זה נראה כאילו בכל שנה בשנים האחרונות אפשר לומר את זה, אבל עכשי וזה באמת מרגיש נכון מתמיד: ארסן ונגר עובר את התקופה הקשה ביותר שלו מאז מונה למנג'ר ארסנל לפני 17 שנים. פתיחת העונה בפרמיירליג הצליחה להיות במובנים מסויימים יותר גרועה משבועות האימה בתחילת העונה שעברה, מגביע הליגה הודח על ידי ברדפורד מהליגה הרביעית ובשבת הודח מגביע הליגה, בבית, על ידי בלקבורן מליגת המשנה. וכעת על הפרק: עונה שמינית ברציפות ללא תואר.
הבוז שנשמע באצטדיון האמירויות בשבת בתום ההפסד לבחורים של מייקל אפלטון היה אולי הצורם שוונגר שמע מימיו. האוהדים רוצים שינוי, וחלקם הגדל והולך דורש את ראשו של המנג'ר. אה, כן, והערב ארסנל תתמודד מול באיירן מינכן במשחק הראשון בשמינית גמר ליגת האלופות. ככה שבעצם אפשר להכריז – תהיה עונה שמינית ברציפות ללא תואר.
על הקווים של באיירן יעמוד יופ היינקס בן ה-67. בקדנציה השלישית אך המשמעותית השנייה שלו בקבוצה, המאמן הוותיק מצעיד את המועדון לעונה אדירה בכל קנה מידה. האליפות בגרמניה מעשית כבר שלו, עם פער של 15 נקודות מהמקום השני ויחס שערים אסטרונומי של 7:57 אחרי 22 מחזורים. ואת כל זה הוא עושה עונה אחרי שנכשל בכל החזיתות – האליפות הלכה בפעם השנייה ברציפות לבורוסיה דורטמונד, שגם הביסה את הבווארים בגמר הגביע, והגרוע מכל, את גמר ליגת האלופות היא הפסידה בפנדלים לצ'לסי, באליאנץ ארנה, אצטדיונה הביתי.
ככה שעל פניו, היינקס מצליח העונה איפה שוונגר נכשל שנה אחרי שנה – להרים את הקבוצה על הרגליים אחרי עונה מאכזבת, ולהסתער על העונה החדשה במלוא המרץ. לכאורה, לוונגר יש את כל הסיבות בעולם לקנא בהיינקס. האמנם?
ובכן, לא ממש. כי למרות העונה המעולה, היכולת המזהירה, התוצאות המצוינות וההתאוששות וההשלטות המחודשת על הכדורגל הגרמני אל מול הכוח העולה מהווסטפאלשן שטאדיון, היינקס מקבל מעט מאוד מהקרדיט על כך.
בכלל, מצבו של היינקס מעיד עד כמה אכזרי וכפוי טובה תפקיד המאמן בכדורגל לעתים יכול להיות. נכון, מלבד מקרים קיצוניים (ויש אולי 5-6 כאלה בליגת האלופות השנה), רוב הזמן מאמני כדורגל מקבלים יותר מדי תשומת לב בתקשורת, בהשוואה להשפעה ולחשיבות האמתית שלהם על הקבוצות. ועדיין, נראה שהיינקס יוצא קירח מכאן ומכאן. על הכשלונות של העונה שעברה הוא חטף לא מעט ביקורות. ואת ההצלחה של העונה רבים מסבירים בכך שהמערכת של באיירן חזקה, בריאה ומתפקדת, בהוצאה על הרכש (יותר מ-65 מליון יורו), בסגל החזק. ובמתיאס זאמר.
זאמר, הצעיר מהיינקס ב-23 שנים, החליף בקיץ את כריסטיאן נרלינגר בתפקיד המנהל הספורטיבי – הסמכות המקצועית שמעל למאמן – במינוי שהתקבל בתמיהה. אחרי הכל, זאמר, שרשם 84 הופעות בקריירה בנבחרות מזרח גרמניה וגרמניה בין 86 ל-97, כיכב בקריירה שלו בדינמו דרזדן, שטוטגרט, אינטר ודורטמונד. ככה שבניגוד להיינקס, או לכמעט כל פונקציה מרכזית בהנהלת הקבוצה, לזאמר מעולם לא היה קשר לבאיירן. אבל היו"ר, אולי הנס, האמין שזאמר יהיה זה שיחזיר לבאיירן את מה שהיה חסר לה לדעתו בשנה שעברה: ווינריות. קילינג אינסטינקט. הדברים שהפכו את באיירן לבאיירן.
