כולנו זוכרים את הרגע הזה שבגן חובה שאלו אותנו: "מה תרצו להיות כשתהיו גדולים?”. לא כולנו זוכרים מה אמרנו, אבל התשובה של פבלו דניאל אוסבלדו, המוכר יותר כדני אוסבלדו הייתה: מוזיקאי. רצה הגורל והארגנטיני בורך בכשרון נוסף מעבר למוזיקה: הוא יודע לשחק כדורגל. והוא עושה זאת בצורה מצויינת.
במקום לבלות בחדרי חזרות, אוסבלדו הילד העביר את רוב זמנו במתן קונצרטים על מגרשי הכדורגל של לאנוס, ולא עבר זמן רב עד שהוא צורף למחלקות הנערים של הקבוצה המקומית. כמו כל מוזיקאי אמיתי, הוא היה צריך את התנאים המתאימים בשביל לפרוח, ולאחר שהרגיש שבלאנוס הוא לא יקבל אותם, הוא ביצע את המעבר הראשון שלו (מיני רבים) להוראקאן, שם קיבל את התנאים שהוציאו ממנו את המיטב. עוד לפני שחגג 19, הוא כבר היה על המטוס בדרך לברגמו, ביתה של אטלאנטה האיטלקית.
אולי הייתה זאת התשוקה למוזיקה, או אולי בגלל נפש האמן הסובלת שלו, אבל במקביל להתחלת המסע האירופאי של אוסבלדו, החלו גם התסמינים של השיגעון הבלתי נשלט. שיגעון וטירוף הם מנת חלקם של המון כדורגלנים לטינים. שחקנים גדולים אחרים כגון קרלוס טבס, לואיס סוארס וכמובן מיודענו סבסטיאן אבראו, שלולא חוק הגבלת 3 הקבוצות בעונה, היה מחתים דרכון כל חודש במדינה אחרת. כל אלו ואחרים מחזיקים ברזומה שיגעון מרשים במיוחד, אבל ממש לא מרשים לעומת השיגעון של אוסבלדו.
לא עבר זמן רב מנחיתתו באיטליה, וחוסר בדקות משחק העלה לשחקן הצעיר את הסעיף. לפי הדיווחים, אוסבלדו נכנס למשרד המאמן והודיע לו שהוא מצפה לקבל דקות משחק ואם האחרון לא ירכיב אותו, אז שייתן לו ללכת. במהלך השיחה, החלוץ הפך את השולחן וגרם נזק במשרד. ככה, בשביל להדגיש את האולטימטום. זה עבד: לצ'ה קפצה על המציאה ורכשה 50 אחוז מכרטיסו. ההחלטה השתלמה לכל הצדדים. אוסבלדו שיחק באופן קבוע ובתמורה הציג יכולת טובה שאפילו זיכתה אותו בזימון לנבחרת הצעירה של איטליה, לאחר שהחזיק באזרחות כפולה. פיורנטינה זיהתה את הפוטנציאל והחתימה אותו, אבל למרות שהציג יכולת טובה כאשר שיחק, פציעות ובעיות משמעת מנעו ממנו להצליח באמת בקבוצה מפירנצה.
לאחר השאלה לבולוניה, הגיע המעבר ששידרג את אוסבלדו: אספניול הספרדית הביאה אותו וזכתה בלוטו. מעבר לקבוצת מרכז טבלה ספרדית לא מבשר בדר”כ את מימוש מלוא הפוטנציאל, אבל דווקא בקבוצה הקטנה של ברצלונה, אוסבלדו הציג יכולת מצויינת וזכה לראשונה לזימון לנבחרת הבוגרת של איטליה אחרי שכבש 20 שערים. אופציית הרכישה על אוסבלדו מומשה והוא סוף סוף מצא בית חם, בעיר בה היה יכול להנות מכדורגל, אבל חשוב לא פחות, מהעולם המוזיקלי העשיר שהעיר מציעה.
לכאורה היה אידיאלי מבחינתו של אוסבלדו להישאר בקטאלוניה, אבל המציאות לא תמיד משחקת לפי הרצונות שלנו. אספניול הייתה שקועה בצרות כלכליות וכאשר הצעה בסך 15 מיליון יורו הגיעה מרומא, אוסבלדו חזר לארץ המגף. הפעם מהדלת הראשית. התקופה ברומא הייתה כנרא מוצלחת בקריירת הכדורגל של אוסבלדו: כשהוכיח את עצמו עם 27 שערים. השיגעון שוב חזר לרדוף את נפשו המיוסרת של אוסבלדו, ולאחר שמיעט לקבל דקות מהמאמן הזמני אאורליו אנדראצולי, החלוץ התפוצץ והתפרץ עליו כשקרא לו "חסר יכולת" לעיני שאר שחקני הקבוצה. לפני כן, שלח אגרוף לפניו של אריק לאמלה לאחר שלא קיבל ממנו מסירה מול אודינזה. זה הספיק לראשי המועדון ששלחו את הארגנטיני להרפתקה חדשה, הפעם בדרום אנגליה, אצל סאות'האמפטון. כאן החלה ההתרדרות האמיתית.
