בשקט בשקט, איסמעיל ריאן עובר את אחת העונות הסוערות ביותר בקריירה שלו במדי אדנספור מהליגה השניה בטורקיה. הקיצוני הגשים את החלום לצאת לאירופה בקיץ האחרון, אבל מכת קורונה שנחתה על הקבוצה שלו הפכה פתיחת עונה מצוינת לרצף שלילי שהוריד אותה לירכתי הטבלה. ואם לא די בזאת, בשלושת החודשים האחרונים הוא לא קיבל שכר. אלא שריאן לא ממהר לוותר.
"עברתי הרבה דברים בארבעה חודשים פה", הוא מספר בראיון למגרש פתוח, "התחלנו את העונה בצורה טובה. הכל היה חדש לי. בלי משפחה, בלי אשה, בלי ילדים ועם הרבה קורונה. ככל שהזמן עבר, נכנסתי לעניינים. זו ליגה אחרת, רמה אחרת, אגרסיביות אחרת. אחרי 7-8 משחקים היינו בצמרת ופתאום תקפה אותנו מכת קורונה חזקה. 28 שחקנים נדבקו, וגם אותי הקורונה תקפה חזק. בשבועיים שלא שיחקנו היו ארבעה משחקים שהקבוצה פספסה. חזרנו משבועיים של בידוד ישר לעשרה משחקים בחודש. הקבוצה נכנסה לכדור שלג ולא הצליחה להתרומם. יש שחקן שנפגע קשה מהקורונה ולא הצליח לחזור עדיין".
"רוב השחקנים היו ללא תסמינים, רק היו בבידוד. אני ועוד 5-6 שחקנים הרגשנו את זה חזק", המשיך ריאן, "היה לנו משחק בבורסה ולפני עשיתי בדיקה ויצאתי שלילי. בבוקר המשחק הרגשתי סחרחורות וחולשה. אמרתי לעצמי שזו לא שפעת כי בחיים לא היתה לי שפעת. עליתי למשחק גמור, לא הצלחתי לזוז. היה לי קשה לנשום. יום אחרי היו 10 שחקנים חיוביים ושוב הייתי שלילי. רק בבדיקת הדם גילו שאני חיובי. הייתי 10 ימים עם כאבים. הייתי קרוב להיות מאושפז. לא הסכמתי ללכת לבית חולים. היו לי כאבים בכל הגוף. באמצע הלילה הרגשתי כאבים ברגליים".
למרות המחלה, מה שהכי חסר לריאן בתקופה הזו זו המשפחה: "אני נותן כליה בשביל לחבק את אמא לדקה. חודש לפני שנדבקתי גם המשפחה שלי נדבקה. הקשבתי לאמא, לא לקחתי שום כדור, אלא רק את הדבש שלה, לימון, תפוזים, קינמון. רק דברים מהטבע. צריך לתת לגוף להתמודד עם זה, ולא עם כדורים ולחץ".
והקורונה, כאמור, לא היתה הבעיה היחידה של ריאן: "לטורקים יש בעיה מנטלית קשה. הם אוהבים לאחר בהגזמה. שלושה חודשים לא קיבלתי משכורת, אפילו לא שקל אחד. אני מנסה לקחת את הסיטואציה הזו למקום אחר. המטרה שלי היא להגיע לקבוצה גדולה בליגה הראשונה. אני יכול לשבת בבית ולהתמרמר וזה ישפיע עליי על המגרש או שאשים את זה בצד ולהתרכז בכדורגל. את הכסף אקבל בסוף. אני מתייחס לזה כמו קופת חסכון. בעולם אנשים רעבים ללחם ואיבדו את הפרנסה. לי בגיל 13 בקושי היה לי כסף ללחם וחלב, אני אשרוד את השלושה חודשים ללא משכורת. תמיד אפשר לחזור לארץ, אבל נסעתי בשביל חלום אירופאי, לא אוותר עליו כ"כ מהר. אני לא חושב על חזרה לארץ".
עפ"י ריאן ההבדל בין ליגת העל לליגה השניה בטורקיה נעוץ באגרסיביות ובמהירות: "בליגת העל יש שחקנים טובים. השחקנים לא הבעיה. הקצב של המשחקים הוא יותר נמוך. פה הקצב אחר לגמרי והאגרסיביות כמו בליגה השניה באנגליה. פתאום באים אליך שני ענקים ומפרקים אותך. אני מנסה להיות יותר חכם ולהתחמק מזה. מבחינה טכנית, בארץ יש שחקנים הרבה יותר טובים".
נדמה שלמרות הסיטואציה, ריאן נהנה באדנה, ובמיוחד מהצד הקולינרי של העיר: "איך שהגעתי לפה רציתי לצאת להכיר את העיר בבוקר. קמתי ב-08:30, הגעתי למסעדה והזמנתי שקשוקה. אני מסתכל על השולחן לידי, אני רואה בשר אדום וקבב עם ערק. כולם אכלו בשר ורק אני שקשוקה ב-09:00 בבוקר. הם חולים פה על קבב. יש פה גם מנהג שאני מתקשה איתו. יום לפני משחק, תמיד יש "על האש". אני אומר להם שאני לא יכול לאכול ככה, אז הם עושים לי פרגיות".
