עם רדת המסך על עונה דרמטית, מרתקת ואיכותית נוספת בפרמייר ליג, הגיע זמן הסיכומים. הנה הבחירות לקטגוריות השונות - ההצלחות, התגליות והאכזבות של עונת 2008/9.
ההצלחה: מנצ'סטר יונייטד
נו מה עוד אפשר להגיד על עונת האליפות השלישית ברציפות של הבחורים של פרגוסון? יונייטד היא הקבוצה היציבה, המרשימה והדורסנית ביותר, בעלת התיאבון הגדול ביותר לתארים, המדויקת ביותר ליד השער, זו שאינה מוותרת לעולם כשהיא בפיגור ובעלת עומק וקאדר שחקני עלית בסדר גודל של אוגדה צה"לית.
עונה גדולה נוספת אפשרה ליונייטד להשוות את מספר האליפויות של היריבה השנואה ליברפול – שמונה עשרה בסך הכל. נכון שהיו לה לא מעט תצוגות כדורגל גדולות, אבל מה שעשה את ההבדל בינה ובין ליברפול הייתה היציבות והניצחונות במשחקים שבהם היא לא עלתה על יריבותיה. זה בלט בעיקר בשליש האחרון של העונה, כשמשחק אחרי משחק היא הצליחה להפוך פיגור לניצחון בדקות האחרונות. אם לליברפול היה רבע מהקילר אינסטינקט והיציבות של יונייטד היא הייתה האלופה בפעם התשע עשרה.
זנב לאריות
אז נכון – ליברפול נתנה פייט על האליפות עד למחזורים האחרונים, הגיעה לרבע גמר הצ'מפיונס ליג ונתנה כמה ניצחונות הרואיים, בין היתר על ריאל במדריד ועל יונייטד במנצ'סטר. אבל השורה התחתונה היא עוד עונה נטולת תארים. שורת האכזבות כוללת העברה תמוהה וקצרת מועד של רובי קין, העדר בשורות באופן כללי בתחום הרכש או השחקנים הצעירים, שורה של תוצאות תיקו שבסופם הפסד מביך למידלסבורו באמצע העונה, וכן הפסד בגביע ליריבה העירונית אברטון. בנוסף, ליברפול התקשתה לתפקד בלי ג'רארד בהרכב והודחה על ידי צ'לסי מהצ'מפיונס ליג שנה שנייה ברציפות. מי שמאמין שרפא בניטז יוכל לקחת בשנה הבאה את האליפות מסר אלכס - שיקום. אני נשאר לשבת.
צמודה לליברפול בקטגוריה היא ארסנל, אם כי ממנה ממילא לא היו ציפיות גבוהות במיוחד, והיא לפחות התחדשה בארשבין והציגה לא מעט שחקני נוער חדשים ומבטיחים. צ'לסי תוכל עדיין להציל את העונה שלה אם תיקח את הגביע בשבוע הבא.
תחתית הבאר
שנה שחורה עברה על הכדורגל בצפון אנגליה. במחזור האחרון התמודדו ארבע נציגות הצפון – ניוקאסל, סנדרלנד, מידלסבורו והאל סיטי נגד הירידה. במפגן עלוב למדי של חוסר רוח לחימה הצליחו כל הארבע להפסיד, אולם דווקא שתי הבכירות ביניהן והוותיקות יותר בליגה העליונה, ניוקאסל ומידלסבורו, הן אלו שירדו (והצטרפו לווסט ברומיץ' שירדה כבר קודם לכן).
מבין השתיים בולט בעיקר הכישלון של ניוקאסל ששייכת מבחינת כמות האוהדים, העניין והמסורת לגדולות של הליגה האנגלית. אלא שניוקאסל החליפה בערך תשעה מאמנים בשלוש השנים האחרונות וגילתה שוב שאי אפשר להשאר בליגה בלי הגנה, וכשמשחקים במהירות של הליגה הישראלית. מכיוון שגם מבחינה כלכלית העתיד שם לא מזהיר, כולם בצפון חוששים שהיא הולכת בעקבות לידס יונייטד לעתיד עגמומי למדי בליגות התחתונות.
הבעיה: הפערים שלא הצטמצמו
אי אפשר להגיד מילה רעה על רמת הכדורגל הפנטסטי שראינו השנה, אבל התקווה למידה מוגברת של שוויוניות וצמצום פערים הופרכה שוב. בתחילת העונה ובמהלכה הייתה תקווה שהמליארדרים שרכשו את מנצ'סטר סיטי יצליחו להתברג בין ארבע הגדולות, ולאחר מכן הייתה זו אסטון וילה שפתחה פער על ארסנל ועשתה רושם כמי שהולכת לעשות את זה. בסופו של דבר ארסנל חלפה על פניה בקלילות וסיטי לא המריאה. מסתבר שלא כולם רומן אברמוביץ'.
מאמן העונה: רוי הודג'סון
עם כל הכבוד להארי רדנאפ הישנוני ולסאם אלרדייס הכריזמטי שחילצו את טוטנהאם ובלקבורן (בהתאמה) מאזור הירידה הרבה לפני סיום העונה, נדמה שהשנה יש קונצנזוס שהתואר מגיע למאמן פולהאם. הודג'סון קשישא, שנראה כמו פנסיונר של ההסתדרות שבא לגבות את דמי הביטוח הלאומי, הציל בשנה שעברה את הקבוצה הצנועה מירידה והשנה הביא אותה עד למקום השביעי (מקום שלישי ב'ליגה של הקבוצות הרגילות', אחרי ארבע הגדולות) - המקום הגבוה בתולדותיה - עם כרטיס לליגה האירופית (השם החדש של גביע אופ"א) בעונה הבאה.
