sportFive534083 (צילום: ספורט 5)
צילום: ספורט 5
כחול זה צבע הכסף? (getty) (צילום: ספורט 5)
כחול זה צבע הכסף? (getty) | צילום: ספורט 5

ראחים סטרלינג
הכיוון: מליברפול למנצ'סטר סיטי
המחיר: 70 מיליון יורו

עכשיו, שני השחקנים הכי שנואים באנגליה משחקים בסיטי. סיפור המעבר של סטרלינג זהה לזה של סמיר נאסרי מארסנל לפני 4 שנים. ההחצנה הקיצונית של הרצון שלך לעזוב, פיזור רעל תוך כדי המשא ומתן בין המועדונים וכן, המשכורת השמנה שלא ממש עושה טוב לאנשים לשמוע שזה השיקול העיקרי.

סטרלינג הפך לאנגלי היקר אי פעם, אבל השאלות שצפות בעקבות המעבר ממש לא קשורות רק אליו. את "איך הוא ישתלב בשיטה של פלגריני", תופס בעיקר "מה תעשה ליברפול עם כל הכסף?". האדומים עשו את עסקת חייהם, אבל יצטרכו להימנע מטעויות עבר. בעונה שעברה, היה צורך להמציא מילות גנאי חדשות למה שנרכש בסכום שהגיע ממכירת לואיס סוארס לברצלונה. עכשיו הזרקור שוב על ברנדן רוג'רס, שכבר חיזק הקיץ את הקבוצה בכמה שמות שקשה להאמין שיביאו בשורה חדשה לאנפילד.

בחזרה לסטרלינג שבאיזשהו מקום סיטי יכולה להתאים לו. שיא הפריחה שלו בליברפול היה כששימש ככינור שני לסוארס ודניאל סטארידג'. הוא לא בשל ובגיל 20 לא יכול להוביל קבוצה שאפתנית לכאורה כמו סגנית האלופה, כך שהכישרון שלו יכול לבוא לידי ביטוי בצורה טובה יותר כמשלים לסרחיו אגוארו וכשיאיא טורה הוא מי שתומך בו. מצד שני, אי אפשר להתעלם מהכסף שהושקע בו והמשקולת הזאת היא משהו שיכולה לפגוע בו. פרננדו טורס ואנדי קארול, להם גם יש קשר לאנפילד עד היום לא יצאו מזה. מעל הכל, החלוץ לא עשה עדיין שום דבר בקריירה שיצדיק מכירה כזאת, גם לא 18 שערים ו-15 בישולים ב-4 עונות באדום.

מה שאמרו שם: "כל העיניים עכשיו יהיו עליו וסכום ההעברה יוסיף לו באופן טבעי עוד יותר לחץ. הוא שחקן צעיר שנקווה שמעכשיו נקרא יותר עליו בזכות דברים שעשה על המגרש ולא מחוצה לו כמו שקרה בחודשים האחרונים" - סטרלינג הוא הדבר הכי רחוק מג'ימי קראגר, אבל בלם העבר והפרשן בהווה מאחל לכישרון הצעיר רק טוב.

סטפן אל שעראווי
הכיוון: ממילאן למונאקו
המחיר: עסקת השאלה

הוא היה אמור להיות הלב של התקפת מילאן בשנים הבאות, את היכולות שלו הוא הראה יותר מפעם אחת, אבל פציעות הן שבעיקר הרסו לאל שעראווי. יש פאניקה ברוסונרי, אחרי שארבע שנים היו רחוקים במיוחד ממאבקי האליפות. בהלה מביאה לחיפזון ושפיכת כספים על אוטומט, משהו שהאוהדים חיכו לו וכבר איבדו את כל הציפורניים מאז החלה המהפכה הכלכלית של סילביו ברלוסקוני. וכששמות כמו קרלוס באקה ולואיז אדראינו הגיעו, ל"פרעוני" כבר לא נשאר מקום.

