הרבה זמן לא היה כזה אירוע בכדורגל הערבי: משחק על כל הקופה לעלייה למונדיאל בין מצרים לאלג'יריה.
הערב (רביעי, 19:30, שידור ישיר בספורט 2) יהיו נשואות עשרות מיליוני זוגות עיניים למסך הטלוויזיה בעולם הערבי. באצטדיון מריך בחרטום, בירת סודן, ייאבקו שתי נבחרות על הכרטיס למונדיאל במוקדמות אפריקה. משחק אחד, בלי גומלין, בלי שערי חוץ, שיכול להסתיים בהארכה ובפנדלים.
גם בשאר העולם, למרות משחקי הפלייאוף באירופה, המשחק מעורר עניין רב וגם פה בישראל נכתבו אינצ'ים רבים על כך בעיתונים וכתבות רבות באתרי האינטרנט.
לא בכדי המפגש הזה מעורר עניין עצום במדינות ערב. הסיבה לכך היא שהנבחרת שתזכה בכרטיס לדרום אפריקה תהיה הנציגה הערבית והאיסלאמית היחידה שתשחק בגביע העולמי בקיץ הקרוב. כל אחת מהנבחרות תשמח להיות השליחה של העולם הערבי שמאחוריה יעמדו עשרות מיליונים.
המשחק הזה לא בדיוק תוכנן ע"י פיפ"א: ההתמודדויות בבית ג' האפריקני בשלב המוקדמות הגיעו למחזור האחרון, כאשר אלג'יריה הגיעה למצרים עם שלוש נקודות הפרש. גם ניצחון מצרי של 0:1 היה מספיק לאלג'יראים לחגוג, ניצחון 0:3 למצרים היה פותח את החגיגות בקהיר.
רק מצב של 0:2 היה מביא לסיטואציה נדירה בו לשתי הנבחרות אותו מספר נקודות ואותו הפרש שערים, כאשר אלג'יריה ניצחה 1:3 במשחק הראשון ביניהן בבית.
וכמו בסרט ערבי קלאסי של יום שישי, אכן המשחק הסתיים ב-0:2 והביא למפגש מכריע. מאה אלף איש בקהיר ראו את מצרים עולה ל-0:1 אחרי שתי דקות בלבד מרגלי החלוץ עמר זאקי. ההרגשה היתה שזה הולך להיגמר בתבוסה אלג'יראית, והמצרים החמיצו שוב ושוב מול משחק הגנה נוקשה של אלג'יר שירדה לבונקר.
המצרים חיפשו את השער, ילדים בכו ביציע. ייאוש החל ביציעים ואוהדים החלו לעזוב. השופט הוסיף שש דקות, ודקה אחת לפני השריקה זה הגיע: מוחמד אבו טריקה הגביה, עמאד מתעב, החלוץ שהחליף את כובש השער הראשון זקי, נגח מכל הלב והקפיץ יותר ממאה אלף איש באצטדיון, שמונים מיליון איש במצרים ועשרות מיליונים בעולם הערבי.
השחקנים חגגו כאילו שהם עלו למונדיאל. המאמן המצרי, חסן שחאתה, קיפץ וניתר כמו ילד קטן שמצא את מבוקשו. הצבע חזר ללחייו והוא חילק נשיקות וחיבוקים כאילו אין מחר. החגיגות החלו בבירה ומחוץ לאצטדיון ומצרים כאילו נולדה מחדש.
אכן סרט ערבי והקרב הגדול עוד לפנינו. כעת מגיעים למשחק הקובע. אז למה סודן?מדובר במדינה שגובלת במצרים ולכן המשחק נתפס כמשחק ביתי של החבר'ה מקהיר.
מצרים עצמה הציעה את סודן כמדינה שתארח את המשחק המכריע עוד לפני המשחק בשבת. מדובר במדינה שכנה, בעלת קשרים מצוינים אתה, כאשר פועלים מצרים רבים חיים בה. אלג'יריה מצדה הציעה לקיים את המשחק בתוניס, בה היא גובלת, וגם לה קשרים מצוינים אתה. ההתאחדות האפריקנית ערכה הגרלה וסודן עלתה בגורל. האם זה טוב למצרים? זאת נדע הערב.