החווייה האנגלית של אוסבלדו הייתה כישלון, בלשון המעטה. ייתכן שזה הנימוס הבריטי או מזג האוויר החורפי והקודר שהשפיע על נפשו העדינה של המוזיקאי המחונן, אבל יכולת גרועה על המגרש והתקפי זעם ואלימות כלפי שחקנים אחרים במהלך משחקים ואימוני הקבוצה סללו את דרכו החוצה במהרה. יובנטוס, ולאחריה גם אינטר, זכרו לאוסבלדו חסד נעורים וניסו לתת לו צ'אנס, אבל זה כבר היה אבוד. לקראת סוף דרכו בנראזורי, הוא פשוט לא היה מעוניין יותר בכדורגל. רומן מחוץ לנישואים בהשתתפותה של שחקנית ארגנטינאית מפורסמת גרם לפירוק משפחתו, ויום אחד הוא פשוט החליט שלא בא לו להגיע לעבודה. הוא סינן את אנשי הקבוצה שהתקשרו לבדוק מדוע אינו הגיע לאימון, אך הוא לא סיפק הסבר.
סוכנו של אוסבלדו ניסה למצוא לו קבוצה חדשה, אבל אף מועדון באיטליה לא היה מוכן לקחת את הסיכון. הדרך חזרה למולדת נסללה. בוקה ג'וניורס הייתה בעיצומו של פרוייקט שמטרתו היא להחזיר את ההגמוניה בכדורגל הארגנטינאי והדרום אמריקאי, והחליטה לתת צ'אנס לחלוץ הסורר אך המוכשר. אוסבלדו הצהיר שהוא "חוזר הביתה בשביל להגשים חלום", וההתחלה הייתה מאוד מבטיחה. שער בכורה בהופעת הבכורה מול סנטיאגו בגביע הליברטדורס הפיח תקוות באוהדי הקבוצה, אבל אז גם השיגעון חזר: במשחק ליגה מול אסטודיאנטס (בו כבש), אוסבלדו קרא לקפטן היריבה לאונדרו דה-סבאטו "חמורון" לאחר תיקו בין שני השחקנים, והגיש לאחרון פיסת דשא על מנת שיאכל אותה.
הקהל בבומבונרה התחבר לאוסבלדו, אבל אז הגיעה הצעה מפורטו, שבעלי הכרטיס של השחקן לא יכלו לסרב לה. צריך לומר שאוסבלדו שייך לקבוצה של משקיעי צד שלישי שמשתמשים בכל מיני קבוצות אורוגוואיות זניחות על מנת להעביר שחקנים לקבוצות אירופאיות למינהן ולגזור קופון שמן על הדרך. החלוץ לא הותיר חותם בפורטוגל ובתחילת השנה הוא חזר לבוקה ג'וניורס. הוא בקושי הספיק לשחק בקדנציה השניה בבוקה, ו"המלדיטה לוקורה" (השיגעון הארור) חזר גם כן. מאמן הקבוצה גיז'רמו באריוס-שלוטו תפס את אוסבלדו מעשן בחדר ההלבשה של הקבוצה לאחר המשחק וזה הקש ששבר את גב הגמל והוא שוחרר מבוקה.
ביום האחרון לחלון ההעברות, קייבו נתנה לו אפשרות לחתום אצלה לשנתיים, אך הוא דחה שכר של 2.1 מיליון יורו בעונה. התהליך הארוך של הילד שענה לגננת שלו שהוא רוצה להיות מוזיקאי הגיע לסיומו. עם סיום חלון ההעברות האירופאי, הוא אוסבלדו "שאם תעבוד במה שאתה באמת אוהב, לא תצטרך לעבוד אפילו יום אחד בחייך" והכריז על פרישה מכדורגל מקצועני והתמקדות באהבה האמיתית שלו: מוזיקה.
אין ספק שאוסבלדו הוא דמות ייחודית מאוד: רוק סטאר אמיתי שנהנה ממוזיקה ונהנה לחיות את החיים, שובר מוסכמות מוחצן, ומשוגע לא קטן ששובה לבבות בדיוק באותה צורה בה הוא שובר אותן. טראבל מייקר אמיתי, במגרש ומחוצה לו, שבצר לו "נאלץ" מלהתפרנס מכדורגל, אבל אף פעם לא מצא במשחק את היציבות ושמחת החיים אותה כולנו מחפשים. אולי עכשיו, לאחר שפרש ויגשים את חלומו להיות מוזיקאי, סוף סוף הוא ימצא את השלווה והיציבות שנפש האמן שבו חיפשה במהלך כל הקריירה שלו.
