שנת 2009 תסתיים בקרוב, ואיתה יגיע לקיצו גם העשור הראשון באלף החדש. במהלך העשור הזה ראינו המון כדורגל אטרקטיבי בזירה האירופית, אבל מי היא הקבוצה הטובה ביותר שראינו בעשור הזה?
אתם, גולשי ONE, נקראתם לדגל כדי להכריע מי היא הקבוצה הגדולה ביותר בעשור וקבעתם בצורה ברורה: ברצלונה של העונה שעברה היא קבוצת העשור שלכם.
במקום החמישי עם 3.4% - מילאן 2002/3
כנראה שההופעה המאכזבת בסרייה A (מקום שלישי, 11 נקודות מהמקום הראשון), עשתה את שלה. מילאן אמנם עשתה קסמים בצ'מפיונס באותה עונה, אך אולי לא מספיק.
ב-2003 הספיקו שני סקוררים מדופלמים בדמות פיליפו אינזאגי ואנדריי שבצ'נקו, לצד קישור דינמי ויצירתי והגנה אדירה, בשביל גביע אירופה שישי לאיטלקים. אנדראה פירלו, ג'נארו גאטוסו, קלרנס סידורף ורוי קוסטה השלימו מרכז שדה אדיר, אלסנדרו נסטה ופאולו מלדיני הבלתי נגמר היו חומה בצורה בהגנה.
לא תמצאו פה שערים בצרורות (שער אחד ב-3 המשחקים האחרונים בצ'מפיונס), אבל זה עבד. בחצי הגמר מול אינטר שער בודד של שבצ'נקו שהובקע במשחק החוץ, הכריע את הדרבי ושלח את מילאן לגמר כל איטלקי מול יובנטוס שזכתה באליפות.
עבור רבים, המשחק באולד טראפורד היה קשה לצפייה, כמעט בלתי נסבל. 120 דקות נטולות שערים ומלאות שיעמום, אבל לפחות דו קרב פנדלים מסקרן יצא מזה. אחרי חמש החמצות, שלוש ליובה ושתיים למילאן, ניגש האוקראיני לבעיטה האחרונה. מי שראה לא יכול לשכוח את המבט מקפיא הדם של החלוץ לעבר הכדור, ואז לשופט, מרקוס מרק, ואז לעבר בופון, ושוב למרק. ושוב לכדור. ושוב למרק. איך הוא חיכה לבעיטה הזאת. הכדור הלך ימינה, בופון שמאלה, והגביע למילאן.
במקום הרביעי עם 7.4% - ארסנל 2003/4
או במילים אחרות, הקבוצה שזכתה באליפות הפרמייר ליג ללא הפסד אחד. קודם כל, נתחיל, איך לא, בתיירי הנרי, המלך של הייבורי. חלוץ שגרם לכל דבר להיראות כל כך אלגנטי וקליל, אבל בד בבד מכונת שערים קטלנית. 39 פעמים הוא הזיז את הרשת באותה עונה קסומה שנגמרה באליפות.
אבל זו לא היתה קבוצה של איש אחד, רחוק מזה. היו שם פטריק ויירה בשיא הקריירה, פרדי ליונגברג ורובר פירס במשחק אגפים מושלם, דניס ברגקאמפ כבן הזוג האולטימטיבי של הנרי בהתקפה וסילבן וילטורד, החלוץ המחליף הכי טוב באנגליה. סול קמפבל ויינס להמן היו האחראים העיקריים להגנה, לצד אשלי קול, מרטין קיאון הקשיש ולאורן.
לפעמים מספרים יכולים לספר הכל: 38 משחקי ליגה, 90 נקודות, נקודה פחות מהשיא של מנצ'סטר יונייטד. 73 שערי זכות, ההתקפה הטובה בפרמייר ליג, 26 שערי חובה, ההגנה הטובה בפרמייר ליג.
אבל כנראה מה שמייצג יותר מכל מספר את העונה הקסומה של ארסן ונגר ובחוריו הוא הכינוי שהוצמד להם בסיומה: "הבלתי מנוצחים". הלונדונים לא הפסידו במשך עונה שלמה, הישג שרק קבוצה אחת רשמה לפני כן, פרסטון נורת' אנד ב-1889, שעל שמה הכינוי המקורי.
במקום השלישי עם 11.8% - מנצ'סטר יונייטד 2007/8
קבוצה שכובשת בליגה 80 שערים וסופגת 22 בלבד, כנראה עושה משהו נכון. למנצ'סטר היו שני תארים באנגליה (אליפות וגביע הליגה) והתואר החשוב ביותר, ליגת האלופות. וכמובן, הכל נתחיל מאחור: בין הקורות, אדווין ואן דר-סאר, שבגיל 37 המציא את עצמו מחדש.
ריו פרדיננד ונמניה וידיץ' החזקים. התיאום המושלם ביניהם הוא שהפך את יונייטד לקבוצת ההגנה החזקה באירופה. כאן למעשה טמון ההבדל הכי גדול בין הקבוצה שהביאה גביע אירופה ב-99' לבין זו של 08'. בעשור שעבר יונייטד פשוט היתה כל כך טובה בהתקפה, שאיכשהו היא תמיד היתה מצליחה לכבוש יותר שערים מהיריבה. זה היה נגמר לעתים קרובות ב-2:4, 3:5, 2:6 וכו'. ב-2008, גם בימים בהם החלק הקדמי לא היה בשיאו, הקבוצה ניצחה במשחקים.
