בלי שנראה כי יותר מדי אנשים שמים לב, בעונה הנוכחית הסרייה A עשתה לעצמה מנהג לשבור לא מעט מהסטיגמות שעדיין קיימות סביב הכדורגל האיטלקי. מאמנים צעירים רבים מקבלים הזדמנות אמיתית, אפילו במועדוני הפאר, ובקבוצות רבות זנחו את הכדורגל ההגנתי ואימצו שיטה התקפית. ממוצע השערים בליגה עומד כרגע על 2.72 למשחק, אסטרונומי במונחים של המגף, וכזה שמדביק את הפער שפתחו בשנים האחרונות שלוש הליגות הגדולות האחרות. המציאות הזו גרמה לכך ש-13 פעמים קבוצה כבשה העונה לפחות 4 שערים במשחק, וב-19 משחקים הובקעו לפחות 5 שערים.
אבל כל זה לא ממש עוזר לליגה האיטלקית לטפס החוצה מהמשבר המתמשך שהיא נמצאת בו, ולהחזיר אותה למעמד של אחת מ-2 הליגות הטובות בעולם, אולי הטובה ביותר, בו התרגלה להיות בעשורים האחרונים. אחרי שנים שהסרייה A שלחה קוורטט לליגת האלופות, המכסה ירדה ל-3 קבוצות, לטובת מועדון רביעי מהבונדסליגה, תוצאה של ירידה בדירוג הליגות של אופ"א. וככה, יש סיכוי לא רע בכלל שבעונה הבאה מועדון צנוע יחסית כמו איינטרכט פרנקפורט ימצא את עצמו בליגת האלופות בעוד אימפריות כמו אינטר ומילאן יאלצו להסתפק במקום בליגה האירופאית. וכרגע נראה שלסרייה A יקח זמן לסגור את הפער הזה, אחרי שאודינזה לא צלחה העונה את המוקדמות וכשלגרמניה שלוש נציגות בשמינית גמר האלופות (שכולן עלו כראשי בתים!).
עם זאת, קבוצה איטלקית אחת כן מצליחה לשלב את כל מה שטוב בכדורגל האיטלקי השנה, עם כל מה שטוב בכדורגל האיטלקי של פעם – יובנטוס, שבהחלט מכוונת השנה ללכת עד הסוף באלופות ולהחזיר לא מעט מהכבוד האבוד של הכדורגל האיטלקי.
בימים בהם הסרייה A די דלה ב"סופרסטארים" נוצצים, עדיין עומדים לרשות יובה שמות כמו ג'יאנלואיג'י בופון ואנדראה פירלו. במקביל, היא מנסה לשים את ידה על כמה מטרות שאפתניות יותר. לבעלים, משפחת אניילי, יש כיסים עמוקים, ובקיץ האחרון הם באמת ניסו להביא את רובין ואן פרסי. אמנם המהלך כשל, וארסן ונגר אפילו הסביר היטב מדוע כשתהה בקול "איזו סיבה יש לשחקן גדול כמו ואן פרסי לעבור לליגה פחות טובה?", אבל ניצנים ראשונים להתגברות כוח המשיכה של הגברת הזקנה קיבלנו ממש בחודש שעבר. יובה הצליחה להחתים את החלוץ המבוקש פרננדו יורנטה, ואפילו לא תצטרך לשלם דמי העברה לאתלטיק בילבאו מאחר והוא מסיים חוזה. בכלל, ביובה יודעים לעשות עסקים ומדובר באחת מקבוצות הסבלניות ביותר בתחום הרכש.
אבל עד שיורנטה יגיע, ליובה יש בעיה שהיא צריכה לפתור. למרות שכיום היא מחזיקה באחת משתי ההתקפות הכי טובות באיטליה עם 50 כיבושים (כמו רומא, שספגה 45 לעומת 16 של יובה...), ברור לכל שכדי להתקבע בצמרת האירופאית היא חייבת חלוץ מרכזי איכותי, קילר, סקורר מוכח ברמה גבוהה. כזה שיכול בנגיעה או בתנועה אחת לפרק הגנות. אלסנדרו מאטרי, סבסטיאן ג'יובינקו ומירקו ווצ'יניץ' הם חלוצים טובים, אבל קשה לראות אותם מצעידים את יובה עד הסוף בצ'מפיונס. לאחרונה גם הצטמצם הפער שלה מסגנית המוליכה נאפולי, וביובה ידעו שזו נקודת התורפה אולי היחידה שלהם. בינואר חשבו בטורינו להנחית את לואיס סוארס מליברפול, אבל זה לא באמת היה קרוב לידי מימוש. במקום זה התפשרו שם על השאלתו של ניקולה אנלקה, שבחודש הבא יהיה בן 34.
