ואנחנו מצטטים: "ניצחנו 0:1 את קרואטיה במחצית השניה, אני מעודד". על החתום: מאמן נבחרת ישראל, לואיס פרננדז אחרי ההפסד 1:2 לקרואטיה באצטדיון ר"ג. "התחבקנו אחרי ה-0:0 של ישראל נגד גאורגיה". על החתום: שוער וקפטן נבחרת ישראל, דודו אוואט, אחרי התיקו המאופס בטיבילסי. ונחסוך את החגיגה המוגזמת אחרי הניצחון ה"מרשים" על מלטה המסכנה.
"נראה לכולם שישראל רוצה לעלות לטורניר גדול. אנחנו רוצים לעלות ליורו הבא", על החתום: לואיס פרננדז, רגע לפני פתיחת קמפיין מוקדמות היורו. דיבורים כמו חול ואין מה לאכול. מה באמת האוהדים רוצים? שההבטחות שנזרקות לאוויר יתמששו ויקרה משהו בכדורגל הישראלי? ככה אנחנו: קונים מה שמאכילים אותנו ומתאכזבים בכל מפעם מחדש.
הכתובת על ההפסד לקרואטיה היתה כתובה חזק מאוד על הקיר של לואיס פרננדז במשרדו ליד כל הפתקים עם שמות שחקני הליגה שנעוצים בגאווה על הלוח במשרדי ההתאחדות.
מרוב מחמאות למאמן הצרפתי על כך שהוא "הולך בכל שבת למשחקים והולך לאימונים של כל הקבוצות, אפילו (!) של קבוצות הליגה הלאומית", נותרנו ללא שום דבר מעשי שאפשר לקחת עד כה מקמפיין הנבחרת. אנחנו עומדים במקום, מחפשים פתרונות זמניים ושוב נותרים עם שום דבר מעשי ביד. פעם אחת אפשר לקרוא לזה "טעות". בפעם השניה זו "טפשות". העיקר שהמאמן הלאומי מקפיד להגיע לאימוני הקבוצות ואפילו למשחקי הליגה הלאומית. "מקצוענות זה שמו השני", התפארו בהתאחדות. "הוא מגיע בכל בוקר ב-09:00 למשרד", טענו הסניגורים שלו. באמת סליחה שאנחנו דורשים מאמן הנבחרת שמרוויח מאות אלפי יורו לעשות את העבודה שלו.
הגיע הזמן לשנות את השינויים
עד עכשיו, אחרי חצי שנה בתפקיד, פרננדז לא מצא היררכיה בסגל שלו. דני בונדר שלא משחק בהפועל הוא מגן ימני משחק אחד, אלרואי כהן המוכשר, שלמעשה בלט אחרי משחק ליגה טוב אחד נגד הפועל ת"א, הופך להיות מגן ימני במשחק אחר, כשהוא בכלל קשר והדובדבן היה הצבתו של אלמוג כהן כמגן בדקות הסיום, למרות שהוא היה מהטובים במרכז השדה.
בן סהר, החלוץ שפתח בשני המשחקים הראשונים, נותר מחוץ לסגל, גילי ורמוט שזכה לדקות משחק מעטות בגאורגיה, הופך להיות מוביל הכדור העיקרי שלנו במרכז המגרש ותמיר כהן צריך להיכנס לשער כדי לספר לנכדים שהוא שיחק בכל עמדה על המגרש. אין עבודה, אין שיטה, קשה, קשה.
קרואטיה היא נבחרת שנמצאת בירידה גדולה והיא לא אותה נבחרת מפחידה של לפני עשור. ההתבטלות מול הנבחרת של ביליץ' והחיפוש העקר אחרי פתרונות קלים השאירו את הנבחרת בלי נקודות. וכדאי להוציא מהלקסיקון את המשפט: "נשארנו עם המחמאות". איזה מחמאות מגיעות אחרי המשחק אמש?
