פתיחת עונה בליגת האלופות היא תמיד מרגשת. מדובר במפעל הכי גדול ויוקרתי שיש לקבוצות, זה משהו מיוחד, אחר – הטופ של הכדורגל עם השחקנים והמועדונים הכי גדולים בעולם.
גם אני, כמו כל שחקן אחר, אוהב ורוצה להצליח על הבמה המרכזית וזאת הבמה הכי גדולה שיש לשחקן להוכיח את עצמו. העובדה שמדובר בליגה שמאגדת לתוכה את כל הקבוצות הגדולות של אירופה, הופכת את הצ'מפיונס לליגה מגוונת ומרתקת במיוחד. זה לא כמו הליגה המקומית, שבה משחקים שוב ושוב מול אותן קבוצות, כאן יש ערך מוסף.
אם להיות אמיתי, עדיין לא ממש הפכנו תקליט ועברנו מהתעסקות בליגה למחשבות על ליגת האלופות. כולנו כאן בצסק"א יודעים שבאיירן מינכן, מנצ'סטר סיטי ורומא זה אחד הבתים הכי קשים שאפשר לקבל וכולם מסביב בטוחים שנסיים אחרונים - אבל אנחנו באים לכל משחק במטרה להשיג את המקסימום ואולי בגלל שלא מצפים מאיתנו נוכל להפתיע את כולם.
ברור שהעבודה שהבית כל כך קשה ומלא בקבוצות פאר, זה גם פלוס וגם מינוס. קודם כל הייתי רוצה לעלות שלב, כי אני תחרותי, אבל זה מאוד מיוחד לשחק מול אלופת גרמניה, אנגליה וסגנית אלופת איטליה. זאת הזדמנות להוכיח את עצמנו מול הקבוצות והשחקנים הכי טובים.
אנחנו מתחילים ברומא, משחק חוץ לא קל כמובן, אבל ננסה לעשות שם את הטוב ביותר. זה כדורגל, בטוח שאפשר להוציא נקודות, למרות שיהיה קשה, אבל אנחנו נבוא ונעשה את המקסימום. אי אפשר לדעת איך זה יתפתח.
לשחק נגד פרנצ'סקו טוטי יהיה משהו מאוד מיוחד, בכל זאת – הוא סוג של אגדה. בנוסף יש את יאיא טורה, שהוא שחקן ענק וגם בבאיירן כל שחקן הוא מהשורה הראשונה. לא יהיו חסרים שחקנים שכיף ומרגש לשחק נגדם, אבל באמת שזה לא מה שמעניין אותי. כמובן שבכל משחק יש מחשבה על האם מישהו צופה בך, סקאוט או נציג אחר של קבוצה, וברור שבליגת האלופות יש אפילו יותר אנשים שעוקבים, ואני מקווה שנהיה טובים כקבוצה, מה שיעזור גם לי להיות טוב יותר.
