ג'יימי קראגר מול אנלקה (צילום: Shaun Botterill, GettyImages IL)
כמדי שנה, ליברפול וצ'לסי נפגשות בשלבים המכריעים של ליגת האלופות | צילום: Shaun Botterill, GettyImages IL

ליגת האלופות היא ליגה מלאת עניין, דרמות ורגעים הירואים, ויעידו על כך גם משחקי אמש. אבל עניין אחד נשאר בה קבוע, יציב וחסר כל פוטנציאל להפתעות: לא משנה מה תביא איתה ההגרלה ביחס לשאר הקבוצות, ליברפול וצ'לסי תמיד ייפגשו.

בניגוד לכל חוקי הסטטיסטיקה, השתיים נפגשות זו השנה החמישית ברציפות. אז מה נשתנה הלילה הזה מכל המפגשים הקודמים? שהלילה יש לנו את יוסי בניון, שאמנם לא יפתח בהרכב, אבל יש לו סיכוי מצוין להיות החילוף הראשון, ויש ממנו ציפיות גדולות לעשות את ההבדל, אולי אפילו לכבוש שער מנצח.

קריירה עשירה יש לבניון עד כה. על משחקו במדי מכבי חיפה, סנטנדר, ווסטהאם ואפילו בקצה הספסל של ליברפול – על כל אלה יכול היה יוסי לומר "דייני" בגאווה רבה. אלא שבניון לא הסתפק בכך. ועכשיו, אחרי שהפך לשחקן הרכב ורשם לזכותו כבר שני שערי ניצחון דרמטיים במשחקים גורליים, הישגו הופך גדול ומרשים הרבה יותר. דיינו.

הזיכרון ההיסטורי החמקמק

"נו", אמר לי מכר ישראלי אחד אחרי הגול הנהדר של יוסי בניון מול פולהאם, "אותו הם כבר לא ישכחו, הוא ייכנס לספר ההיסטוריה של גדולי הווינרים של ליברפול". "לאט לאט", עניתי לו, "לאט לאט". בניון הוא כזכור לא הישראלי הראשון שמשחק בליברפול. לישראלי האחרון ששיחק שם לפניו קראו רוני רוזנטל. הוא הגיע לליברפול בשליש השלישי של עונת 1989-1990, ובמשחק הראשון שבו עלה בהרכב הוא כבש שלושער (!). בשבעת המשחקים שנותרו הוא הבקיע עוד ארבעה שערים, ועם שבעה שערים בשמונה משחקים היה לשותף לגיטימי באליפות האחרונה עד היום של ליברפול, ועל כן הכה זכורה לטוב בעיני אוהדי הקבוצה.

אז איך מגיב היום כל אנגלי שיודע משהו בכדורגל, אם תשאלו אותו על רוזנטל? הוא וודאי יגיד לכם: "אה, ההוא מההחמצה הנוראית ההיא מול אסטון וילה!". למען ההגינות, צריך לציין שאם אם נפלתם על אוהד ליברפול שעוד זוכר משהו מהאליפות ההיא, בהחלט יש סיכוי שמיד לאחר שיתייחס להחמצה ההיא, הוא גם יגיד כמה מילים טובות על אותו שלושער. אבל בשורה התחתונה, אל תצפו ליותר מדי מהזיכרון ההיסטורי של אוהדי כדורגל.

רוזנטל לא לבד

רוזנטל הוא לא היחיד. קחו למשל את ג'ון ארנה ריסה, שחקן הגנה קבוע בהרכב ליברפול בשבע השנים הקודמות. יציב, חזק, בנוי כמו טנק נורבגי טיפוסי, עם רגל שמאל אימתנית שבזכותה הבקיע 21 שערים במדי הקבוצה, כולל גול אחד בלתי נשכח מ-25 מטר לרשת היריבה השנואה מנצ'סטר יונייטד. נו, אז תשאלו היום אוהד ליברפול ממוצע על הבחור, ומה תקבלו בתשובה? "אה, כן, ההוא מהגול העצמי נגד צ'לסי בחצי גמר ליגת האלופות בשנה שעברה – לא הפסד גדול ששלחנו אותו לרומא!".

"בקיצור", אמרתי למכר, "עזוב אותך מספרי היסטוריה. שבניון לא ייכנס הלילה לשום ספר, לא בזכות שערי ניצחון ולא בזכות שערים עצמיים או החמצות מסמרות שיער. שייהנה מכל רגע, מהמשכורת שנכנסת לבנק ומהכיף שכרוך בזה. למי אכפת מה יזכרו?".

ובכל זאת, ליתר ביטחון, אם חלילה בגומלין בעוד שבוע מגיעים לפנדלים –יוסי, זה הזמן להיזכר במקורות, להגיד לכולם שאסור לך לאחר למימונה, ולטוס מהמגרש לפני שמישהו מבקש ממך לבעוט. אחרי הכול, אתה הרי לא רוצה להיזכר בתור השחקן שבזכות הפנדל שהחמיץ העלה את צ'לסי לחצי הגמר.