"כשאני משחק אני מוסר וזז, אני מחפש שחקן, אני עוצר, מרים את ראשי, פותח את שדה המשחק. מי שמחזיק בכדור הוא המאסטר של המשחק, זו היתה הפילוסופיה של יוהאן קרויף...וזוהי מהות בית הספר של אלברט בנאייג'ס..."

ב-23:00, על הדשא בסנטיאגו ברנבאו, יתכנסו שוב, בפעם המי יודע כמה, ריאל מדריד וברצלונה למלחמת שוורים בה ינסו להוכיח מי בעלת הבית בספרד אחרי שבשנים האחרונות ההגמוניה בקטאלוניה.

אך מעבר לעוד משחק, תהיה זו פעם נוספת בה ינסו שחקני הבלאנקוס להוכיח כי השליטה של הבלאוגרנה היא אפיזודה חולפת. בריאל טוענים וכנראה ימשיכו לטעון כי אחרי מסי, צ'אבי, לו שייך הציטוט למעלה, ואינייסטה, הבלוף יתגלה. אך כנראה שגם אם אוהדי ריאל יזכו לראות הערב ניצחון, מה שבהחלט ריאלי, את הדהירה של בארסה קדימה יהיה קשה לעצור כי הקטאלונים פשוט עלו על השיטה. מצאו את הנוסחה והמודל ליצור את קבוצת הכדורגל האולטימטיבית. וכשיש את המתכון הנכון והשפים המתאימים, מה שנשאר הוא רק להביא את הלקוחות.

ללא מעט מועדונים באירופה, ובטח שבטח לגדולים שבהם יש אקדמיות שפזורות ברחבי היבשת ובמועדון עצמו. אך לא זה מה שמבדיל בין ברצלונה לאותם מועדונים. בבארסה הבינו שהאקדמיה היא רק הזרוע המבצעת. לפני כן, כדאי ורצוי להבין מה מחפשים בה ולשם מה היא נועדה.

כשקרלס פולגרה, מנהל אקדמיית "לה מסיה" של ברצלונה התבקש להסביר את הסוד של המועדון הוא עשה זאת בפשטות: "אני רק מסביר את המודל שלנו. הוא לא הכי טוב, הוא פשוט המודל שלנו. השאלה שאתה צריך לשאול את עצמך היא האם יש לך סגנון משחק? יש לך פילוסופיה וערכים? אחר כך אם יש לך מדריכים ואנשים שמתאימים למודל הזה? אם יש לך את כל אלה, המודל שלך הוא הטוב ביותר".

אינייסטה, צ´אבי ומסי. מנפלאות השיטה (רויטרס) (צילום: מערכת ONE)
אינייסטה, צ´אבי ומסי. מנפלאות השיטה (רויטרס) | צילום: מערכת ONE

השיטה - מי שמחזיק בכדור הוא המאסטר
ברצלונה הבינה דבר פשוט - מי ששולט בכדור, שולט במשחק. ככל שתחזיק יותר בכדור, כך תגיע ליותר מצבי כיבוש ובאותה עת תפחית את סיכויי יריבך להגיע לאותם מצבים. הכדור הוא המרכז.

אלברט בנאייג'ס, סוג של אב רוחני בברצלונה. מי שהיה במשך שני עשורים מנהלה הטכני של מחלקת הנוער של ברצלונה באקדמיה הקטלונית ונחשב למוח, אחראי לא רק על שבעה מתוך 11 השחקנים שזכו בליגת האלופות בעונה החולפת (ולפפ גוארדיולה, המאמן) אלא גם לדרך של ברצלונה: "האתגר הוא ללמד את הכשרונות הצעירים לבנות את ההתקפה על נגיעה בכדור פשוט כי כך עובד הכדורגל. אני יכול להשתמש בשיטה הזו בכל העולם".