"השבת השחורה" של הכדורגל הערבי
השבת האחרונה כונתה ע"י התקשורת הערבית "השבת השחורה". מלבד המפגש בין מצרים לאלג'יריה, שממנו בכל מקרה תצא נציגה ערבית עם כרטיס למונדיאל, שאר הנבחרות הערביות פישלו בגדול.
בחריין לא עלתה לאחר שנוצחה 1:0 במשחק הגומלין בחוץ מול ניו-זילנד, תוך שהיא מחטיאה פנדל שאם היה נכבש - היה שולח אותה לדרום אפריקה. תוניסיה, שהוליכה בבטחה את הבית שלה במשך כל הקמפיין, הפסידה למוזמביק וניגריה ניצלה זאת כדי לעלות על חשבונה.
הפרעונים מתכוננים
מיד אחרי שריקת הסיום בקהיר הפך המאמן חסן שחאתה לאיש הכי חשוב במצרים. לפחות עד הערב הוא אהוב ההמונים וחביב התקשורת אשר העניקה לו את התואר המחמיא "חתן מצרים". מיד לאחר המשחק הוא אסר על שחקניו ללכת לישון בבתיהם. הוא הרשה להם לחגוג עם בני משפחותיהם עד ארבע לפנות בוקר לפני הטיסה למחרת לסודן.
בכפר הולדתו, אלדואר, פרצה שמחה אדירה כשעשרות אלפי חוגגים גאים הקיפו את הבית שבו נולד. הוא השמיע נאום טלפוני באמצעות רמקולים והבטיח לחוגגים לקחת חלק בחגיגות כשישוב מסודן ובידו הכרטיס המיוחל למונדיאל.
שחאתה הבהיר כי לא ידבר על הצדדים הטכניים של המשחק, או על ההכנות של השחקנים, כדי שהצד השני לא יפיק כל תועלת ערב המשחק. שחאתה הדגיש ש"המשחק קשה אבל אנו נשקיע כל מאמץ שיעשה את ההמונים מאושרים. השחקנים שלי הולכים להתאמץ ולהזיע למען הגשמת חלומם של מיליוני אנשים".
שחאתה, שדרבן שוב ושוב את העם המצרי להגביר את התחנונים לאלוהים ולא להרפות מהם, יזכה ככל הנראה למענק של מיליון דולר שהובטח לו על ידי סמיר זאהר, יו"ר ההתאחדות המצרית, אם ישיג את הכרטיס המיוחל למונדיאל. זאהר הביע את בטחונו בשחקני הנבחרת ויכולתם לממש את חלום המונדיאל.
קפטן נבחרת מצרים, אחמד חסן, הצהיר שהנבחרת לא תקבל שום דבר חוץ מהעליה לגביע העולם והדגיש עוד כי כוכבי הנבחרת יכולים להגשים את החלום. עיר הולדתו של חסן, מר'אר'ה, חוותה חגיגה חלומית כאשר אלפי אוהדים התקרבו לפתח ביתו כשהם שרים וחלקם יורים באוויר לאות שמחה. אמו של השחקן מנעה מהם להיכנס לתחום ביתה ובמקביל חילקה להם ממתקים.
עמר זאקי, חלוצה של הנבחרת המצרית, הצהיר ש"אם לא נעלה למונדיאל זו תהיה החמצת הזדמנות אדירה לכל השחקנים בני דורי בנבחרת". שחאתה יהנה מחזרתם של שני שחקני מפתח בנבחרתו שלא שיחקו במשחק הקודם: הקשר חוסני עבד רבו, שחוזר מפציעה, והמגן ואייל גמעה שחוזר מהשעיה.
שחאתה החליט לבודד את שחקניו מאווירת המתח והחיכוכים הנלווית למשחק. בית המלון בו שוהים המצרים התבקש לנתק את האינטרנט ואת תחנות הלווין מחדרי השחקנים כדי שלא יהיו מושפעים מהאווירה המתוחה. הוא גם התעקש על החלפת בית המלון בטענה שאינו משדר אווירה אופטימית.