ולמרות שקשה להכריע מהו הגורם המרכזי בעונה המעולה של באיירן, הקרדיט, כאמור, הולך ברובו לזאמר. למשל, ברור שהחתמתו של חאבי מרטינס תמורת שיא מועדון של 40 מליון יורו ששולמו לאתלטיק בילבאו עבור הקשר האחורי, היא אחד הגורמים ליכולת הטובה של הקבוצה. אבל בעוד היינקס בעצמו הביע עניין בשחקן עוד לפני שזאמר בכלל הגיע למועדון, ובעוד היינקס הוא האיש שגורם לציוות של הספרדי עם בסטיאן שוויינשטייגר במרכז המרגש לעבוד, הקרדיט על עצמם ההחמתה הולך לזאמר. על פי הדיווחים, זאמר היה מי שדחף את ההנהלה להוציא את סכום העתק על מרטינס, והוא זה שקוצר את המחמאות.
"כל מי שמכיר אותי יודע שאני הבוס כאן. הייתי הבוס בכל מקום, לא משנה איפה עבדתי", ענה היינקס בכעס כשנשאל על מעמדו בבאיירן. אבל הוא לא יכול להתעלם מעצם העובדה שהשאלה היא במקומה. "מעולם לא ראיתי מנהל טכני שמחלק כל-כך הרבה הוראות מהספסל", אמר מאמן מיינץ, כריסטיאן היידל, לאחר משחק הליגה בין הקבוצות. אה, כן, וכמעט שכחנו... פפ.
בחודש שעבר הגשימה באיירן חלום שחלקה עם כמה מועדוני פאר נוספים, וסגרה עם המאמן הספרדי. נכון, היינקס הודיע עוד קודם שהוא פורש מאימון, אבל החגיגות שלוו עם החתמתו של גווארדיולה היו יכולות לגרום לעוברי אורח לחשוב שחגיגות האוקטוברפסט עדיין נמשכות. היה טעם לפגם באופן בו חגגו באיירן, התקשורת והאוהדים את המינוי, בזמן שהיינקס הוא עדיין מי שעובד יום יום עם השחקנים ומוביל אותם לעונה כל כך טובה. "היה יותר טוב להודיע על כך לפני שיצאנו לפגרת החורף", אמר היינקס בעצמו על העניין, "התזמון אינו מוצלח מכיוון שעכשיו התקשורת תהיה סביבנו כל הזמן ותפריע לנו לעבוד". ובאמת, במשחק הראשון מאז ההודעה על מינוי גווארדיולה, באיירן אמנם ניצחה 0:2 את גרויטר פירת', אבל הציגה משחק חלש מול נועלת הבונדסליגה. מרטינס הודה שהאירועים סביב זהות המאמן השפיעו כשאמר ש"לאחר שהודיעו על החתמת גווארדיולה, התעסקנו ודיברנו רק על זה והריכוז במשחק מול פירת' נפגע. היה לנו מזל לנצח".
ובזמן שהיינקס מצליח עם באיירן אבל רואה את הקרדיט מתפזר לכל עבר, כשהוא עדיין מלקק את פצעי חיצי הביקורת שחטף אשתקד, בלונדון קורה דבר כמעט הפוך לגמרי. אמנם אוהדי ארסנל משמיעים את קולם באופן גובר והולך כנגד ונגר, אבל גם בקרב אוהדי התותחנים יש גוש גדול שעדיין רוצה את הצרפתי באמירויות. ומעבר לזה, אם זה תלוי בהנהלת המועדון – ונגר יכול עכשיו לחתום על חוזה עד סוף החיים.
חוזהו של ונגר יסתיים בקיץ 2014, ורק אתמול הודלפו שמועות כי ונגר האריך אותו בשנתיים נוספות. ונגר עצמו הכחיש היום את הדיבורים האלה בכל תוקף, אבל הכיוון כאן ברור – ונגר יישאר בארסנל כל עוד הוא ירצה. שמונה שנים ללא תואר זה כנראה לא מספיק. בארסנל, בניגוד גמור להנהלת באיירן, כל הזמן מלטפים את ונגר. בבאיירן מביאים להיינקס מנהל ספורטיבי חדש מעל הראש, נותנים לו את הקרדיט, ובאמצע עונה מוצלחת יוצאים בחגיגות על החתמת מאמן חדש, דבר שיכול וצריך היה להיעשות בצורה צנועה יותר, ובתזמון טוב יותר.
אז כן, ארסנל במקום החמישי בליגה, עפה מכל גביע אפשרי, ומגיעה למפגש מול באיירן כאנדרדוג מוחלט. וכן, באיירן שועטת בליגה ומוזכרת כפייבוריטית לזכייה באלופות בנשימה אחת עם ברצלונה. אבל אם היו נותנים למאמני כדורגל לבחור באיזו סיטואציה הם היו מעדיפים להיות כרגע – זו של ונגר או זו של היינקס, סביר שרובם היו בוחרים בביטחון התעסוקתי ובפרגון שוונגר מקבל מהנהלת ארסנל. למרות שזה היה אומר שהם יסיימו את דרכם באלופות השנה כבר בשמינית הגמר.