לא שהיו הרבה כאלה. בכל זאת, כשכריסטיאנו רונאלדו (42 שערים!), וויין רוני, קרלוס טבז, נאני, אנדרסון, מייקל קאריק, אואן הארגריבס ומן הסתם ריאן גיגס ופול סקולס נמצאים בסגל שלך, אתה לא תסיים הרבה משחקים ללא שערים. למרות כל אלה, שום דבר לא בא ליונייטד בקלות באותה עונה.
אברם גרנט וצ'לסי נשפו בעורפה עד השניה האחרונה ולבסוף נכנעו בשתי נקודות בלבד. גם בליגת האלופות לא היה פיקניק וחצי הגמר מול ברצלונה הוכרע על חודו של שער אחד ענק של פול סקולס. אחר כך הגיע גמר מורט עצבים בלוז'ניקי מול הבלוז של אברם, ואת הסוף כולם יודעים. טרי מחליק, אנלקה תופס את הראש ופרגי משלים דאבל יוקרתי.
במקום השני עם 13.7% - ריאל מדריד 2001/2
מודל הגלאקטיקוס המקורי, או לפחות הגרסה שעוד תפקדה. זינדין זידאן הגיע בקיץ מיובנטוס תמורת שיא העברות, מה שמיד גרם ללואיס פיגו, מחזיק השיא הקודם והגלאקטיקו הראשון, לצנן את ההתלהבות: "לא נזכה בגביע אירופה רק כי החתמנו את זידאן".
לא? יש שיחלקו על כך. בחזית המקומית ריאל התקשתה לשמור על יציבות ביישורת האחרונה בשל התחרותיות הגדולה של הליגה הספרדית באותן שנים. לעומת זאת, בצ'מפיונס, עשתה ריאל בית ספר לכל יריבה. טיול בשני שלבי הבתים וניצחון על באיירן ברבע סידר סופר קלאסיקו בחצי הגמר.
המשחק הראשון מול ברצלונה היה בקאמפ נואו ועורר עניין רב, כיאה למעמד ולמסורת. רבבות האוהדים בכחול ואדום נופפו שלט ענק "לגלאזגו", העיר שאירחה את הגמר באותה שנה. אבל, ריאל לא הנידה עפעף וסגרה עניין עם 0:2 במגרש הביתי של היריבה השנואה. ואז הגיע הגמר מול לברקוזן שמלמעשה מיתג את זיזו כמלך החדש של הסנטיאגו ברנבאו.
אבל, אלו לא היו רק פיגו, ראול וזידאן. היה בריאל אז משהו שחסר לה מאוד בשנות ההתרסקות של אמצע העשור - צוות מסייע מושלם. פרננדו מוריינטס, קלוד מקאללה, איבן הלגרה, גוטי, רוברטו קרלוס, פרננדו היירו וסטיב מקמנמן הפכו את הקבוצה לקטלנית בכל עמדה במגרש. חובה לציין גם את המאמן והשפם, ויסנטה דל בוסקה, המאמן האחרון שהביא את ריאל יותר רחוק משמינית הגמר.
ובמקום הראשון עם 63.3% - ברצלונה 2008/9
שליטת הכדורגל העולמי באותה העונה. אם לצטט פרסומת ידועה, מסתבר שזו הקבוצה הטובה בעולם. אי פעם. קודם כל, קשה להתווכח עם עובדות. אליפות, גביע וצ'מפיונס זה מספיק בשביל לבסס את הקביעה שהיא הקבוצה הטובה בעשור. אלא שהדרך שבה היא עשתה את זה היתה היסטורית עוד יותר.
105 שערי ליגה, חמישיות ושישיות בכל הזדמנות, כולל 2:6 בלתי נשכח בסנטיאגו ברנבאו. הקטלונים העבירו שיעור שבועי בכדורגל מושלם. בארסה עלתה לראש הטבלה בספרד במחזור התשיעי ומאז לא הביטה לאחור, בזמן שריאל מתפרקת לחתיכות.כמעט כל קבוצה שהגיעה לשחק בקאמפ נואו חטפה לפחות שלישייה לפני המחצית. אתלטיקו מדריד, למשל, פיגרה 3:0 כבר בדקה השמינית ובמחצית 5:1. בסוף נגמר רק 1:6 כי מה לעשות, גם לרחם צריך לפעמים.
אחרי טיולים מול באיירן מינכן וליון, וחצי הגמר הדרמטי בלונדון, גמר האלופות מול מנצ'סטר יונייטד היה אמור להיות קרב בין שתי הקבוצות הטובות באירופה, אבל נערך במעמד צד אחד. בארסה שיתקה את השדים האדומים והחלום של פרגי להיות הראשון שזוכה פעמיים ברצף בליגת האלופות נגמר עם שני כדורים ברשת של ואן דר סאר, של סמואל אטו וליונל מסי, כמובן. הרי לא במקרה זכה "הפרעוש" ב"כדור הזהב".
