שלושה חודשים אחרי והצמד קרוס-את-שוויני כבר הניף בצהלה את קואוץ' יופ באוויר, כשהם בגרביים הנכונים. אחרי הניצחון של באיירן בקומרצבנק ארינה של פרנקפורט, שהעניק חותמת פורמלית לאליפות הצפויה והמרשימה של הבווארים, היו להם כל הסיבות לשמוח עם המאמן, וגם לפתוח את השמפניות, לחגוג את ההישג ולאבד את הראש ללילה אחד. אלא שבבאיירן, כך מתברר, גם ברגעי האושר הגדולים כללי המשמעת ממשיכים להיות נוקשים וברורים.
אז האליפות אמנם כבר הושגה, אבל אף אחד באליאנץ ארינה לא שכח את האתגר שציפה למועדון כמה ימים אחרי הזכייה. ולמרות שבאיירן החזיקה ביתרון נוח לקראת גומלין רבע גמר האלופות מול יובנטוס, המשקאות החריפים המשיכו להצטנן במקרר וכך גם להט השמחה בחגיגות המצומצמות תחת הכפור האביבי של פרנקפורט. "לא יהיה שום היגיון בהשתוללות כרגע ובבזבוז היומיים הבאים בהתאוששות ומנוחה", דקלם תומאס מולר בבגרות מופלאה את הסיבות לאיפוק, "לא מוכרחים להשתכר, גם מים זה ממש בסדר".
ואכן, לא רק שבאיירן נותרה מפוכחת כדי לבצע את העבודה בטורינו, היא גם צלחה מאז את חצי גמר הגביע הגרמני עם 1:6 ענק על וולפסבורג, ואפילו האריכה ל-13 את רצף ניצחונותיה בליגה, סתם כדרך שגרה. זו באיירן מודל 2012/13 של היינקס הבלתי מתפשר. זו ששמטה רק 9 נקודות ליגה מתוך 90, עם הפרש שערים חלומי של 14:89. זו שהבטיחה אליפות כשנותרו עוד שישה מחזורים בבונדסליגה. זו שהפסידה רק שלושה משחקים מתוך 46 בכל המסגרות. זו שאיננה נחותה משום יריבה, גם לא מברצלונה. זו שכל כך מחויבת, רצינית ודרוכה, שאם הייתה משתתפת במשחק הילדים בו שניים מביטים האחד בעיניי האחר והמפסיד הוא זה שנשבר וצוחק ראשון, לבטח הייתה מוכתרת כאלופה הבלתי מעורערת גם בו, מבלי לשחרר אפילו חיוך מרומז.
אז מה נשתנה השנה בבאיירן? הרי היינקס היה שם עוד בטרם העונה הנוכחית, ובכל זאת, בסטנדרטים שלה, משהו שם לא עבד כמתוכנן בשנים האחרונות. פאזל המנהלים של אגדות כדורגל גרמני כמו נשיא המועדון, אולי הנס, היו"ר, קרל היינץ רומינגה, וכמובן נשיא הכבוד, פרנץ בקנבאואר, השאיר את באיירן אמנם בצמרת, אך היה חסר חתיכה. אליפות בודדת בארבע העונות החולפות ושני גמרים אירופים שהסתיימו ללא גביע דרשו ניתוח מעמיק במועדון בו 'כמעט' לא נחשב.
"היינו רגילים ללעוג ללברקוזן על כך שהם תמיד מסיימים במקום השני, עכשיו אנחנו הפכנו לכאלה", הביע הנס את תסכולו אחרי שבאיירן סיימה כסגנית בכל המפעלים בהם השתתפה בעונה שעברה. כדי להקפיץ את המועדון מקום אחד גבוה יותר, הנס וחבריו הדעתניים בהנהלה היו צריכים לאתר את הבעיה ולפתור אותה. היינקס המוערך, כך הם קבעו, לא היה חלק ממנה. הכוונת התבייתה על מישהו אחר. ולמרות שמכתב הפיטורין שוגר רק לאחר ההפסד בגמר האלופות מול צ'לסי במאי האחרון, בפועל, הפור נפל עוד הרבה לפני.
