כשהתקשורת האנגלית הדליפה את דבריו של ז'וזה מוריניו על כך שלצ'לסי אין חלוץ, המנג'ר כעס. כעס מאוד. אבל אם "המיוחד" יסתכל על המספרים שסיפקו מי שאמורים להיות הסקוררים שלו, הכעס שלו כלפי התקשורת יופנה, אולי, אליהם. סמואל אטו (9 שערים), פרננדו טורס (6) ודמבה בה (3) לא ממש עומדים בציפיות מהם, כל אחד מהם מסיבה שונה, אבל משמות כאלה מצפים ליותר. בצדק.
בין כל האפרוריות של החוד של הבלוז, נמצא אנדרה שורלה, שהגיע בקיץ לסטמפורד ברידג' כמכונת שערים מלברקוזן. בזמן ששחקנים כמו קלינט דמפסי, לדוגמא, מוותרים על הפרמיירליג ועוברים לארה"ב כדי לצבור דקות משחק בשנת מונדיאל וכמוהו גם וייה שעבר מבארסה לאתלטיקו מדריד, שורלה לקח סיכון ועבר לקבוצה שבה לא ברור כמה ישחק, והאם יצליח להוכיח עצמו בשנה כל כך קריטית.
הגרמני בן ה-23 משחק בעיקר בכנפיים ובעמדה מספר 10, עמדות שמאיישים מריו גצה, מרקו רויס, מסוט אוזיל ותומאס מולר בנבחרת – לא ממש שחקנים שקל להתמודד איתם על חלוצת ההרכב. גם אצל מוריניו הגרמני נתקל בעומס ובמאבקים על מקום ב-11 מול שחקנים כמו הזאר ואוסקר, שניים שהמאמן מאוד אוהב. אם לפני המעבר לאנגליה מקומו בהרכב לא היה מובטח, עונה רעה בצ'לסי הייתה גורמת לכך שאפילו בסגל לברזיל לא בטוח נמצא אותו.
"כששחקן עובר ליגה הוא צריך להסתגל אליה", סינגר פליקס מגאת' על שורלה. "בכל מדינה סגנון הכדורגל הוא שונה. יש שחקנים שמשתלבים במהירות אבל רובם זקוקים לכמה חודשים לפחות". מוריניו חשב בדיוק כמו הקולגה שלו ומנע מהחלוץ כניסה למים העמוקים: הגרמני שיחק ב-22 מחזורי ליגה ומתוכם פתח רק בתשעה. "אנדרה נמצא בתהליך למידה", הסביר מוריניו את מיעוט הדקות לו זוכה השחקן. "מול השער הוא קר רוח, הוא פינישר בעל דם קר אבל צריך להסתגל לפרמיירליג". שישה שערים הבקיע הרכש עד כה בליגה, כשההופעה הבולטת הייתה שלושער ב-17 דקות ב-1:3 על פולהאם.
המצוקה ההתקפית של צ'לסי נחשפה לא פעם העונה, כולל בשמינית הגמר מול גלאטסראיי. עבור חלוץ, דרך מעולה להשגת תשומת לב היא לתת הופעה כזאת שתהפוך אותו לאיש שהקהל ובעיקר המאמן יאמינו שהוא מסוגל להביא את השינוי. שורלה עשה את זה מול פולהאם, אבל זה כבר הספיק להישכח. כשהבלוז נכנסים לתקופה הקריטית ביותר של העונה, הם יצטרכו את הגרמני חזק בעניינים.
המפתח לכך נמצא בגומלין מול הטורקים. למרות שאין לו שפע של קרדיט, עושה רושם שדווקא שורלה - מבין כל שחקני ההתקפה - זוכה לאמונה הכי גדולה ממוריניו. מבחינת דקות משחק, בליגת האלופות הסיפור הוא אחר לגמרי והדקות שהוא מקבל רבות ומשמעותיות. אם היריבות היחסית נוחות שקיבלה הקבוצה בשלב הבתים נראו כמו הזדמנות טובה לחשל אותו, הגיע המשחק באיסטנבול והוכיח שיש משהו מעבר. שאולי הג'וקר שיהפוך את המיוחד למאושר בצ'מפיונס השנה מגיע מגרמניה.
מאבק האליפות קיבל מכה בהפסד 1:0 לאסטון וילה. הפורטוגלי טען בתחילת העונה שהקבוצה שלו אינה מועמדת לתואר, אבל ירצה לשמור עד הסוף על הפסגה בה הוא מחזיק לפי שעה ויצטרך בשביל זה את מי שיוכיח לו שהוא שחקן ההתקפה הטוב ביותר שעומד לרשותו ולא מופרך לומר ששורלה הוא כרגע האיש הזה.
את רוב העניין במשחק יתפוס דידייה דרוגבה, שחוזר למקום בו הפך לאחד הגדולים בתולדות צ'לסי. כשהאוהדים יסתכלו עליו ויביטו על המצוקה שלהם מקדימה, הם יתמלאו געגועים. כמה סימבולי יהיה אם דווקא בהמשך המשחק הם יראו מולם כוכב חדש שנולד. הוא לא יהיה סקורר אדיר כמו הקולגה שלו מחוף השנהב, אבל עם קצת סבלנות, אנדרה שורלה יהיה אהוב בדיוק כמוהו.
