סגל של 700 מיליון יורו מול סגל של 100 מיליון בלבד. סופרסטארים עולמיים נגד חבורת שחקנים שלא הייתם מזהים ברחוב לפני שנה. אחד המאמנים הוותיקים ביבשת מול אחד שעושה את צעדיו הראשונים. ריאל מדריד מול אתלטיקו מדריד זה לא רק דרבי עירוני, זה לא רק גמר ליגת האלופות - זה מפגש פסגה בין שני עולמות שונים. כל אחד מ-11 השחקנים שיעלה על כר הדשא באצטדיון האור בליסבון עשוי להיזכר בסופו של דבר כמי שהכריע את הקרב, לכן צריך להחליט למי יש יתרון בכל עמדה.
כמה הבהרות לפני שמתחילים בהשוואות. קודם כל, מי אם לא אתלטיקו לימדה אותנו השנה שהסך הכללי לפעמים עולה על סכום חלקיו, כך שברור שאין בהשוואות הללו משום הכרעת זהות המנצחת בגמר. רק מדובר במץ'-אפים פנימיים. בנוסף, צריך לציין שלקחנו את ההרכבים המשוערים של שתי הקבוצות, בהתחשב במצב הפצועים והמורחקים, ובהחלט ייתכנו שינויים והפתעות עד לשריקת הפתיחה. אה, ועוד משהו - מן הסתם, העמדות לא תמיד חופפות בשתי הקבוצות, אז זרמנו עם מה שיש. נתחיל?
שוער: איקר קסיאס (ריאל) - טיבו קורטואה (אתלטיקו)
העמדה הראשונה מציבה אתגר קשה במיוחד, מכיוון שהיא אחת המאוזנות ביותר. מצד אחד, שוער נבחרת ספרד שבמשך למעלה מעשור שמר על עצמו בבטחה בין שני המקומות הראשונים ברשימת השוערים הטובים בעולם. מנגד, שוער צעיר ועולה שממשחק למשחק בונה לעצמו שם גדול יותר והופך את ההחלטה של ז'וזה מוריניו לקשה במיוחד בקיץ. עם המימדים שלו, יכולת קריאת המשחק והעבודה שלו בכדורי הגובה, קורטואה הפך בגיל 22 לאחד השוערים הטובים בעולם. ועדיין, למרות השנה וחצי הקשות שעברו על קסיאס, בכל הזדמנות שקיבל הוא הוכיח שהוא עדיין באותו כושר מימי השיא שלו. לא פחות חשוב, יש לו ניסיון, מנהיגות והאקס פקטור - קוף על הגב. יתרון: ריאל.
מגן ימני: דני קרבחאל (ריאל) - חואנפראן (אתלטיקו)
מדובר בקושייה שתעסיק את ויסנטה דל בוסקה כל הקיץ בברזיל. כמו פיקה ופברגאס בברצלונה, קרבחאל חזר לריאל כשחקן מגובש ומלוטש שנקנה בחזרה מלברקוזן אחרי שכבר שוחרר מהברנבאו. לא לקח לו זמן רב להשתלט על התפקיד של אלבארו ארבלואה ולתת לקרלו אנצ'לוטי הרבה נחת בזכות השיפור שלו בחלק האחורי. גם חואנפראן הוא תוצר מחלקת הנוער של ריאל ואפילו הספיק לרשום כמה הופעות בקבוצה הבוגרת, אבל הוא התגלגל בין קבוצות מרכז טבלה בספרד לפני שנחת בקולצ'ונרוס. אין לו יכולות מיוחדות במינן כמו לקרבחאל, אבל הוא מאוד אמין ויודע מתי לעלות להתקפה. יתרון: ריאל.
בלם ימני: רפאל וראן (ריאל) - ז'ואאו מירנדה (אתלטיקו)
בגלל הספק בנוגע לכשירות של פפה, הכנסנו להרכב את וראן. הצרפתי הצעיר זינק לתודעה של כולם עם שני שערים ברציפות בקלאסיקו מול בארסה בשנה שעברה, אבל למרות שכולם חזו שהוא ישתלט על אחת משתי עמדות הבלם בבלאנקוס, זה לא ממש קרה. פפה נחלש בעונה החולפת, ועדיין אנצ'לוטי העדיף אותו במקרים רבים, כך שאולי וראן עדיין לא מוכן לגמרי לבמה הגדולה. מנגד, מירנדה סיפק עונה מצויינת ואחרי קורטואה, הוא הסיבה המרכזית לכך שאתלטיקו סיפקה את ההגנה הטובה בספרד השנה. העובדה שהוא לא זומן לנבחרת ברזיל הכעיסה רבים, למרות שיכול להיות שסקולארי פשוט חושש שהוא יגיע תשוש. יתרון: אתלטיקו.
