שעון החול הולך ואוזל, וכבר מחר (שבת, 21:45) אירופה תגלה לאיזה צד של מדריד יילך הגביע. ההמתנה מורטת העצבים עוברת לא רק על האוהדים, כי אם גם על שחקני ריאל מדריד, ובמיוחד על מאמנה, קרלו אנצ'לוטי. אתמול בערב הבלאנקוס כבר הגיעו לליסבון, והיום (שישי) הם ייערכו את האימון המסכם ואת מסיבת העיתונאים הרשמית לפני המשחק מחר.
כל העדכונים הכי חמים לקראת גמר ליגת האלופות >>>
אמנם עובדי נמל התעופה בליסבון לא נטשו את עבודתם ושלפו סלולאריים כמו שקרה בישראל עם נחיתת מכבי ת"א, אבל עדיין נרשמה במקום התרגשות רבה. באופן טבעי, כריסטיאנו רונאלדו קיבל את מירב תשומת הלב ממאות האוהדים שחיכו לריאל מחוץ למלון. למרות זאת, בן המקום בוודאי לא הצליח לשכוח את הפעם האחרונה בה שיחק במשחק גמר על אדמת מולדתו, ועל אף שחלפו מאז כבר 10 שנים, גם כוכב ברמתו יתקשה לשכוח את ההפסד הכואב ליוון בגמר יורו 2004.
"הכל פה סביב ה'דסימה'"
מי שכבר רגיל למעמדי הגמר הללו הוא קרלו אנצ'לוטי. בגיל 54, האיטלקי ניצב בפני הגמר השביעי שלו בגביע אירופה, הן כשחקן והן כמאמן. הוא זכה להניף אותו עם מילאן 4 פעמים - 2 כשחקן ו-2 על הקווים, וכעת הוא ינסה לרשום את שמו בהיסטוריה פעם נוספת, אם יצליח להפוך למאמן השני בהיסטוריה שזוכה בתואר 3 פעמים. רגע לפני שהסערה מתחילה הוא העניק ראיון מרתק ל'דיילי מייל' ואמר: "אני יודע שבוב פייזלי זכה 3 פעמים, אבל זה מעולם לא היה המניע שלי. זה הכל סביב ה'דסימה' - הזכיה העשירית של ריאל. מהרגע הראשון שלי פה הכל סבב סביב זה".
אנצ'לוטי גם לא שכח לעקוץ את קודמו בתפקיד, ז'וזה מוריניו: "אני לא אוהב אנשים שאומרים 'אני ואני ואני', זה מביך. לי ברור שעכשיו כולם אוהבים אותי, ושאם נפסיד בליסבון הם יהרגו אותי. וגם אם נזכה, לכמה זמן של חסד אזכה אם לא נמשיך לנצח? אולי 3 משחקים בתחילת העונה הבאה". האיטלקי כל כך מפוכח ושומר על פרופורציות, ולא סתם. הוא זוכר היטב כיצד פוטר מצ'לסי אחרי שהביא דאבל בעונתו הראשונה, בגלל שסיים במקום השני בעונה השניה. וההוא שקורא לעצמו 'המיוחד'? סיים שלישי ונשאר בתפקיד, אבל את אנצ'לוטי זה לא מעניין: "אני רואה שרומן אברמוביץ' שינה את דעתו לגבי ז'וזה, אז אולי הוא שינה את דעתו גם לגביי", צחק.
"בעצם.. שני הרונאלדואים!"
כשהוא התבקש על ידי כתב ה'דיילי מייל הבריטי' להרכיב את נבחרת מ-11 השחקנים הכי טובים ששיחקו תחתיו, אנצ'לוטי מתבלבל: "זה לא קשה, זה בלתי אפשרי. אתם מתעקשים? בבקשה - שוערים: קאסיאס, דייגו לופס, צ'ך, בופון, ואן דר סאר. מגן שמאלי: מלדיני, אשלי קול, מרסלו, מקסוול. בלמים: טרי, נסטה, סתאם, טוראם, קנבארו, תיאגו סילבה והרשימה נמשכת. מגן ימני: קאפו, איבנוביץ'".
אם זה לא הספיק לכם, כשהמאמן מגיע לקשרים, מתחילים להבין באיזה רמות הוא רגיל לעבוד: "היו שם פירלו, למפארד, צ'אבי אלונסו, דשאן, גאטוסו - אני אומר לכם שזה בלתי אפשרי! גם ריבאלדו, רונאלדיניו, קאקה, רוי קוסטה ובייל. רגע, שכחתי את זידאן... חלוצים? שבצ'נקו, קאקה, אינזאגי, זלאטן, דל פיירו, דרוגבה, טורס, אנלקה, קרספו, זולה ורונלאדו. בעצם שני הרונאלדואים!". אבל אנצ'לוטי מזכיר עוד פן לעניין: "עבדתי גם תחת הבוסים הכי קשים בכדורגל - אברמוביץ', ברלוסקוני, פלורנטינו, האמיר של קטאר וכמובן אניילי ביובה".
ואיך אפשר לסיים מבלי להזכיר את גמר 2005, בו מילאן הנוצצת שמטה יתרון 0:3 מול ליברפול המוגבלת ונכנעה בפנדלים: "מכל המשחקים ששיחקתי ואימנתי בקריירה, זה היה הכי משוגע. המחצית הראשונה היתה אחת הטובות שקבוצה שלי ייצרה אי פעם, כך שאני עדיין מתקשה להאמין שזה קרה. לפעמים אני צוחק עם צ'אבי אלונסו 'היי, אתה מחזיק בגביע ששייך לי'''.
