כריסטיאנו רונאלדו הדהים את העולם כשהחליט לחתום באל נאסר ויוצג היום (שלישי) בערב הסעודית. הפורטוגלי ישחק באחת הקבוצות הגדולות במפרץ ומי שנמצאת במקום הראשון בליגה המקומית, נכון לעת כתיבת שורות אלה. המעבר הזה הפתיע בעיקר מצידו של רונאלדו, שתוך שנה וחצי הפך משחקן של 18 שערים בעונה בליגה האנגלית לאחד שספק עוזב, ספק נפלט מאירופה.
התרגלנו להצעות האלה בשנים האחרונות כמעין בדיחה או קוריוז. לקבוצות שמציעות הון עתק לשחקנים, אך נדחות מטעם מיאוס או חוסר רצון "לקבור" את הקריירה בליגה שנחשבת לליגה זניחה בהשוואה לגדולות באירופה. דיברנו על המעבר הזה מהצד של רונאלדו בהרחבה, אבל מה אל נאסר, בעצם, מנסה לעשות פה? התשובה האפשרית, כמו כל דבר בחיים, תלויה בנקודת המבט שלכם.
הצד החיובי: פלה של המפרץ הפרסי
האופטימיסטים יזכרו דווקא באגדת עבר אחרת, ואולי זאת שמזכירה את המעבר של רונאלדו יותר מכולן – פלה. בגיל 35 הפנומן הברזילאי, שהלך לעולמו לאחרונה, עבר לניו יורק קוסמוס בארצות הברית. הליגה האמריקאית לא הייתה משמעותית במיוחד בתקופתו, אבל הציגה רשימת כוכבים מרשימה במיוחד: פלה, קרלוס אלברטו, פרנץ בקנבאואר, יוהאן ניסקנס (וכן, גם מוטל'ה שפיגלר ודוד פרימו) שיחקו בארצות הברית ולקחו אליפויות.
הם לא מילאו אצטדיונים בעידן בו הכדורגל לא היה משמעותי באמריקה, אך כמות האוהדים קפצה מ-3,574 ב-1974 ל-18,227 ב-1976. קבוצת כדורגל שיחקה ביאנקי סטאדיום, מגרש הבייסבול המיתולוגי של הניו יורק יאנקיז, וכל עולם הכדורגל הסתכל על ארצות הברית בזכות פלה עצמו, אייקון עולמי בסדר הגודל של רונאלדו. ייתכן שבלי ההשפעה של פלה, הכדורגל לא היה חודר באותה רמה למנהיגת העולם החופשי, היא לא הייתה מארחת מונדיאל ב-1994 ולא הופכת לנבחרת לגיטימית.
משחק הפרישה של פלה משך 75,646 איש, כמות בלתי נתפסת למשחק כדורגל באמריקה בזמנו. משחק הבכורה שלו שודר במעל 20 מדינות, נתון גבוה ב-1975, ו-300 עיתונאים נכחו באצטדיון. הכדורגל בארצות הברית הפך למעניין, ואנחנו רואים תופעה דומה במקרה של רונאלדו. יכול להיות שאל נאסר מנסה לבנות גרסה משלה לקוסמוס, מה שבא לידי ביטוי גם בשמות אחרים שקושרו אליה כמו סרחיו בוסקטס, סרחיו ראמוס ולוקה מודריץ'. הגלובליזציה הפכה את צריכת המידע מהעולם לקלה ונגישה יותר ממה שהיא הייתה לפני 48 שנה, וכל העולם הולך לדבר על הליגה בערב הסעודית.
כרגע, יש בליגה הסעודית שמות שעשוים להיות מוכרים לחובבי הכדורגל (ויקטור רואיס, לואיז גוסטבו ודויד אוספינה), אבל אף אחד מהם הוא לא שם שיגרום לנו לפתוח טלוויזיה או ללחוץ על סרטון. כריסטיאנו רונאלדו כן, וזה חלק גדול מהסיפור. כולנו נראה משחקים, או לכל הפחות תקצירים, של הליגה הסעודית עכשיו כי רונאלדו שם.
הביקוש לכדורגל בערב הסעודית, מדינה של 35 מיליון תושבים, גדול ויכול להיות שזאת המטרה האחרונה של רונאלדו: להיות הניצוץ שמדליק אומה צמאה ולהפריח את השממה אחרי שנים מדהימות בכדורגל האירופי. סיום בעל משמעות לקריירה מדהימה.
הצד השלילי: ההלבנה הגדולה בעולם?
