נהוג לחשוב שספרות וכדורגל לא ממש הולכים ביחד. שהאחד מיועד לאינטלקטואלים גבוהי מצח, והשני לגברים מיוזעים או ילדים נלהבים. טעות. אחרי הכל, איפה עוד תמצאו חומר ספרותי שיש בו כל כך הרבה להיטות, אהבה, מסירות, הקרבה, וזיכרונות ילדות שהם החומרים מהם עשוי הכדורגל. השבוע ברשותכם, וברשות הפגרה הקצרה בליגת האלופות, בחרתי להמליץ על מספר ספרי כדורגל שאולי יחזירו לספורט שלנו סוף סוף את הכבוד הספרותי הראוי לו. אחרי הכל יש קצת יותר צופי כדורגל מאשר רודפי עפיפונים...
קדחת המגרש/ ניק הורנבי
לפניו היה "עודד והרצל מלמדים כדורגל- ספרם של עודד מכנס והרצל קביליו", אחריו כבר לא יהיה אף אחד שיצליח לקלוע בצורה כל כך מדויקת, שנונה, אינטליגנטית ואנושית לחוויה שנקראת אוהד כדורגל.
הספר שהוא התנ"ך של לא מעט אוהדי הכדורגל, בתקופה שהתנ"ך עוד היה תנ"ך ויאיר לפיד לא חלטר עליו, שהוא מעל לכל גם אחד מסיפורי ההתבגרות המקסימים ביותר שנכתבו (או חוסר הבגרות. גיבור הספר עדיין ישן בתחתוני הארסנל שלו כשהוא בן 38 וקובע את מקום מגוריו על פי מרחק ההליכה מאצטדיון הייבורי זצ"ל).
"התאהבתי בכדורגל כפי שעתיד הייתי להתאהב בנשים, בפתאומיות, ללא הסבר, ללא כל חוש ביקורת וללא כל מחשבה על הכאב והתהפוכות שיבואו בעקבות זאת".
המלצה אישית: לקנות ומהר. אם ניתן היה להשוות כישרון ספרותי לכישרון לכדורגל, ניק הורנבי היה ללא ספק יותר וירטואוז דרום אמריקאי נוסח רונלנדיניו מאשר הכדורגלנים האנגלים האיטיים והשבלוניים אותם הוא מרבה לתאר (ורון לשם היה יוסי בניון ששיחק אותה בחו"ל, רם אורן היה רוביל סרסור, ומיקי גבע היה אההמ מיקי גבע).
מרדונה של כולם/ דייגו ארמנדו מרדונה
ספרי ביוגרפיות של שחקני כדורגל, או אוטוביוגרפיות (אם אתם באמת מאלה שמאמינים שכדורגלנים כותבים את הספרים שלהם בעצמם, שמנחות ערוץ הילדים אוהבות ילדים ושבאקטימל יש חיידק ידידותי) הפכו כבר מזמן למדף המרכזי בארון הספרים של הכדורגל. בדרך כלל, ובייחוד במקרים שבהם מעורב דיוויד בקאהם, מדובר בעוד פריט מרצ'יידנז מיופייף ונטול נשמה מפס ייצור אבל אצל מרדונה כמו שרק אצל מרדונה, מדובר באחד הטקסטים המשעשעים והממזריים שייצא לכם לקרוא אי פעם, ולו רק בגלל השורה הזאת:
"עכשיו אפשר לספר את מה שאז אסור היה, ולכן הגדרתי את השער ההוא כ"יד אלוהים". איזה יד אלוהים! זו הייתה היד של דיאגו! וזה היה כמו לסחוב לאנגלים את הארנק"
המלצה אישית: בשביל חוויה מלאה, הכינו לעצמכם קקאו חם וגרעינים לבנים, כנסו עם הספר למיטה ודמיינו שמריאנו מקריא לכם אותו במבטא ארגנטינאי.
