נדמה לפעמים שכישרון של כדורגלנים מנטרל אצלם כל יכולת לעשות דברים אחרים. הסטיגמה הנצחית על מנת משכל של כדורגלנים היא כמובן משהו שהם נאלצים להתמודד איתו כל יום.
בדיוק בגלל זה התקבצו 38 שחקנים ומאמנים מהליגה האנגלית ונתבקשו לצייר את מה שהם הכי אוהבים בעולם - את עצמם. כל הציורים יימכרו ביום שני הקרוב במכירה פומבית למטרות צדקה כמובן.
על הציורים לא חסכו ביקורת באתר - "Who ate all the pies": "נדמה שהשחקנים לא יכולים לצייר בשביל טופי. הם מציירים כמו ילדים, מה שמדגיש אולי את חוסר היצירתיות שלהם".
ב"טלגרף" האנגלי אפילו הגדילו לעשות ושכרו גרפולוגים, שינתחו את האישיות של השחקנים שאנחנו כל כך אוהבים על הדשא, אבל אולי לא על הנייר.
על הציור של וויין רוני כתבה אמה בקי: "האומנות היא אמנם לא דבר שהוא ידוע בו, אבל הפרצוף שהוא צייר הוא בסגנון פיקאסו. הדרך שהוא צייר את העיניים והשפתיים מעידה על חושניות".
על ג'רארד נכתב: "הוא צייר את עצמו עם גוף גדול וצוואר ארוך. נדמה שהוא צריך לדעת כל הזמן מה קורה ושהוא דמות גדולה מהחיים".
קשר ארסנל שסיים את העונה, ססק פבראגס, צייר ברמה טובה יחסית, אבל לא כמו רובין ואן פרסי וג'ון קארב שפשוט השקיעו והראו שאולי הם התקווה היצירתית של כוכבי הכדורגל.
על הציור של הקשר הוותיק של מנצ'סטר יונייטד, ראיין גיגס, כתבה הגרפולוגית: "הוא אחד שרוצה להמשיך הלאה עם דברים ולא מתעניין בעבר". על וולקוט נכתב: "רואים שהוא יודע לאן הוא הולך והוא נחוש להגיע לפסגה". על דרוגבה: "הוא כן פתוח ומחייך, בלי שום דבר להסתיר". מאות מקטרגי גרפולוגיה מרחבי העולם לקחו את המשפט הזה כדוגמא קלאסית.
מרכוס הנמן לקח צעד קדימה את הקלישאה העיתונאית: "אפשר ללכת לים", מה גם שקבוצתו וולבס טרם הבטיחה את מקומה בליגה. אותך למיק מקארת'י!
