הפתיחה לא בישרה טובות מבחינת ארסנל. לורן קוסיילני נפצע קשה כבר בדקות הראשונות ודייגו קוסטה הגיע למצב הממשי הראשון ובעט החוצה. עם זאת, התותחנים שלטו בקצב והגיעו לא פעם לשליש האחרון. אלא לאורך כל הערב סבלו מיכולת חלשה מאוד של ארון ראמזי ומסוט אוזיל, מה שהותיר את אלכסנדר לקאזט ללא יותר מדי כדורים בחוד ההתקפה.
אתלטיקו, כך נראה, נתנה לארסנל את השליטה האופטית במגרש, אבל הצליחה להיות הרבה יותר מסוכנת. גם קוקה ואנטואן גריזמן התקרבו לשער, אבל לא הצליחו לדייק בבעיטות שלהם. ואז הגיעה תוספת הזמן של המחצית הראשונה.
הרחקה סתמית של אובלאק עשתה צרות להגנה של ארסנל, גריזמן ניצל את הבלבול ועם מסירת אמן מצא את קוסטה, שדהר וחמק על פני ביירין כדי להגיע לאחד על אחד מול אוספינה. החלוץ לא התקשה לבעוט חזק בשמאל לרשת, 0:1 במחצית לאתלטיקו.
הארמני שהגיע בינואר מיונייטד כמעט כבש תוך שתי דקות, אבל הבעיטה החזקה מקצה הרחבה חלפה מעט מעל המשקוף של אובלאק. בדקות האחרונות ארסנל המשיכה ללחוץ, אבל פעם אחר פעם כשלה במסירה האחרונה.
בסופו של דבר, אתלטיקו שמרה על היתרון ועל רשת נקייה במשחק ה-12 ברציפות, בדרך לגמר אירופי שלישי בחמש השנים האחרונות. הפעם, אחרי ההפסדים לריאל בצ'מפיונס, דייגו סימאונה מקווה להניף את התואר בו זכה גם ב-2012. יריבו ונגר יגיד שלום למועדון שהיה ביתו מאז 1996 ואת עונתו האחרונה בלונדון יסיים ללא אף תואר.