"זה מצב חירום עבורינו ואנחנו זקוקים לעוד מחץ בחלק הקדמי. אנלקה הוא פתרון קצר-טווח מצוין עבורנו", הודה-פילל המנהל הספורטיבי של יובה, ג'וזפה מארוטה, כשנשאל על החתמתו של הצרפתי הוותיק. ואמנם, אנלקה הוא לא בדיוק הפיתרון האולטימטיבי שאוהדי יובה היו רוצים לראות, אבל התנאים בהחלט יכולים לגרום למהלך הזה להתברר כסוג של הברקה. לאנלקה יש המון מה להרוויח מכך, הוא הרי לא רוצה לחזור לסין בסוף העונה, וכשבחוזה שלו ישנה אופציה להארכת ההשאלה בעונה נוספת, הוא בהחלט יתן את הכל כדי להוכיח שהוא צריך להישאר בצפון איטליה. או, לחלופין, לשכנע קבוצה בכירה אחרת לצרף אותו. אם יצליח לשחזר חלק מכושר ההבקעה שלו בין 2008 ל-2011 בצ'לסי (56 שערים ב-145 הופעות, 0.38 למשחק) הוא בהחלט יוכל להיות תוספת קריטית. מה גם שיש לו משהו שלרוב הסגל של יובה אין – ניסיון במעמדים האלה.
כוכב העבר האהוב, פאבל נדבד, התייחס לנושא לאחרונה, והוא בהחלט חושב שביובה יש את הכלים להסתיר את החיסרון הזה. "הדרך היחידה להשיג ניסיון בשלבים האלה היא לשחק בהם, כמובן. אבל קונטה הוא מומחה בהחדרת אמונה בשחקנים לא מנוסים, והפרויקט שלו התחיל להתפתח כבר בעונה שעברה בה זכה אליפות", אמר נדבד, "ואם יש איש שמסוגל להחזיר סוף-סוף את התואר האירופאי ליובנטוס, זה קונטה". קונטה, אגב, רק בן 43 (שנה וחצי מבוגר מפפ גווארדיולה), זכה עם יובנטוס כשחקן ב-8 תארים גדולים (לעומת 10 של פפ כשחקן בארסה), היה עם איטליה בשני גמרים גדולים (לעומת 0 של גווארדיולה), וכמנג'ר צעיר כבר הספיק לא רק להעלות שתי קבוצות ליגה אלא גם לבנות מחדש ולייצב את יובה ולהחזיר לה את האליפות בעונה ללא הפסד, והעונה אף ראה את הקבוצה שלו מגיעה לרצף של 49 משחקי ליגה בלי לצאת מנוצחת. ועכשיו תחשבו קצת על יחסי הציבור שהוא מקבל בעולם (וגם כאן) לעומת אלה של פפ, ותבינו משהו על מעמדה של הסרייה A. מעמד שהוא מוביל את השיקום שלו.
העונה, למרות שקונטה לא עמד על הקווים כמעט לכל אורך שלב הבתים, יובה הצליחה לסיים במקום הראשון מבית קשה שכלל גם את שחטאר דונייצק המעולה ואת אלופת אירופה צ'לסי, שהודחה. גם כאן יובה לא הפסידה באף משחק, ועלתה לשמינית עם לא מעט טעם טוב בפה ואופטימיות ורודה.
נכון, יובה היא לא הנציגה האיטלקית היחידה בשלב שמינית הגמר, אבל קשה למצוא אוהד כדורגל שפוי שמאמין שמילאן מסוגלת באמת להפתיע את ברצלונה. ככה שהחבורה מטורינו באמת מחזיקה את הכדורגל האיטלקי על הכתפיים שלה. האם היא תצליח לסחוב אותו עד לגמר בוומבלי? אולי, אבל הדרך עוברת קודם כל בסקוטלנד, שם זימנה לה הגרלת שמינית הגמר מפגש מול סלטיק, כשהמשחק הראשון הערב הוא במגרש בו קבוצה איטלקית לא ניצחה כבר 44 שנים.
"סלטיק היא קבוצה טובה. אנחנו נבוא למשחק הזה כדי לעשות את המיטב עם הרבה התלהבות וכבוד כלפיהם", אמר קונטה, שיודע שהטירוף שמכניסים אוהדי סלטיק בקבוצה הוא גורם חשוב במשחק שלה, והיה מהגורמים שעזרו לה לגבור בין היתר גם על ברצלונה העונה, בשלב הבתים. אם יובה תגיע משומה במצב רוח קליל ולא תיקח את סלטיק ברצינות היא עלולה לשם מחיר כואב. אבל במשחק שלא רק מעלה ניחוחות נוסטלגיים בזכות שמות הקבוצות המשתתפות בו אלא גם יוכל בהחלט להיות נקודת ציון בדרך של יובה להחזיר עטרה ליושנה, סביר שיובה תגיע מוכנה. היא הרי לא נלחמת רק על הכבוד שלה. ובאיטליה, כבוד זה עניין רציני.