כעת, הוא ממשיך לפרויקט המעניין של מונאקו. בתוך זמן קצר, בנסיכות שינו גישה וכבר לא מבזבזים בטירוף, אלא הולכים על מודל פורטו ומוצאים תחליפים הולמים לשחקנים שנמכרו. בקיץ שעבר נפרדו האדומים-לבנים מחאמס רודריגס, השנה מיאניק פריירה-קראסקו שהלך לאתלטיקו מדריד, ובמקומו מגיע אל שעראווי, שאולי בליגה פחות אינטנסיבית יוכל לשמור על עצמו ולהבקיע הרבה יותר אחרי 3 שערים בלבד בעונה האחרונה. מדובר בעסקת השאלה, אבל עושה רושם שבמילאנו כבר נפרדו מהחלוץ. האם ויתרו עליו מוקדם מדי?

מה שאמרו שם: "סטפן הוא ילד טוב שנאלץ להקריב מעצמו יותר אחרי שמריו באלוטלי הגיע למילאן והבקיע הרבה פחות. הבעיה הכי גדולה שלו היא שהוא מאוד שביר. כשהוא שיחק, הוא תמיד הצטיין" - מרקו אמליה, השוער המחליף ברוסונרי, כבר זיהה ממזמן את פתיחת הדרך לעזיבה של אל שעראווי, והיא המשיכה להיסלל גם אחרי שמי שהפריע לו עזב לליברפול.

הכניס את פנרבחצ'ה לטירוף (צילום: ספורט 5)
הכניס את פנרבחצ'ה לטירוף | צילום: ספורט 5

רובין ואן פרסי
הכיוון: ממנצ'סטר יונייטד לפנרבחצ'ה
המחיר: 6.5 מיליון יורו

הלחץ הכריע את ואן פרסי. מצד אחד אלה היו הפציעות ששוב החלו להכות בו ומצד שני אלה היו החברים פרנק דה בור ודירק קאוט, ששיכנעו אותו להגיע לטורקיה וזאת על מנת שהקריירה שלו תוכל להמשיך לפחות עוד כמה שנים. בגיל 31, החלוץ התקשה לעמוד בתובענות ובעומס העצום של הפרמייר ליג והשלים מעבר משתלם כלכלית, אך לא פופולרי ורחוק מתשומת הלב, כשמקומה של פנר בליגת האלופות אפילו לא מובטח מכיוון שעליה לעבור מסלול מוקדמות שבו היא עשויה לפגוש את... יונייטד.

במשך 11 שנים הוא היה אחד השחקנים הבולטים באנגליה, אבל בעקבות הפציעות מדובר באחת הקריירות הכי מפוספסות שהיו. בסך הכל הוא סיפק שנתיים באמת טובות כל הקריירה, האחרונה בארסנל והראשונה ביונייטד בה גם זכה באליפות. בשתיהן הוא שמר על עצמו מפציעות. רבים ביקרו אותו על המעבר ליריבה המושבעת של התותחנים ובסופו של דבר הוא קיבל את מבוקשו עם שכר שמן וזכיה באליפות, אבל התהילה נגמרה מוקדם. כל מה שנותר כעת לתהות הוא לאיזה מעמד ואן פרסי היה מגיע אם רק היה מתאזר בסבלנות ונשאר אצל ארסן ונגר שהאמין בו למרות הגיליון הרפואי, ואיזה שיתוף פעולה היה יכול להיות לו עם סנטי קאסורלה, מסוט אוזיל ואלכסיס סאנצ'ס שהגיעו לצפון לונדון אחרי שהלך משם.

מה שאמרו שם: "שיחקנו גולף כמה ימים לפני המעבר שלו. תוך כדי המשחק בחנו האם הוא יכול להמשיך לתרום למנצ'סטר יונייטד. כל החלטה לעזוב היא קשה, אבל אני חושב שהוא לקח אחת טובה" - זוכרים את ה"כיף" של ואן פרסי ו-ואן חאל אחרי הנגיחה לרשת של החלוץ מול ספרד במונדיאל? כמו שקראתם, המנג'ר כבר שכח אותו.