הביקורות, אוי הביקורות
בנבחרת ישראל כועסים על הביקורות "המוגזמות" נגד המערכת, השחקנים והמאמן. טוענים שהן לא ענייניות, קשות, מוגזמות ופוגעות בנבחרת. התקשורת שואלת את פרננדז במסיבות העיתונאים שאלות לגיטימיות כמו "מדוע מאור בוזגלו ואלירן עטר לא בסגל הנבחרת?" ונתקלת בבדיחות ובמבטים ציניים של הצרפתי. אח"כ מחליטים בנבחרת שהם לא רוצים להתראיין יותר והפארסה ממשיכה. זו הסיבה שהפסדנו: הראיונות.
חייבים לעשות סדר: רצינו בית נוח וקיבלנו שתי נבחרות הכי חלשות מבין המדורגות מעלינו. רצינו לעלות לטורניר יורו ראשון בהיסטוריה, אבל נשארנו עם החיבוקים מהתיקו 0:0 המביך בגאורגיה. רצינו אווירת קרנבל סביב הנבחרת ואצטדיון ר"ג אפילו לא היה מלא אמש. אז מה כבר נשאר?
כשפרננדז מונה לתפקיד, הבטיחו לנו "מאמן אירופאי" מיוחד. חוץ מהסוכריה אין חידוש בנבחרת. אבי לוזון הצהיר במעמד החתימה עם הצרפתי: "הוא הבחירה הכי טובה שהיתה לנו מכל המאמנים". הרזומה עד כה: ארבע נקודות, הפסד ביתי ושער חובה נגד הקבוצה מהחלשות באירופה. ורק הביקורות מוגזמות.
העתיד כאן ולא כאן
לפני שקברניטי הנבחרת ימכרו סיפורים ביום שלישי בלילה על כך ש"הקמפיין לא נגמר למרות ההפסד ליוון", כדאי להבהיר שחזרה מאתונה ללא נקודות דינה כישלון חרוץ וסוף הקמפיין. אי אפשר להפסיד בבית, לא לנצח קבוצות נחותות בחוץ ולפזר הבטחות על עליה.
פרננדז הולך לקרב על הקריירה שלו בנבחרת עם סגל ללא יוסי בניון וטל בן חיים כשהוא תלוי לחלוטין בשחקנים שלו. הצרפתי ינסה להמשיך לאלתר ולחפש מגנים ובלמים ושוב נבין עד כמה אין שיטת עבודה מסודרת בנבחרת ישראל. ושלא יספרו סיפורים: יש דור מאוד מוכשר בכדורגל הישראלי, עובדה שבאירופה הפועל ת"א ומכבי חיפה עושות חיל מדי שנה.
לא נשאל איפה אלירן עטר, איפה מאור בוזגלו איפה מוחמד גדיר, איפה שלומי ארבייטמן, איפה זאב חיימוביץ' ונצטרך שוב ללכת למלחמה עם הסגל המקרי של אושרי רואש, רמי גרשון, אוראל דגני ואלרואי כהן (מוכשרים אבל לא מתאימים). הצרפתי נטול הדרך ינסה לעורר קסמים ולהטיח אשמות בתקשורת על כך שהם לא מתעסקים בכדורגל ואז ייזכר שהוא אמור לעשות את זה.
הכדורגל הישראלי נשאר תקוע ולא סתם אייל ברקוביץ' כתב שאנחנו הולכים שנות אור אחורה. ההחתמה קצרת הטווח של פרננדז בנבחרת הוכיחה שגם אבי לוזון לא ממש האמין בו כשיצא איתו לדרך אלא אמר לעצמו: "ננסה, מה רע. הבטחתי זר, אז לפחות עם זה הצלחנו". כשרוצים לבנות שיטה, מחתימים מאמן לארבע או שמונה שנים ולא בקושי לקמפיין. כנראה שגם לוזון ידע שלואיס לא יצליח.
ומה נותר להגיד? שהאוהדים יחכו לליגה, כל אחד לקבוצתו ויזכרו שבכל הנוגע לנבחרת ישראל: אין הגנה, אין שיטה. קשה...קשה... הפסד ביוון והגיע הזמן לחפש מאמן חדש, ורצוי ישראלי.
