עדיין מוקדם לסכם את קמפיין מוקדמות יורו 2012, אך כבר עכשיו, לאחר ארבעה משחקים בלבד ברור כי סיכוייה של הנבחרת להעפיל לטורניר קלושים עד אפסיים לשתי הנבחרות החזקות בבית, קרואטיה ויוון ואובדן נקודות גם בגאורגיה.
בין אם הוא האשם העיקרי או לא, השורה התחתונה היא כי המאמן הצרפתי, לואיס פרננדז הוא שעמד בראש הנבחרת ולכן הוא נושא עימו מידת אחריות לא מבוטלת לכישלון המוקדם בקמפיין.
פרננדז מונה לאימון הנבחרת לאחר שני קמפיינים לא מוצלחים של קודמו דרור קשטן. שורה ארוכה של מועמדים עלו לאימון הנבחרת, ביניהם שמות גדולים בכדורגל העולמי כמו פתיח טרים, פרנק רייקארד ורוברטו דונאדוני, כשהמועמד הישראלי היחיד ששמו עלה היה כוכב העבר, אייל ברקוביץ'.
בסופו של דבר ולאחר שהתברר כי הדרישות הכספיות של המאמנים מהטופ העולמי מוגזמות, צומצמה רשימת המועמדים לשניים, ווינפריד שייפר ולואיס פרננדז. בחודש מרץ האחרון, יו"ר ההתאחדות, אבי לוזון בחר לתת את המושכות למאמן הצרפתי אותו זכרנו מתקופתו בבית"ר ירושלים.
עוד לפני שהגיע הבהיר המאמן לממונים עליו בהתאחדות כי הוא מחוייב במקביל לעבודתו בתקשורת הצרפתית וקיבל אישור להמשיך בה, דבר אשר הביא לשהייה ארוכה של פרננדז מחוץ לגבולות המדינה ולביקורת מצד התקשורת.
טל בנין ששימש עד אז כמאמן נבחרת הנערים מונה לעוזרו של פרננדז, כדי לסייע לו מקצועית וגם בתקשורת מול השחקנים והתקשורת, נוכח אי-בקיאותו של המאמן הצרפתי בשפה האנגלית. מוטי איווניר שסיים את תפקידו כמאמן הנבחרת הצעירה מונה לתפקיד הסקאוט של הנבחרת הבוגרת.
בזמן שהיה בישראל, ניכר כי פרננדז הגיע לעבוד. הוא חרש את הארץ ונכח במשחקים רבים, אף בליגה הלאומית במטרה לקבל פרספקטיבה ראויה על הכדורגל שלנו. גם בכל הקשור להתנהלותו התקשורתית, לפחות בתחילת דרכו בנבחרת נראה היה כי זהו איננו אותו המאמן חם המזג שזכרנו מטדי והוא השתדל להפגין סבלנות ואיפוק.
משחקי האימון הראשונים של המאמן הלאומי החדש היו במסע הנבחרת לדרום אמריקה, שם ערכה משחקי ידידות מול אורוגוואי וצ'ילה שהתכוננו באותה תקופה למונדיאל. כבר אז הוא לא חשש מזימונים אשר נתפסו על ידי חלקים בציבור כתמוהים והעניק לניר ביטון הופעה ראשונה במדים הלאומים. המסע לדרום אמריקה הסתיים בשתי תבוסות, 4:1 לאורוגוואי שסיימה לאחר מכן במקום הרביעי באליפות העולם ו-3:0 לצ'ילה.
פרננדז לא התרגש במיוחד מההפסדים במשחקי האימון מול הנבחרות שנמצאות בכושר גבוה לקראת הטורניר החשוב. גם לקראת קמפיין מוקדמות היורו המשיך פרננדז לזמן שחקנים אשר אינם משחקים בנבחרת חדשות לבקרים, מה שרק הגדיל את הביקורת נגדו.
עם זאת, ייאמר לזכות המאמן שלפרקים מסויימים נראה כי הוא מצליח להכתיב אופנה בכדורגל שלנו. כך למשל דני בונדר, שגבות רבות הורמו לאחר שהצרפתי בחר להציב אותו בעמדת המגן הימני בשני משחקיה הראשונים של הנבחרת בקמפיין, זכה למקום בהרכב גם של הפועל תל אביב במשחקיה בליגת האלופות.
אלא שאת הכישלון הגדול רשם פרננדז לצערנו דווקא במבחן התוצאה שהוא החשוב מכולם. כבר ב-1:3 מול מלטה החלשה אפשר היה לחוש בנרפות של חוליית ההגנה. ב-0:0 מול גאורגיה, מרבית הטענות הופנו כלפי המשטח הרעוע בטביליסי, אך השורה התחתונה היא כי חילצנו תיקו מול נבחרת הנחשבת לנחותה מאיתנו.
בינתיים הביקורת על בחירת ההרכב של פרננדז והמערכים בהם הוא בוחר לשחק רק הלכו וגברו כשהשיא הגיע לאחר ההפסד הראשון בקמפיין, 2:1 לקרואטיה באצטדיון רמת גן. פרננדז בחר לפתוח במערך של 3-5-2, עם אלרואי כהן מקרית שמונה כמגן תוקף. ההפסד הביתי הביא לסיום האיפוק של המאמן ביחסו כלפי התקשורת ומסיבת העיתונאים לקראת המשחק הבא מול יוון, הפכה לזירת קרב כשפרננדז מאשים את אנשי התקשורת ביחס עוין כלפיו וכשנשאל על היעדרויותיו התכופות מישראל אף ענה בסרקזם: "השבוע אפגש עם סרקוזי".
משחק ההזדמנות האחרונה מול יוון נגמר אף הוא בכי רע, 2:1 כשהנבחרת ממשיכה להציג יכולת דלה מול יריבה בינונית שאיננה מזכירה במאום את החבורה הממושמעת שרק לפני שש שנים זכתה באליפות אירופה. כעת, מצב הנבחרת עגום, ברור כי נזדקק ליותר מנס הכולל ניצחון בזאגרב וברמת גן מול יוון כדי להעפיל לשלב הפלייאוף מהמקום השני. השאלה המתבקשת היא האם פרננדז צריך כבר עכשיו להחזיר את המפתחות וללכת הביתה?
