ליאו מסי עשה אתמול (שני) היסטוריה, לאחר שזכה בכדור הזהב השישי בקריירה שלו. מאז זכה בכדור הזהב הראשון שלו, אי שם לפני עשור, אין שהרבה שהפרעוש עבר לא מעט שינויים, וב"לה נאסיון' מארגנטינה, נטען שהאופי שלו עבר 'מראדוניזציה".
בטור שכתב כריסטיאן גרוסו, נטען: "מסי תמיד נראה טוב, בין אם שר את ההמנון ובין אם לא. הוא הטביע את החותם של ארגנטינה בכל העולם כמו שאף אחד אחר לא עשה, ותמיד עשה זאת באלגנטיות. אף אחד לא שמע ממנו תלונות או עצבים. הוא לא היה צריך להיות בריון, מאצ'ו או עבריין, תכונות שתמיד נראו הכרחיות בארגנטינה כדי להפוך לאליל. מסי תמיד נרתע מזה, אך נראה שלאחרונה זה הרעיל גם אותו".
"במשך שנים, רבים בארצו הסתכלו עליו בחשד, למרות שלא ניתן היה לערער על הקשר שלו לנבחרת ארגנטינה, אותה בחר לייצג על פני ספרד. עבור רבים הוא היה משעמם ולא מרשים, ועבור אחרים מנומס ושקול", אך לצד זאת, נכתב בטור. "לאחרונה, הופיע מסי אחר. שעבר 'מראדוניזציה' יותר ממה שאחרים חשבו. במארס 2017 הוא הפתיע את כולם, כשבסוף משחק נגד צ'ילה במוקדמות המונדיאל הוא קילל את השופט והקוון בפניהם, והושעה לארבעה משחקים. נורת אזהרה? אולי זה היה מקרי והעבר הנקי שלו גיבה אותו".
עם זאת, נראה שלא היה מדובר באירוע נקודתי: "אבל גם בקופה אמריקה הוא לא בחל באמצעים והאשים בהדחה את התאחדות הכדורגל הדרום אמריקאית, את השיפוט ואפילו את ההיתקלות במגרש עם גארי מדל, מה שהוכיח שזה כבר לא מקרי. הוא שילם על כך בעונש, אך כבר במשחק הראשון שבו חזר, הוא נפנף בידיו בבוטות לעבור מאמן נבחרת ברזיל, טיטה. בנוסף, רבים חגגו את האומץ שלו בעימות מול אדינסון קבאני, במשחק הידידות עם אורוגוואי בישראל".
בנוסף, גרוסו ניסה להסביר את הסיבות שחוללו את השינוי במסי: "אולי מסי הוא גם קצת קורבן של הסביבה. היעדר המנהיגות בהתאחדות וחילופי הדורות בנבחרת, והסיכון שרודריגו דה פול, ליאנדרו פארדס, לוקאס אוקאמפוס או לאוטרו מרטינס יסתתרו בזמן ההתמרדות של הקפטן שלהם". ולסיכום נכתב: "רק שהכדורגלן הכי יוצא דופן בהיסטוריה לא יהפוך לאדם וולגרי".