המסע הזה כלל לא מעט ניצחונות מרשימים, כולל ה-2:0 על יונייטד שכמעט ופתח מחדש את המרוץ לאליפות. הודג'סון הראה לכמה מהמאמנים הצעירים שהצטרפו השנה לליגה שאת מה שהוא כבר שכח הם עוד לא למדו. ומה עם המאמן השני שהגיע השנה לגיל הפנסיה אתם שואלים? הוא ראוי לקטגוריה משלו.
קטגוריה משלו: סר אלכס
אלכס פרגוסון הצליח כנגד כל הסיכויים לשמור על רונאלדו ולהוציא ממנו בסוף העונה את אותה יכולת פנומנלית שהוא הפגין בשנה שעברה. הוא הצליח להוציא מטבז 300% יכולת למרות שהוא המשיך באופן עקבי להעלות אותו מהספסל; הוא הזיז את רוני לשחק באגף, צעד שהצליח בניגוד לכל הציפיות; והוא הוציא את המירב גם מהרכש החדש ברבאטוב. את כל זה הוא עשה תוך שמצד אחד הוא ממשיך למצות את היכולת של הוותיקים סקולס, גיגס ופארק, ומצד שני הוא נעזר בילדים בני 17 כמו מקאדה וגיבסון (שהבקיע אתמול שער ניצחון יפהפה מול האל). נו אז לא מגיע לו דוקטור של כבוד בפסיכולוגיה ארגונית? אין מה לומר, רב אומן.
שחקן העונה: כריסטיאנו רונאלדו
למרות שהיה פצוע בחלק הראשון של העונה ולקח לו קצת זמן להפנים את העובדה שהשנה הוא לא הכוכב היחיד, רונאלדו עדיין היה השחקן הדומיננטי והמשפיע ביותר על ההצלחה של מנצ'סטר, עם מקבץ שערים ממגוון מצבים ומרחקים. צמודים מאחוריו ניקולאס אנלקה מצ'לסי, מלך שערי הליגה שרק משתפר לקראת סוף הקריירה, ויחד איתו ווין רוני. פרננדו טורס וסטיבן ג'רארד עשו גם הם לא מעט דברים גדולים והבקיעו בסיטונות, הם נכס לכל קבוצה ואי אפשר לדעת מה היה קורה לולא היו מחסירים משחקים בגלל פציעות טורדניות השנה. אלא שבמבחן התוצאה הם לא הביאו תואר.
הפתעת העונה: סטוק ותרגיל הוצאת החוץ
סטוק סיטי הצנועה היא הקבוצה היחידה מבין שלוש העולות שלא הגיעה למחזור האחרון כשהיא בסכנת ירידה. היא עשתה זאת לא מעט בעזרת תרגיל מבריק שהשתלם לה שוב ושוב ושקבוצות הליגה לא מצאו לו פתרון: רורי דלאפ היה מוציא הוצאות חוץ אימתניות, אחד משחקני ההתקפה היה מתמקם לנגיחה קטלנית, לעתים היה צורך בעוד בעיטה וזה נגמר שוב ושוב בשער. יעיל יותר מקרן. תרגיל החוץ הזה הספיק למקום 12 - שישה מקומות מעל המקום שמוביל לליגה השנייה.
ואי אפשר בלי: בניון והישראלים
קצת כמו ביחס לפרגוסון, להבדיל, גם ביחס ליוסי בניון עושה רושם שנגמרו הסופרלטיבים והוא ממשיך להפתיע מחדש כל שנה. אפילו שליברפול מחזקת את עצמה בכוכבים חדשים, בניון מצליח לייצב את מקומו בהרכב והשנה זה בא עם בונוס של לא פחות מתשעה שערים בליגה, כולל שער ניצחון דרמטי בדקה התשעים בפולהאם ושער ניצחון דרמטי לא פחות על ריאל במדריד. שרק ישמור על הרמה הזאת, על רגל מאופסת ועל קצת פחות פציעות והוא עוד יראה שם גם תארים.
לעומת בניון, על טל בן חיים עברה עונה נוספת בעיקר על הספסל. הוא שיחק בתשעה משחקים במנצ'סטר סיטי ובחמישה בלבד בסנדרלנד, אליה עבר בהשאלה במחצית העונה. אפשר כמובן לטעון שבן חיים עשה את טעות חייו כשעזב את בולטון, שם היה לו מקום מובטח בהרכב, לטובת הספסל של צ'לסי, אבל אחרי הכל בניון עשה צעד דומה כשעבר לליברפול, ולו זה הצליח. צריך כנראה לדעת מתי לירות גבוה ומתי זה גבוה מדי, וצריך גם כמובן קצת מזל. אולי בשנה הבאה.
תמיר כהן היה פצוע רוב השנה ולא ראה כמעט דקות משחק, אם כי הוא הצליח להבקיע שער אחד עבור בולטון. זו תהיה הפתעה לא קטנה אם הוא יצליח לייצב לו מקום בהרכב בעונה הקרובה שם או בקבוצה אחרת בליגה הראשונה, אם כי נראה שהוא לא מתכוון לוותר.