כדורגל נגד האויב/ סיימון קופר
לנו יש את העיתונאי ז'וז'ו אבוטבול שכותב על כדורגל ממקום מושבו בקפה לה ליונז בטיילת אשדוד ולאנגלים יש את סיימון קופר, כתב ספורט שיצא למסע של שנה ב-22 מדינות בעולם כדי להבין מה גורם לכל אחת מהן לשחק באופן שונה כל-כך משחק פשוט כל-כך. מקתולים נגד פרוטסטנטים בדרבי הרותח של גלזגו, דרך גרמנים מול הולנדים שמתעמתים בגבול המשותף בסוף כל משחק ביניהם ועד לנבחרת דרום אפריקה דקה אחרי ביטול האפרטהייד, מביא קופר זווית קצת שונה על המשחק שמשמש לא אחת כלי משחק בידי דיקטטורים וממשלים חשוכים, מחדד זהויות קולקטיביות ומשמש מוקד לגאווה או חרפה לאומית.
המלצה אישית: להדליק את הטלוויזיה על סדרת מופת של תחקירים של הבי בי סי, להחשיך את המסך ולשמוע רק את הקריינות, תהיו בטוחים שמה שאתם קוראים, לא פחות מרתק ממה שאתם לא רואים שם.
בית חרושת לכדורגל, THE FOOTBALL FACTORY/ ג'ון קינג (לא יצא בתרגום לעברית)
בהקדמה לקדחת המגרש כתב ניק הורנבי שספרו מיועד ל- 95% מהמיליונים שצופים במשחקים בכל שנה ולא היכו אדם מעולם. "בית חרושת לכדורגל" מתאר את אותם חמישה אחוז של הפסיכופטים שמולם האולטראס של מכבי תל אביב והקופים הירוקים של מכבי חיפה נראים כמו הקהל של משה דץ והכבשה שושנה וטוב שכך (את ארגון לה פמיליה של בית"ר אני מעדיף לא להזכיר בשל הרגישות שהם מגלים לאחרונה למקום בו אני עובד).
ובכל זאת, אם במקרה צפיתם ביותר מפרק אחד של הסופרנוס. יצא לכם לזפזפ מתישהו לסנדק ולא השלכתם בחוסר עניין את עיתון ידיעות אלפרון של השבועות האחרונים, גם הספר הזה, שמתאר בצורה נוקבת גברים שמחפשים צבאות להתגייס אליהם, מלחמות להילחם ומקומות להשתייך, עשוי לעניין אתכם.
המלצה אישית: אם האנגלית שלכם סבירה מינוס כמו שלי, תצליחו בהחלט לשרוד את הספר (ואם היא טובה מה אתם עדיין עושים בארץ?) בכל מקרה את הפערים בהבנת הנקרא שייווצרו תוכלו להשלים בצפייה בסרט שכבר יצא בעקבותיו.
ההולנדי של עכו/ סיפורים קצרים על כדורגל
הישראלי שבחבורה. 43 כותבים ישראלים ביוזמה מאוד מגניבה של הוצאת הספרים גלורי (אלו שאחראים לסדרת "הוצא מהקשרו" ולהפיכתו של אלון מזרחי לסטיבן הוקינג אבל בהפוך). מעבר לעובדה שהוא משמש כתב הרשעה סופי לאהדה האוטומטית של הברנז'ה להפועל ת"א או לאחותה הפיסחת הפועל חיפה ושהוא מאגד לא מעט אנשים שממש יודעים לכתוב (גלעד כהנא, ארי פולמן, אסף גברון ואפילו חיים גורי!) איך אפשר לסרב לספר שנפתח בסיפור על חילופי זוגות לוהטים בין הספורטאים הצעירים אלון לוי ורפי גבעון ונשותיהם רננה ושועה?
המלצה אישית: כאמור מקומם של אוהדי בית"ר נפקד לחלוטין מהספר וחבל, מה עם סיפור קצר פרי עטו של האוהד והפולמסאי דוד חצוצרה? מה עם מסה יוקדת של איש הרוח והוגה הדעות משה גרעפס? (ושוב אנשי לה פמיליה סליחה, למרות שגם אם איכשהוא אתם יודעים להפעיל מחשב בטח ברחתם כשראיתם את נושא הטור, אחרי הכל הוא מיועד הפעם לאנשים שבאמת אוהבים כדורגל)
קריאה נעימה