במסגרת הדיון הרחב שניהלנו פה בימים האחרונים סביב טעויות השיפוט והאפשרות להכניס עזרים טכנולוגיים לכדורגל, טיעון אחד נשאר בחוץ. ואתמול, יואב דובינסקי, חבר, עיתונאי וחוקר ספורט, די כעס עליי שלא דיברתי על זה.
"שימוש בעזרים טכנולוגיים ימגר וימנע מקרים של חוסר תום לב ויקנה תחושה שמנסים לנקות את המשחק (כשגם ככה יש סביבו צל גדול של הימורים וקניית משחקים", כתב לי, "וזו לא רק נקודה חשובה, זו ה-נקודה. זה המקום בו מי שמהלל את הדרמה על חשבון הצדק, טוען שטעויות שיפוט זה חלק מהמשחק והן מתקזזות, וכי שופטים הם אנושיים וכו', צריך להתעמת עם הידיעה שיש סבירות גבוהה שהדרמה נבנתה בחוסר תום לב. המילה היא כרגיל 'שקיפות', מילה שפיפ"א רועדת מפחד בפניה. אור השמש הוא חומר החיטוי הטוב ביותר".
אכן, דברים כדורבנות. דברים שאינם רלוונטיים מאוד רק לדיון לגבי עזרים טכנולוגיים, אלא גם לגבי עניין אחר – ההגרלות של אופ"א. או של כל מפעל ספורטיבי אחר, לצורך העניין. ההגרלות האלה טומנות בחובן את האפשרות "לסדר" תוצאות שיטיבו עם האינטרסים הכלכליים של המפעל שמארגן אותן. כדורים חמים או קרים, מעטפות עם קיפול בצד, מישהו שלוחש באוזנייה – האירועים האלה הם קרקע פוריה מאוד להשערות בלתי מבוססות. אלא שכאן, בניגוד לטיעונים מבוססים שכבר יש לנו לגבי מקרים של שחיתות בקניית משחקים או מכירת זכויות אירוח מפעלים למדינה כזו או אחרת – הרי שבמקרה של ההגרלות השונות אנחנו נשארים רק עם תיאוריות הקונספירציה.
עם זאת, ייאמר לזכות אופ"א שהיא לא עוזרת להשקיט את הקולות האלה. עם ההחלטה שלה השנה להפריד את הגרלות רבע הגמר וחצי הגמר לשתי הגרלות שונות היא רק הקימה עליה עוד מבקרים, שטוענים כי הדבר נעשה לא רק בשביל לקיים עוד ערב של חליפות ובורקסים, ולא רק כדי שיהיה עוד אירוע שאפשר למכור את זכויות השידור שלו, אלא שבאופ"א פשוט רוצים יותר שליטה על מי-נגד-מי. "קודם נראה מי עולה לחצי הגמר, ואז נסדר את זה לפי מה שטוב לנו", זו מחשבה תיאורטית שמבקריה של אופ"א הדביקו לה, ברגע ששמעו שההגרלות הופרדו.
אבל גם אם יש דברים בגו, גם אם באמת אופ"א – או כל גוף ספורטיבי אחר שמנהל הגרלות שכאלה – מתערבים בתוצאות בבוטות, גם אם ההגרלות האלה אינן תמימות (ואין לנו שום הוכחה שזה המקרה), הרי שתוצאות ההגרלה של היום מהווה חתיכת מכה לכל תומכי תיאוריות הקונספירציה (שאני, לא פעם ולא פעמיים, נמנה עליהם).