גורלו של המנהל המקצועי, כריסטיאן נרלינגר, נחרץ באופן סופי במרץ 2012 בעקבות התבטאות תבוסתנית אחת. באיירן הפסידה משחק ליגה בלברקוזן, שהרחיק אותה שבע נקודות מהפסגה כשנותרו עוד עשרה מחזורים, ונרלינגר, הפרקטי מדי, בישר בפומבי על יציאתה של באיירן מהמרוץ והכתיר את דורטמונד לאלופה. כמי שבילה במועדון הבווארי הגאה במשך כשנתיים, הוא היה צריך לדעת שמילים כאלה הן בבחינת כפירה בלתי נסלחת במינכן. בבאיירן זעמו על האמירה וטענו אז שהליגה לא הוכרעה עדיין. בסופו של דבר כידוע, נרלינגר צדק בקשר לאליפות. אבל כנראה שבמינכן, כמו בשיר של מוקי, אף אחד לא מדבר על צדק.
נרלינגר פוטר בקיץ ובמקומו מונה דווקא מי שהיה לאחד הסמלים הגדולים של דורטמונד כמאמן וכשחקן בשני העשורים האחרונים, מתיאס זאמר. להנס, שאגר כנראה מספיק טינה כלפי נרלינגר, הגירושין לא הספיקו ובכל פעם שדיבר בשבחו של זאמר, הקפיד גם 'לטפח' את המוניטין של קודמו בתפקיד. "המסר ההוא של נרלינגר הוא לא בעיה שקיימת אצל זאמר", ציין הנשיא, "זאמר הוא אחד שיילחם עד הסוף המר. התפקיד הזה דורש אדם כריזמטי וחזק כמוהו. נרלינגר לעומת זאת, לא היה כזה".
וזאמר, שידוע בגרמניה כווינר גדול וכאיש כדורגל מוערך, אכן מעביר את כל המסרים הרצויים מבחינת באיירן. אם נחזור שוב אל חגיגות האליפות המוצנעות אחרי המשחק בפרנקפורט, הרי שאפשר לומר כי גם כאן זאמר הוא האדריכל שאחראי לסגנון המינימליסטי שלהן. אחרי שריקת הסיום הוא אפילו לא נשאר כדי לשמוח ביחד עם השחקנים והצוות המקצועי, כששעט בחיפזון לכיוון חדר ההלבשה. "התואר שייך לשחקנים ולמאמן. אני לא צריך לקפוץ ביחד איתם, זה לא טוב לברך שלי", אמר זאמר הציני. לאחר מכן אף קינח בעקיצה עצמית מעניינת: "מקצוענים אמיתיים לא חוגגים כשמשחקים חשובים נמצאים לפניהם, כמו שיובנטוס עשתה וטעתה ב-1997. הם זכו באליפות בדיוק לפני גמר הצ'מפיונס ליג, חגגו, ורק בגלל זה הפסידו לדורטמונד". ציטוט מוזר מפי האיש שהניף את הגביע כקפטן המנצח של הצהובים שחורים בסיום אותו גמר.
אבל לצד הבחנות ביזאריות שכאלה, זאמר תיבל את באיירן גם בדברים טובים ומהותיים יותר העונה. הוא התעקש על הרכש היקר, אך המצוין, חאבי מרטינס הספרדי, החתים גם את מריו 'הגניבה-של-הקיץ' מנדיוקיץ', הפך את באיירן ביחד עם היינקס למפלצת כדורגל יעילה ואטרקטיבית – עם 13 משחקים בהם הבקיעה 4 שערים ומעלה – והוליך אותה לעונה מנפצת שיאים בבונדסליגה. והכי חשוב, הוא ממש לא מסתפק בזה וממשיך כל הזמן לחזק את הברגים במנגנון המשומן ממילא. גם אחרי ה-2:9 המטורף מול המבורג הוא לא היה שבע רצון ומצא פגמים בהגנה שספגה פעמיים. "בשבועות האחרונים הראינו שאנחנו אנושיים, אסור שזה יקרה. אנחנו צריכים לתפקד כמו מכונות", התריע.
אז נחמד לדמיין איך תיראה בשנה הבאה הקבוצה של גווארדיולה במינכן. אבל האמת, הרבה יותר כיף ופשוט לחזות ממש עכשיו בבאיירן המושלמת שיצרו היינקס וזאמר בדרך, אולי, לעונת טרבל ראשונה בתולדות המועדון. אם השניים יכתבו את הפרק הזה בהיסטוריה, זה יצטרך לקרות בצורה הכי משכנעת שיש עם ניצחון על שתיים מתוך שלוש הקבוצות הגדולות האחרות ביבשת. ואם הם אכן יגיעו ליעד שלושת התארים, יוכלו שני האנשים הקשוחים האלה להסתכל זה בעיניי זה, ממש כמו במשחק הילדים ההוא, ולצחוק בלי סוף. זה בסדר, במקרה כזה הם ייצאו המנצחים גם ככה.