יש משהו יפה בנרטיב הזה. כמעט רומנטי, אפילו. אבל המציאות מורכבת יותר. רונאלדו לא הגיע לערב הסעודית מטעמים של אידיאולוגיה או מיסיונריות, אלא כי הם הולכים לשלם לו כמויות בלתי נתפסות של כסף. ערב הסעודית היא לא אומה תמימה שרק רוצה להנות מכדורגל, אלא מדינה שמפרה בשיטתיות זכויות אדם.
לפי הארגון Human rights watch, ב-2021 הרשויות במדינה עצרו לתקופות ארוכות מתנגדי משטר שפעלו במחאה לא אלימה והשתמשו במאות מלקות כעונש לגיטימי. העיתונאי ג'מאל חשוקג'י, פרשן פוליטי ומתנגד משטר, נכנס לשגרירות הסעודית ונרצח בה בעקבות התנגדותו למשטר, לפי החשד לאחר שיורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן הורה על כך.
המדינה עצמה לא רוצה שנדבר על זה. ערב הסעודית ואל נאסר מואשמים בכך שהם משתמשים ברונאלדו ובכדורגל כמעין ספורטסוושינג, ניסיון להסתיר את הפשעים המוסריים בהם המדינה מואשמת באמצעות הספורט. כשאנחנו חושבים על ערב הסעודית, אנחנו נחשוב על רונאלדו, ולא על מלקות, סחר בנשים או עונשי מוות לילדים.
כחלק מהמעבר צצו דיווחים שונים על כך שרונאלדו ישמש כשגריר ההצעה הסעודית לאירוח מונדיאל 2030 ואף יקבל על כך כסף לאחר הפרישה. חשוב להדגיש שערב הסעודית טרם הגישה הצעה רשמית וכי ההחלטה על אירוח המונדיאל תקבע ב-2024, בה רונאלדו אמור להמשיך לשחק, כך שהוא טרם הפך לשגריר של מונדיאל שעוד לא קרה.
בכל אופן, גם אם ההצעה לא תוגש וגם אם פיפ"א תעדיף להחזיר את המונדיאל למערב אירופה (לראשונה מאז 2006) או לדרום אמריקה (לראשונה מאז 2014, ו-100 שנה אחרי המונדיאל הראשון שהתקיים באורוגוואי), רונאלדו הפך לפנים של הכדורגל הסעודי. בין אם כסמל וכשגריר של רצון טוב, שהעיד כי "הפרויקט של אל נאסר משך אותו", ובין אם כהלבנה מצד שחקן שאיבד את זוהרו ויחיה כמו מלך בליגה בה, בלשון המעטה, אין כוכבים אחרים.
האירוח של המונדיאל האחרון בקטאר היה שנוי במחלוקת מרגע הבחירה ועד רגע ההנפה, בו הקטארים הלבישו את ליאו מסי (קפטן הזוכה ארגנטינה) ב"בישט", גלימה קטארית מסורתית, וכך קשרו את עצמם עם אותו רגע מיתולוגי לעד. עולם שלם דיבר במשך חודש על קטאר, והגעתו של רונאלדו לליגה הסעודית – צעד אחד קדימה מהמעבר של נבחרות, שייצגו מדינות נפרדות, למשך חודש בקטאר – הוא אולי ההמשך הטבעי של הצעד הזה.
מוקדם לדעת אם בעתיד נראה שחקנים גדולים עוברים עוד בשיאם לערב הסעודית תמורת סכומי כסף דמיוניים, ובכנות קשה לדמיין את אמבפה או הולאנד עושים את זה ב-20 השנה הקרובות. יותר סביר שהליגה הסעודית תהפוך לגרסה של ה-MLS, ליגה אליה מגיעים כוכבים אחרי שיאם (כמו דייוויד בקהאם או זלאטן איברהימוביץ' בזמנו) תמורת משכורות גבוהות.
הדיון על השלכותיו המוסריות ועל קיומו של הספורטסוושינג - שימוש במה שכולנו אוהבים כדי לכסות על פשעים איומים - מורכב וארוך במיוחד. יכול להיות שערב הסעודית לא תגיש הצעה לאירוח המונדיאל, ויכול להיות שהיא תבחר להשתמש בניוקאסל (ששייכת בפועל למדינה) כדי להשתלט על הכדורגל העולמי ולהשיג דרכו לגיטימציה, מוקדם לדעת. אבל הגעתו של רונאלדו היא אולי נקודת השיא האחרונה במסע הלגיטימציה של ערב הסעודית דרך הספורט. אחד משני כוכבי הכדורגל והאייקונים הגדולים בעולם בעשרים השנה האחרונות הולך לשחק בליגה שלה - ולא בליגה אחרת עם הכסף שלה - בצעד האחרון של ההשתלטות על עולם הספורט. כל מה שנשאר לנו לעשות, פחות או יותר, הוא להתרגל. הם לא הולכים לשום מקום.
Follow @Roi_Weinberg