כי התוצאה הטובה ביותר לאינטרס של אופ"א בהגרלה הזו הייתה קרב כל ספרדי בצד אחד מול קרב כל גרמני בצד. זה גם מבטיח עוד צמד משחקי קלאסיקו (המשחק הגדול בעולם), וגם מבטיח גמר עם נציגות לשתי מדינות שונות, שהוא עדיף מבחינת העניין הבינלאומי שהוא מייצר. התוצאה השנייה הכי טובה בשביל מישל פלאטיני, כך נהוג לחשוב, הייתה לשלוח את באיירן מינכן לצמד משחקים מול ריאל מדריד – קרב איכותי, היסטורי ומסקרן במיוחד, כשמהצד השני ברצלונה (הקבוצה האהודה בעולם) תקבל את הקבוצה שעל הנייר היא הכי פחות מפחידה מבין הארבע (דורטמונד, שהיא עדיין מפחידה, אבל פחות). כך גדולים יותר הסיכויים שבארסה תהיה בגמר, שם תפגוש או את ריאל לקלאסיקו-גמר היסטורי, או את באיירן, ושוב נקבל גמר גרמני-ספרדי.
אם מתחשבים באינטרסים של אופ"א, חצי גמר שכולל מפגשים חוזרים בין ריאל מדריד לבורוסיה דורטמונד (שכבר, כידוע, נתקלו זו בזו בשלב הבתים) ומפגשים בין ברצלונה (האהודה ביותר) לבין באיירן (הגרמנית הבכירה מבין השתיים), הוא התרחיש הכי פחות נוצץ. ומה אנחנו יודעים? זה מה שקרה.
נכון שבוחשי הקונספירציה תמיד יכולים למצוא תירוץ, סיבה, הסבר, כדי להשאיר את החששות שלהם מחוברים, גם אם בצורה מאוד קלושה, למתרחש. אפשר, למשל, לומר שההגרלה הזו שומרת בחיים גם את אפשרות הקלאסיקו בגמר וגם את האפשרות לגמר גרמני-ספרדי, ולכן האינטרס הכלכלי של אופ"א נשמר. אפשר בכלל ללכת רחוק ולומר שאופ"א ניצלה פיינל פור כל כך איכותי בו היא בכל מקרה מרוויחה, אז היא בכוונה סידרה מראש הגרלה שתיראה "לא מסודרת מראש" כדי להוריד לה מהגב את המציקים. אבל כל אלה טיעונים חלשים מאוד.
השורה התחתונה היא אחת – ההגרלה שקיבלנו היום היא הפחות טובה מבחינת האינטרסים הכלכליים של אופ"א. אבל היא גם הטובה ביותר שהאוהדים הניטראליים היו יכולים לבקש, והסיבה היא אחת: באיירן מינכן היא הקבוצה הטובה באירופה כרגע. ברצלונה היא הקבוצה הגדולה של הדור. צמד מפגשים ביניהן לא רק מבטיח 180 דקות של הכדורגל האיכותי ביותר שיכולנו לבקש בנקודה הזו בזמן, אלא זו גם הדרך הטובה ביותר להכריע באמת מי עדיפה כרגע, היום, השנה. בתור חובב ספורט שאין לו העדפה כאן, זה לא נהיה יותר טוב מזה.
(מה שאומר שאולי, בעצם, זה כן האינטרס של אופ"א?...)
**
ועוד עניין אחד לסיום: פפ גווארדיולה. כבר הספקתי לראות שאנשים שואלים "בעד מי הוא יהיה – הקבוצה בה הוא חתום, או מועדון הבית שלו?". כדי לענות על השאלה הזו נפרוש לרגע את מפת האינטרסים האישית של פפ:
1. נכון לעכשיו הוא לא עובד באף אחת מהקבוצות, לכן סביר שיהיה בעד המועדון שלו.
2. אם ברצלונה תעלה לעוד גמר (ואולי תזכה בתואר), עלולים לצוץ אנשים שיטענו שחלקו בהצלחת הקבוצה בשנים בה אימן אותה, פחות גדול משנתנו לו קרדיט.
3. אם באיירן תעלה לעוד גמר (ואולי תזכה בתואר), הנעליים שיצטרך למלא בבאיירן ("מה הוא כבר יוכל לשפר?"), והלחץ שיהיה עליו כשייכנס לתפקיד, יהיו מעמסה גדולה מאוד.
המסנקנה: פפ יהיה בעד קבוצת האם. על אופ"א, לעומת זאת, כבר אי אפשר להגיד את זה באותו ביטחון כמו בעבר.