ג'קסון מרטינס
הכיוון: מפורטו לאתלטיקו מדריד
המחיר: 37 מיליון יורו

הדגן יבזורי של הכדורגל האירופי. ג'קסון כבר ממש הוכרז כשחקנה של מילאן, אבל ברגע האחרון הקולצ'ונרוס ביצעו מחטף והפכו את ההתקפה שלהם למישהי שיש לה את הפוטנציאל להיות הכי מפחידה בעידן דייגו סימאונה. הקולומביאני, עם 92 שערים ב-132 הופעות במדי פורטו, ינסה לעשות בקלדרון את מה שעשה שם בן ארצו, ראדמל פלקאו, ובעיקר ינסה לעזור ל"אל צ'ולו" למצוא סוף סוף מחליף לדייגו קוסטה, אחרי שאי התאמה של מריו מנדז'וקיץ' הובילה למכירתו ליובנטוס.

העונה האחרונה לא הייתה הראשונה שבה ג'קסון נכנס לתודעה, אבל הוא החליט לעשות את המעבר בגיל בשל במיוחד, 28. לצידו של אנטואן גרייזמן, שהפך לכוכב של אתלטיקו אחרי עונת הבכורה שם, וכשלוסיאנו וייטו ישלים את שניהם, קשה מאוד להכריז כבר עוד לפני שנפתחה העונה שגם הפעם מירוץ האליפות בספרד יהיה של שני סוסים. הזכיה בתואר לפני שתי עונות הייתה סימן ראשון, וכעת כשהקבוצה של סימאונה שמה יד על מי שכל היבשת רדפה אחריו, היא שוב אומרת: "אנחנו כאן כדי להמשיך להציק".

מה שאמרו שם: "ג'קסון יכול להתמודד עם כל אתגר ובעיה בכל מה שקשור לעבודה בתוך הרחבה בזכות הגודל ומשחק הראש שלו. הוא יסחוף את הקבוצה לממש את כל הפוטנציאל שלה" - המנהל המקצועי של הרוחיבלאנקוס, חוסה קאמינרו, מרגיש שהוא שם יד על מי שישאיר סוף סוף את הגעגועים לקוסטה מאחור.

בסטיאן שוויינשטייגר
הכיוון: מבאיירן מינכן למנצ'סטר יונייטד
המחיר: 15 מיליון יורו

אחרי 17 שנים ו-22 תארים בבאיירן, שווייני החליט לשנות אווירה. על פניו, יש ליונייטד הרבה ממה לשאוב עידוד. היא החתימה שם גדול, ווינר שגם בגיל 30 רעב להצלחה ומי שסיפר שהשדים האדומים הם היחידים שהיה מוכן לעזוב את בוואריה בשבילם. עם זאת, יש תחושה גדולה שהגרמני מעבר לשיאו, כשהפציעות שעבר בעונות האחרונות בטח לא הוסיפו והקשו עליו לשמור על מקומו כמנהיג במרכז המגרש אחרי צירופם של צ'אבי אלונסו וטיאגו אלקנטרה ואחרי ההסטה המוצלחת של פיליפ לאם מעמדת המגן.

למרות זאת, כשמדובר בשוויינשטייגר, קשה לבטל את הנוכחות שלו. יש עוד עניין בבחירה שלו ביונייטד, מעבר לכך שהוא עובר ממועדון פאר אחד לאחר והפך לגרמני הראשון אי פעם שם. ואן חאל היה המאמן בעל ההשפעה הגדולה ביותר על הקריירה של הגרמני והפך אותו לאחד הקשרים היותר שלמים באירופה אחרי שבתחילת הקריירה היה רך במיוחד. אם המנג'ר ההולנדי שוב יצליח לנער את האבק מעל שווייני, היציבות שכל כך חסרה בין משחק ההגנה להתקפה ביונייטד תשוב, כמו המועמדות הרצינית שלה לזכות בכל התארים. בנוסף, מורגן שניידרלין, שגם הצטרף לשדים, יעבוד ליד מישהו שבהחלט יוכל ללמוד אותו עוד קצת על עבודה במרכז השדה.

