אחרי למעלה מ-1,000 משחקים ויותר מ-400 שערים בקריירה סופר-מפוארת, ראול פרש רשמית מכדורגל. אחד החלוצים הגדולים ביותר שידע המשחק, ולבטח אחד המרגשים בהם, עשה זאת כמו שהוא יודע טוב אולי מכולם - בסטייל - כשסייע לניו יורק קוסמוס לזכות באליפות ה-NASL, ליגת הכדורגל הצפון-אמריקאית, שנחשבת לליגה המשנית ל-MLS.
ראול, ששיחק את כל 90 הדקות בגמר, בישל את השער השלישי ב-2:3 על אוטוווה פיורי ובגיל 38 זכה בתואר מספר 22 בקריירה. הספרדי הנהדר, אגדת ריאל מדריד, לא הסתיר את התרגשותו הרבה בסיום וסיפר: "מעבר לתארים, הכי חשוב לי שתמיד זכיתי לחיבה מצד אנשים רבים - מהמועדונים שבהם שיחקתי וגם מיריבים. זה הפרס הכי חשוב בעיניי. אני עדיין מרגיש כמו הילד שמשחק בשכונה. אני רוצה להמשיך ליהנות מהתשוקה הזו, גם אם לא כשחקן פעיל".
"לזכות בתואר במשחק האחרון בקריירה זה חלומי", הוסיף מי שנחשב לדעת רבים כגדול חלוצי ספרד אי פעם. על האפשרות שיחזור למקום שבו הפך לאגדה אמר ראול: "עוד יגיע הזמן לדבר על העתיד שלי. מחכים לי חיים חדשים, פרוייקטים חדשים. ריאל מדריד תמיד תהיה הבית שלי, אבל כרגע זה לא הזמן לחזור לשם. אני מאושר היום, אבל גם קצת עצוב".
ראול גונסאלס בלאנקו, 38, צמח כידוע במחלקת הילדים/נערים של אתלטיקו מדריד, אבל בשנת 1992 חצה את הכביש ועבר לצד הלבן של בירת ספרד. בעונת 94/95 - כשהוא בן 17 בלבד - החלוץ ערך את הופעת הבכורה בקבוצה הבוגרת של ריאל מדריד. עד מהרה הפך הספרדי הצעיר לבאנקר בהרכב, ומאוחר יותר בקריירה הפך לסמל הגדול ביותר של המועדון המפואר. ב-16 עונתיו בריאל שיחק ראול 741 משחקים בכל המסגרות וכבש 323 שערים. הוא הניף את גביע אירופה לאלופות 3 פעמים וזכה ב-6 אליפויות מקומיות.
בקיץ 2010, עם הגעתו של ז'וזה מוריניו לסנטיאגו ברנבאו, ראול עבר לשאלקה שם בילה שתי עונות נוספות ועימה זכה בגביע הגרמני (2010/11). לאחר שנתיים בגלזנקירשן החליט החלוץ האגדי לסיים את הפרק האירופי בקריירה, ועבר לא-סאד מקטאר. התחנה האחרונה בקריירה, כאמור, היתה ניו יורק קוסמוס.
להתראות, אגדה.
צפו בתקציר>
