עוד קמפיין של הנבחרת בדרך להסתיים ללא הישג משמעותי, אם לא יקרה משהו ממש בלתי צפוי. הנבחרת של קשטן כבר שיחקה את כל משחקי הבית שלה ומתוך 15 נקודות אפשריות יצאה עם 8 בלבד, כולל 6 מול מולדובה ולוקסמבורג, מספר שבוודאי לא יכול להספיק על מנת לסיים בשני המקומות הראשונים בבית.
אז מה קורה לנבחרת ישראל כאשר היא מגיעה לשחק מול הקהל הביתי שלה? מדוע לא הפך אצטדיון ר"ג למבצר של הבחורים בכחול-לבן ונבחרות בינוניות מצליחות לצאת עם נקודה אחת מבלי מאמץ ממשי.
האם יש לבחון שינוי בכל הנוגע למגרש הביתי של הנבחרת או שאין לכך שום אפקט משמעותי? הנה כמה נקודות שיתנו למוקדי הכח בנבחרת חומר למחשבה לקראת הקמפיינים הבאים.
10 שנים ללא ניצחון משמעותי
מאז 1994, כאשר נבחרת ישראל הצטרפה לשלבי המוקדמות באירופה, מספרים לנו ראשיה כי היא בהתקדמות מתמדת. המעבר מהתמודדות מול אוסטרליה וניו זילנד, למאבקים נגד צרפת, ספרד, יוון, שוייץ ונבחרות אחרות באירופה היה אמור לעזור לכדורגלן הישראלי להפוך לחזק יותר, מהיר יותר, ובעל מוסר עבודה טוב יותר.
בדיעבד, אם מסתכלים על התוצאות של נבחרות ישראל השונות במשך השנים, אי אפשר לראות שום הבדל משמעותי. ה-6 ליוני 1999, זה התאריך היחידי שנבדל מכל השאר. אותו ניצחון 0:5 על אוסטריה שייזכר לעד כאחד המשחקים הגדולים ביותר בתולדות הכדורגל הישראלי נותר לבד. למה לבד? מאז אותו ניצחון, מעל ל-10 שנים לא הצליחה הנבחרת בכחול-לבן לנצח יריבה עדיפה עליה בדירוג במגרשה הביתי במשחק בעל חשיבות ליריבה.
נבחרת כמו שוייץ, איתה סיימנו בתיקו פעמיים, יוון, קרואטיה, אירלנד, צרפת, ספרד, אוסטריה ואחרות ביקרו פה וברוב הפעמים חזרו הביתה עם נקודה וגם עם חיוך על הפנים. פעם אחת הצליחה הנבחרת לנצח את רוסיה, אך מדובר במשחק חסר חשיבות עבור הנבחרת. אצטדיון ר"ג הוא אמנם הגדול והמרשים במדינה, אך מגרש ביתי, שאמור להביא נקודות גם מול נבחרות טובות יותר מאיתנו, הוא לא.
פתיחה מוחצת? של היריבות
אם נסתכל על שני הקמפיינים האחרונים של נבחרת ישראל במוקדמות המונדיאל (2006 ו-2010) – מול יוון, שוייץ פעמיים, אירלנד וצרפת, הנבחרת ספגה ראשונה במשחקי הבית שלה. בכל המשחקים היא הצליחה לחזור, אבל איפה הדחיפה הראשונית של הקהל הביתי שתיתן מוטיבציה לנבחרת ותעזור לה להתנפל על הקבוצה האורחת ולהבקיע כבר ברגעי הפתיחה?
מול נבחרות טובות ממנה, זקוקה ישראל לערך המוסף שנותן המגרש הביתי על מנת לצאת עם ניצחון. בקמפיין האחרון יש לנבחרת 7 נקודות ממשחקי החוץ, נקודה אחת פחות מהנקודות שהשיגה במשחקי הבית, כאשר עוד מחכה לה משחק בבאזל מול שוייץ.