מה שאמרו שם: "היתרון הגדול של בסטיאן זה שהוא מדבר אנגלית, זאת דחיפה לכל הקבוצה. הוא שחקן פנטסטי ואני בטוח שהוא יוסיף המון. אלה זמנים מאוד מרגשים ביונייטד" - וויין רוני כבר לא יכול לחכות לעבוד לצד הקשר החדש, שמצידו יכול להיות מבסוט שכבר קנה את הקפטן.

והשבוע, למרות שכבר "טחנו" את ההעברה הזו מכל כיוון, יש בונוס.

איקר קסיאס
הכיוון: מריאל מדריד לפורטו
המחיר: 6 מיליון יורו

נכון, המעבר מריח רע. כנראה שהפרידה מסמל וממישהו שנתן 25 שנים למועדון הייתה יכולה להיות הרבה יותר יפה. אבל גם צריך לשאול את השאלה: כשמסתכלים רק על הצד של הכדורגל ומשאירים את כל הרגשות בצד, האם ההחלטה של ריאל היא עד כדי כך קשה? האם הרצון להתחדש בשוער הוא מיותר? יכול מאוד להיות שהתשובה לשתי השאלות האלה היא זהה: "לא".

מאז שקרלו אנצ'לוטי החזיר את קסיאס לשער, קשה לומר שהוא יצא לגמרי מהמשבר הגדול עם ז'וזה מוריניו, שלקח ממנו את אפודת השוער הראשון בזמנו. הספרדי איבד יותר נקודות לריאל מאשר הרוויח לה, ואם לא הנגיחה ההיא של סרחיו ראמוס בגמר האלופות ב-2014, הטעות שלו בשער של דייגו גודין הייתה לוקחת מהבלאנקוס גם את ה"דסימה". לפעמים יש תופעות של אוהדים שהן לא פוליטיקלי קורקט, אבל במקרה של השריקות בוז לסן איקר מצד אוהדים רבים של סגנית אלופת ספרד, כבר קשה לקרוא לזה "קומץ". הרבה דמעות נפלו בברנבאו בפרידה, אבל גם היו הרבה עיניים יבשות שהיו מרוצות מאוד.

גם לקסיאס היה חלק בקושי הגדול של ריאל לזכות בתארים בשנים האחרונות. הוא הצליח להסתתר היטב מתחת להיותו סמל ויצא הקדוש המעונה מכל הסיפורים, אבל קשה להאמין שכל דיווח על בעיות בחדר ההלבשה שקשורות אליו הוא שקרי. אולי הבלאנקוס לא ידעו איך להיפרד, כמו שלא עשו זאת כמו שצריך עם גוטי וראול, אבל גם לקבוצה מגיע לצאת לדרך חדשה ולהשתחרר מהחנק של הקפטן לשעבר. מוריניו מעורר הרבה אנטוגניזם, ההחלטה לא לתת לאיקר לשחק הייתה מלאה באינטרסים, אבל אפשר להיות בטוחים שהוא ראה כבר ממזמן שלמדריד מגיע משהו קצת יותר טוב בשער, ויש כמה וכמה כאלה באירופה שעושים את התפקיד הזה קצת יותר טוב ממנו. ויודעים מה? גם בספרד.

מה שאמרו שם: "זה פשוט לא מתקבל על הדעת חוסר הכבוד שמפגינים לספורטאים מתבגרים בספרד. בשנים האחרונות היה אפשר לראות בבירור שאיקר כבר לא נהנה, הוא נראה ממורמר וזה משהו שצריך לספק חומר למחשבה לכל אחד במדינה שלנו" - צ'אבי במילים קשות על הסאגה של חברו לשעבר בנבחרת, מצד שני, הוא גם חש שהשוער מיצה את עצמו מקרוב מאוד.