כבר יותר מעשור שאנדראס פרוחננקובס לא משחק בישראל. החלוץ הלטבי בן ה-39 שכיכב במכבי קריית גת ובמכבי ת"א, חזר מזמן למולדתו ומגיע מדי פעם לביקור בארץ עם אשתו אצל מאמן השוערים של מכבי ת"א, שורה אובארוב, בשל הקשרים הטובים עם בתו. עד העונה שעברה, הוא עוד שימש כמאמן-שחקן בקבוצת אוגרה, שם סיים את הקריירה, ועכשיו הוא מתרכז באימון ילדים ואחראי על למעלה מ-200 כאלה.
ארבע עונות שיחק פרוחננקובס בישראל וכבש 23 שערים שסייעו לו להגיע לנבחרת, במדיה הבקיע 4 פעמים ב-32 משחקים ואיתה שיחק ביורו 2004. ביום חמישי הוא יגיע לצפות במשחק בין ילגאבה לבית"ר ירושלים במוקדמות הליגה האירופית. "זה מרחק של 40 דקות נסיעה, לא נורא", הוא אומר ומנתח: "ילגאבה היא קבוצה צעירה שהניצחון שלה על סלובאן ברטיסלבה היה מפתיע בצורה בלתי רגילה. אפילו במועדון שם לא האמינו שהם יעברו. כל המשחק הסלובקים שלטו, החזיקו בכדור והחמיצו, וילגאבה כבשה במתפרצות. בית"ר תפגוש קבוצה שיודעת לעמוד מסודר בהגנה ומצופפת, היא לא מתפתה לצאת קדימה".
ומה באשר לסיכויים?
"בלטביה יהיה קשה לבית"ר, אבל בטדי אין לי ספק שהיא תנצח כי היא יותר טובה בהרבה. הכדורגל הלטבי הוא לא כמו בישראל. יש פה 8 קבוצות בליגה וברובן אין הרבה כסף. כאן יותר מתעניינים בהוקי ובכדורסל, ושחקן כדורגל - הכוכב הכי גדול - מרוויח 100 אלף דולר במקסימום, שזה כסף קטן יחסית לספורטאי. בישראל הכדורגל הוא החיים, אנשים מטורפים על הספורט הזה. ילגאבה יודעת שעד עכשיו היא עשתה מעבר למה שציפו ממנה, מעבר לשלב הבא יהיה באמת בלתי רגיל ובלתי נתפס. מחמש התקפות הם כבשו שלושה שערים, הם מחזיקים הרבה בכדור, אבל לא יותר מזה".
איך החיים בלי הכדורגל?
"זה חסר, אבל באיזשהו שלב אתה צריך להגיד 'סטופ' כי הגוף כבר לא מאפשר. עכשיו אני מנסה להעביר מהידע שלי ומהניסיון שלי לילדים שיגדלו וישאפו להגיע הכי רחוק שאפשר. הדבר היחיד שבאמת חסר פה זה החומוס שלכם. יש לנו פה משהו דומה, אבל זה לא אותו דבר. כל פעם שבאים אנשים מישראל או שאשתי נוסעת לשורה אובארוב, אני אומר לה להביא. כל פעם שבאים אליי חברים, הם מביאים כמויות של האוכל הישראלי המשובח. תגיד גם לבית"ר להביא איתם קצת. אני אהיה ביציע".
אתה עוקב אחרי מכבי ת"א?
"בעיקר אחרי התוצאות כי לא יוצא לי לראות משחקים מליגת העל. אני מבין שהם צריכים חלוץ, הלוואי והייתי צעיר יותר בכמה שנים, הייתי חוזר להוביל את המועדון הזה קדימה".