או ששחקני הנבחרת לא יכולים להתמודד עם הלחץ הגדול שמופעל עליהם מול אלפי צופים באצטדיון ר"ג, או שההשפעה של הקהל באצטדיון כה גדול ולא ביתי, קטנה ולכן זה עוזר דווקא לנבחרות היריבות, שלא מאוימות מהקהל המקומי.
אולי זה בכלל ההגרלה?
בשני הקמפיינים האחרונים, ראשי הנבחרת דאגו שכבר בתחילת הקמפיין יגיעו לאצטדיון ר"ג הנבחרות שאמורות להתמודד איתנו על העליה, אולי במחשבה שהן יגיעו אחרי טורניר גדול ויהיו עייפות, או שנתפוס את חלקן בכושר לא טוב, או אולי המחשבה היתה שנגיע מולן כאשר יש לנו עדיין סיכוי להעפיל.
כל אחת מהתיאוריות הללו התנפצו על ראשיהן של ראשי הנבחרת. אחרי שהיריבות שלנו השיגו את מבוקשן בישראל, הנבחרת איבדה מהר מאוד סיכוי להעפיל ומה שנותרו הם משחקים מול הנבחרות הפחות אטרקטיביות בבית.
אם מולדובה ולוקסמבורג היו מגיעות לר"ג כאשר לישראל היה סיכוי מסוים לסיים באחד משני המקומות הראשונים בבית, עשרות אלפי אוהדים היו פוקדים את האצטדיון במטרה לדחוף את השחקנים. בפועל, הנבחרת התבזתה מול אצטדיון חצי ריק והנבחרת איבדה הכנסה של מליוני שקלים.
המודל של ספרד ויוון
נכון, עצם ההשוואה של נבחרת ישראל לזו של צ'אבי, טורס, אינייסטה וחבריהם עושה עוול, אבל גם הנבחרת הזו מודעת לחשיבות של המגרש הביתי ולנקודות שהוא אמור להביא. בכל פעם מארחת הנבחרת הספרדית במגרש אחר, אותו בוחרת ההתאחדות המקומית ולמרות שאין לה מגרש ביתי אחד וקבוע, לא רק שהיא בקושי מאבדת נקודות, היא גם מרוויחה כמה דברים בנוסף לכך.
היא מביאה את הבשורה של הנבחרת לכל חלקי המדינה. אנשים בחבל הבאסקים וגם בגאליסיה זוכים לראות את הנבחרת שלהם ולעודד אותה ליד הבית שלהם וכך יוצאת הנבחרת הספרדית באז ואהדה סביב הנבחרת כמעט בכל המדינה.
הטירוף סביב הנבחרת הופך את האצטדיונים הקטנים יחסית לביתיים מאין כמוהם ומקשים על הנבחרות האורחות לצאת משם עם נקודות. גם נבחרת יוון מעדיפה לשחת בכרתים הרחוקה על מנת ליצור אווירה ביתית ולא באצטדיונים גדולים יותר, בהם יוכלו יותר אנשים לשבת, אבל לא יהיו ביתיים כמו זה בכרתים.
לסיכום, קצת אופטימיות
בפברואר הקרוב תיערך הגרלת מוקדמות יורו 2012 בפולין ואוקראינה. למרות הכישלונות הרבים, בתור אוהדים של נבחרת ישראל תמיד יש תקווה כי נזכה יום אחד לראות את השחקנים שלנו נוטלים חלק בטורניר גדול. רבים משחקני הנבחרת כבר משחקים בקבוצות אירופאיות והנהירה לשם תמשיך ותקדם הנבחרת לעבר המקצוענות האירופאית.
אם נבחרות צעירות כמו סלובניה, סלובקיה, קרואטיה, לטביה ובוסניה יכולות לעשות את זה, גם אנחנו יכולים. אם נשים בצד את כל הציניות והעוקצנות לגבי היכולת של הנבחרת, נראה שלמרות התוצאות הנוראיות במשחקי הבית, שוב ושוב מגיעה הנבחרת למחזורים האחרונים כאשר עדיין נותר לה סיכוי להעפיל. אני לא יודע מה איתכם, אולי אני נאיבי, אבל עדיין לא איבדתי תקווה.