קרלס פולגרה (רויטרס) (צילום: מערכת ONE)
קרלס פולגרה (רויטרס) | צילום: מערכת ONE

אחד השחקנים שמחובר יותר מכל לשיטה ולתפיסת העולם הזו בכדורגל הוא אייל ברקוביץ': "השיטה של ברצלונה חייבת להיות מלומדת מגיל קטן. היא מבוססת אמנם על כישרון מולד, אבל צריכים לעבוד מגיל קטן על תנועה נכונה ועל הבנת המשחק. גם אצלי בנשר אני מאוד מאמין בשיטה הזו ובכל הקבוצות שלי מגיל מאוד קטן אנחנו מנסים להנחיל להם את סגנון המשחק הזה. ברצלונה תמשיך לשחק כך תמיד כי שם מנחילים את הסגנון הזה באקדמיה שלהם. יכול להיות שהדור הבא לא יהיה כזה מוכשר ורמת הביצוע תרד, אך הסגנון יישאר וזאת הגדולה. מי שראה רק השבוע את ה"ילדים" שלהם מול באטה בוריסוב, יכל להבחין באותה שיטה וכמעט באותה רמה".

כאשר נשאל פעם איך סגנון והצלחה הולכים יחד, צ'אבי הודה: "אם אתה שנתיים ללא ניצחון, הכל חייב להשתנות אבל מה שצריך להשתנות אלה השמות, לא הזהות. הפילוסופיה לא יכולה ללכת לאיבוד".

ולצד השליטה בכדור ואיתה במשחק, ברגע שהכדור אובד, כל השחקנים ללא יוצא מהכלל עושים לחץ. כזה שפשוט מונע מהיריב להניע את הכדור בסבלנות ולחפש מצב הבקעה וכזה שיחזיר כמה שיותר מהר את הכדור לידיים בטוחות. לשני האלמנטים האלה דרושים שחקנים מאוד ספציפיים, עם תכונות מאוד מסויימות.

צ´אבי וצ´אבי אלונסו (GettyImages) (צילום: מערכת ONE)
צ´אבי וצ´אבי אלונסו (GettyImages) | צילום: מערכת ONE

הביצוע - תביאו לנו שחקנים נמוכים, זריזים ואינטיליגנטים
כשם שבכדורסל הסנטר הוא גבוה וחזק והרכז הוא נמוך ואתלטי, בכדורעף השחקן שמנחית חייב להיות גבוה ובפוטבול לכל שחקן יש את התכונות הפיזיות המתאימות, כך גם בארסה מצאה את השחקן האולטימטיבי לשיטה המסויימת שלה. וכמה מפתיע, התוצאה של הקטאלונים עומדת בניגוד מוחלט לתהליך שעובר הכדורגל. בעוד שחקני הכדורגל הופכים מהירים אך גם גבוהים וחזקים יותר, שחקני בארסה צונחים להם לכיוון הדשא.

במחקר שפורסם בינואר 2011 ונעשה על ידי סטודנטים בשווייץ התברר כי באותה עת, שהיתה גם שנת השיא של הקטלונים עם טראבל מדהים, בארסה היתה הקבוצה הנמוכה באירופה כשגובה שחקניה עומד על 1.77 מ'. חלק מתוצאות אותו מחקר גרסו כי לעומת זאת, בשאר אירופה, השחקן הופך גבוה וחזק יותר.  

אך מי שחשב שמדובר במקריות צריך לחזור לאותו משחק מול באטה בוריסוב. באופן מפתיע, או שלא, עומד ממוצע גובה שחקני ההרכב של בארסה שפתחו באותו משחק, שחוץ מפדרו ומקסוול היו שחקני הרכב שני ושלישי, על 1.77 מ' בדיוק.

בנאייג'ס מסביר: "אני צריך שחקנים נמוכים ואינטיליגנטים, חכמים, נבונים ומהירים שיבצעו את ההוראות שלי, ואני אעשה איתם קסמים. עם זאת, ההצלחה שלהם לא קשורה רק אלי. הם היו החומר ואני הופקדתי על המשימה להנחות אותם לאורך הדרך".

