכה לדקות משחק ומהר מאוד מצא את עצמו מגיע לסנדרלנד הצנועה על מנת לחזור ולקבל את דקות המשחק שכל כך היו חסרות לו.

רודוול כמשל לחולי של הצעירים האנגלים
יחד עם זאת, ההגעה לסנדרלנד הייתה בשלב מאוחר מידי בקריירה של רודוול, שמסמלת יותר מהכל את הרעה החולה של שחקנים אנגלים צעירים בממלכה. רודוול בחר לעבור למנצ'סטר סיטי בתמורה למשכורת של 70,000 פאונד בשבוע ולהתייבש שם על הספסל מאשר להישאר עוד עונה באברטון או לחילופין לעבור לקבוצה בה היה מקבל קצת פחות כסף, שבה היה מקבל יותר זמן דשא.

בראיון כנה עד כאב ל"סקיי ספורט" באוגוסט 2014 רודוול נתן עצה לכשרונות הבאים של אנגליה. "הייתי ממליץ להם שלא לחתום בשלב זה בקבוצה כמו סיטי. הייתי ממליץ להם לחוות כמה שיותר כדורגל ודקות משחק שהם רק יכולים". מי כמוהו יודע.

כמה צעירים אנגלים עולים לכם לראש כשאתם קוראים את התסריט הזה? אותו סיפור מוכר של יציאה מוקדמת אל עבר הכסף הגדול במקום עוד קצת סבלנות, עוד קצת ניסיון ודקות משחק במקום שנתן לך כל כך הרבה מגיל צעיר? אותו סיפור מוכר על פציעות דווקא כשהקריירה מתחילה לקבל תנופה?

הדוגמה ההפוכה היא ג'יימי וארדי למשל, שפילס את דרכו אל עבר אליפות הפרמייר ליג דרך ליגות החובבים. וארדי התחיל כשחקן שוליים בקבוצה חצי חובבנית ומשם רק עלה בעיקר כי זכה לקבל דקות משחק בכל מקום אליו הגיע, דבר שלווה בעבודה קשה ובהתמדה עיקשת וסבלנות.

הסיפור של רודוול רק מתעצם כשמסתכלים על הסטטיסטיקה שלו במדי סנדרלנד. הקשר הגיע ככישרון שייקח את הקבוצה קדימה, ובמקום זה ב-32 המשחקים בהם פתח הקבוצה לא השיגה ולו ניצחון אחד לרפואה. בטוויטר וברשתות החברתיות לא מפסיקים לצחוק עליו ולציין את הסטטיסטיקה ההזויה, וקשה להאמין שרק לפני כמה שנים בודדות סומן כאחת ההבטחות הגדולות של אנגליה.

המקרה שלו רק מוכיח את התיאוריה הכל כך נכונה שאומרת ששחקן כדורגל, כדי להתקדם ולהתפתח, צריך דקות משחק במקום המתאים לו. זה לא אומר שמועדונים לא צריכים לקחת סיכונים ולרכוש שחקנים צעירים שעוד לא מימשו את עצמם, וגם לא ששחקנים לא צריכים לעשות את קפיצת המדרגה למועדון גדול. המקרה של הקשר האנגלי רק אומר שהכדורגל היום הוא משחק של עבודה קשה יחד עם צבירת ניסיון ועל מנת להתקדם אתה חייב להישאר "במשחק", לצבור דקות ולהוכיח את עצמך, גם אם יושבת לה אי שם הצעה של 70,000 פאונד לשבוע.