האלג'יראים בטוחים: חוזרים עם הכרטיס
נבחרת אלג'יריה טסה ישירות מקהיר לחרטום ביום ראשון ופתחה בהכנות לקראת המשחק המכריע. מוחמד רורואה, יו"ר ההתאחדות האלג'יראית, הדגיש שכל ההכנות והסידורים נעשו להבטחת שהות המשלחת.
רורואה הדגיש שהמשחק בסודן יהיה שונה בתכליתו מזה שבקהיר מכיוון שהוא מתקיים במדינה נייטרלית. המאמן ראבח סעדאן הבטיח לעם האלג'ירי ש"נביא את כרטיס ההעפלה לגביע העולם".
אלג'יר השתתפה בשני מונדיאלים רצופים, אחד מהם ב-1982 בספרד, כשגברה במשחק הירואי על מערב גרמניה 1:2 במשחק היסטורי שנכנס לתודעה הכלל ערבית והעולמית.
מנכ"ל חברת התעופה האלג'יראית, וואחיד בן עבדלה, אמר ש"המדינה החליטה לעזור להעברת עשרות אלפי אוהדים לחרטום כדי לתמוך בנבחרת ארצם". נשיא המדינה הפחית את מחירי הכרטיסים מ-90 אלף דינר אלג'ירי ל-20 אלף בלבד.
באלג'יר כעסו מאוד על גילויי האלימות של המצרים כלפי הנבחרת. רורואה הגדיר את מצרים לאחר אירוע זריקת האבנים לעבר אוטובוס השחקנים בקהיר כ"מדינה המקבלת את פני אורחיה באבנים כדי להרגם".
עיתון א-שורוק, היוצא לאור באלג'יריה, הודה בהקשר זה לאלוהים על שהמשחק במצרים הסתיים ב-0:2 וטען ש"אילו ניצחנו היינו חוזרים לארצנו בארונות".
אווירת המתח הנוראי בין שתי הארצות התבטאה גם בהתקפות חריפות הדדיות, כאשר אוהדים אלג'יראים פרסמו תמונות של נבחרת מצרים כשהשחקנים מוצגים בהן בדמות בחורות ערומות. המצרים הגיבו בציור של פרופיל אישה עטופה בדגל אלג'יר ומתחתיה הכיתוב "ארקוסי יא כדרה" (רקדי ירוקה). האלג'יראים שוב הגיבו בשריפת דגל מצרים ועריכת הפגנות רחוב ובאינטרנט.
משורות הנבחרת ייעדר השוער הבינלאומי, אלונאס קוואוי, והקשר חאלד למושיה המושעים. הקפטן והבלם, רפיק חליש, שנפצע במשחק במצרים, יוכל לשחק.
המפגש בחרטום יהיה ה-26 בין שתי הנבחרות. הסודנים מנפחים את האגו ומייחסים חשיבות רבה לקיום המשחק בארצם. בשל העובדה שזהו המשחק החשוב ביותר הנערך בסודן מזה 40 שנה והיותו משחק היסטורי ברמה עולמית שמתרחש לעיתים נדירות.
המשחק יתקיים באצטדיון המכיל 35 אלף מקומות ישיבה וחלוקת כרטיסי הכניסה תהיה שווה: עשרת אלפים למצרים, עשרת אלפים לאלג'יריה, עשרת אלפים לסודנים ו-5,000 הנותרים למוזמנים ליציעי הכבוד. יותר מ-15 אלף אנשי הביטחון יהיו ברחובות ובסמוך לאצטדיון לשמירה על הסדר.
אנשי דת בכירים ממצרים ומהעולם הערבי פנו בבקשה לנשיא מובארק להכריז על ביטול המשחק, באמצעות החזרת הנבחרת המצרית הביתה, על רקע החששות הגוברים ממעשה איבה הדדיים בין שתי מחנות האוהדים.
ואחרי כל הטירוף הזה, ב-19:30 יעלו שתי הנבחרות למשחק שיסתיים אחרי 90 דקות, 120 דקות, או פנדלים. במדינה אחת יחגגו כל הלילה, בשנייה יילכו לישון ולחלום על המונדיאל הבא.