שחקני בארסה (רויטרס) (צילום: מערכת ONE)
שחקני בארסה (רויטרס) | צילום: מערכת ONE

הרעיון פשוט בסך הכל. ככל שהשחקן נמוך יותר, כך היכולת שלו לשלוט על הכדור גבוהה יותר. במובן מסוים השחקנים של בארסה הם הכי לא כריסטיאנו רונאלדו שיש. בעוד הפורטוגלי גבוה, חזק, ושרירי, לפעמים נראה כי חלק מהם ברחו ממספר ארוחות ב"לה מסיה" כדי להמשיך ולגעת כדור מעבר לשעות הרגילות. אם המטרה היא לשלוט בכדור, נחזור רגע לדוגמא מהכדורסל. מי ששולט בכדור בצורה הטובה ביותר הם הרכזים, שבכלל לא במקרה הם גם הנמוכים והקטנים ביותר. המשוואה פשוטה: רוצה לשלוט בכדור? תהיה כמה שיותר נמוך.

"למה השחקנים שלנו כאלה נמוכים? כי ההיבט הפיזי לא בראש מעיינינו. אנחנו מחפשים שחקנים שמתאימים לפילוסופיה והשיטה, לא צריך שיהיו גבוהים, להיפך. אולי כאשר המאמן הנוכחי, פפ גוארדיולה התחיל, היו לו קשיים אבל המאמן שהיה לו האמין ביכולות שלו, בראיית המשחק שלו. אם אתה לא רואה את זה בגיל 14, אתה תראה את זה בגיל 16, 17 או 18. ב"לה מסיה" הם מתאמנים לא יותר משעתיים ביום וגם זה רק עם הכדור. זה ההבדל לעומת אנגליה", מסביר פולגרה. 

שחקני בארסה (רויטרס) (צילום: מערכת ONE)
שחקני בארסה (רויטרס) | צילום: מערכת ONE

אך הכל למראית עין. הם עלולים להיראות רזים מדי אך הם דחוסים, חזקים ונמוכים, מה שנותן להם מרכז כובד נמוך. כל אלה והרגליים הקצרות עוזרים בשליטה בכדור. דוגמא נהדרת להבדל בגישות היא גמר ליגת האלופות של העונה שעברה. מייקל קאריק ודארן פלטשר רדפו אחרי הקטאלונים לאורך כל המשחק ממש כמו חתול ועכבר. אינייסטה, צ'אבי, מסי וחבריהם פשוט היו זריזים מדי והנפילים הבריטים הצליחו לעצור אותם רק בעבירות.

קאריק ואינייסטה (רויטרס) (צילום: מערכת ONE)
קאריק ואינייסטה (רויטרס) | צילום: מערכת ONE

ברקוביץ', שיודע מה זה להיות קטן וצנום לעומת שאר השחקנים, מוסיף: "צריך למצוא שחקנים שמתאימים לסגנון. שחקנים עם טכניקה גבוהה, עם נגיעה בכדור מאוד רכה ושחקנים שמבינים ורואים את המשחק בצורה אחרת. לשחקנים קטנים יש סיכוי יותר גדול להצליח. שחקנים נמוכים קרובים יותר לרצפה ולכן הנגיעה שלהם בכדור עדינה יותר. יש להם קואורדינציה גבוהה יותר מאשר לשחקנים יותר גבוהים. בנוסף, בגיל מאוד צעיר הם מתמודדים עם אתגרים מאוד גדולים (חוסן גופני, מהירות וכו'). ילדים בגובה 1.40 נאלצים להתמודד עם ענקיים וזה מחשל אותם".

אז הייתכן שבארסה מצאה את הנוסחה? את זה ניתן יהיה למדוד רק במרוצת השנים. בינתיים, גם אם אוהדי ריאל מדריד לא מתרגשים נוכח העובדות האלה, דבר אחד ברור, המודל של בארסה משמש השראה לכל אותם ילדים כישרוניים אך צנומים ורזים שכבר בגילאי הילדים נושרים בגלל חוסר ההבנה של מאמניהם. אם לא בעכו, סכנין, פ"ת, או מכבי ת"א, ילדים כאלה תמיד ימצאו בית חם ב"לה מסיה".