בלם שמאלי: סרחיו ראמוס (ריאל) - דייגו גודין (אתלטיקו)
ראמוס מגיע לגמר בתקופה הכי טובה שהייתה לו מזה הרבה מאוד זמן. הוא גירש את השדים של אותה החמצת פנדל, הפך לסקורר מחונן במשחקים האחרונים וגם לאב טרי. הוא אולי קשר התקפי ברוחו שנתקע בגוף של שחקן הגנה, אבל זה לא מפריע לו לעשות את העבודה בצורה נהדרת, לפחות בחודשים האחרונים. גודין לקח דף מהספר של ראמוס במשחק האליפות עם השער שסידר לאתלטיקו את התואר, אבל לא בטוח שהוא מסוגל להתמודד עם הפיזיות של רונאלדו ובייל. השאלה היא האם נראה ממנו את ההופעה מהניצחונות של הקולצ'ונרוס בגמר הגביע אשתקד ובסיבוב הראשון בליגה, או אם הוא ייכשל כמו בתבוסה בחצי גמר הגביע השנה. יתרון: ריאל.
מגן שמאלי: פאביו קואנטראו (ריאל) - פליפה לואיז (אתלטיקו)
אגב אותו מפגש כפול בין הקבוצות בחצי גמר הגביע, מי שנעדר מהקו האחורי של סימאונה באותם משחקים היה לואיז. הברזילאי שידרג את עצמו והפך לאחד הפייבוריטים של צ'ולו, בעיקר בגלל ההשקעה הגדולה והיכולת לסייע לחלק הקדמי. גם הוא נשמט מהסגל של סקולארי למונדיאל ובמקרה שלו, מדובר בהחלטה שערורייתית. קואנטראו, מאידך, ניצח את מרסלו בקרב על העמדה, בעיקר בגלל שהוא פחות הרפתקן. אך עדיין הפורטוגלי לא חף מטעויות, שלפעמים עולות לקבוצה שלו בשערים יקרים. שגיאה שכזו בגמר הצ'מפיונס עלולה להיות יקרה במיוחד. יתרון: אתלטיקו.
קשר אחורי: סמי ח'דירה (ריאל) - גאבי (אתלטיקו)
בהיעדרו של צ'אבי אלונסו, לאנצ'לוטי לא יהיו שעות שינה רבות במחשבה על זהות מחליפו. מצד אחד ח'דירה היה פנטסטי לפני שנפצע אך חזר לשחק רק לפני שבוע וחצי, מצד שני יראמנדי בכושר משחק טוב יותר אבל עדיין לא בשל. בסופו של דבר אני מעריך שהוא יבחר בניסיון והיכולת של הגרמני, בעיקר בגלל שייראמנדי עדיין לא מצא את מקומו בריאל. כך או כך, במצב הנוכחי שניהם נופלים בהשוואה עם גאבי הוותיק, שרוצה להשלים את עונת השיא בקריירה שלו עם דאבל ענק. רק צריך לשמוע את סימאונה מדבר עליו כדי להבין כמה העבודה שלו חשובה לקבוצה. יתרון: אתלטיקו.
קשר מרכזי: לוקה מודריץ' (ריאל) - טיאגו (אתלטיקו)
בתחילת הקדנציה שלו בריאל מדריד, היו לא מעט ספקות בנוגע ליכולתו של הקרואטי. בזה אחר זה, מודריץ' ניקה כל חשש והפך את עצמו לבאנקר ב-11 של אנצ'לוטי, כשבדרך הוא עובר טרנספורמציה מעושה משחק גרידא, לקשר שעושה את העבודה מרחבה לרחבה ומוציא את ההתקפות המהירות של הבלאנקוס באמנות. אצל אתלטי, טיאגו קנה את המקום של ראול גארסיה בקישור של סימאונה רק בחודשים האחרונים, בזכות היכולת ההגנתית שלו. אבל הברזילאי שהיה גם ביובנטוס וצ'לסי, לא תורם להתקפה באותה צורה כמו גארסיה. יתרון: ריאל.
קשר מרכזי: אנחל די מריה (ריאל) - אדריאן לופס (אתלטיקו)
כשגארת' בייל הגיע תמורת סכום דמיוני, די מריה בוודאי ישב בביתו ושאל את עצמו אם זמנו בברנבאו עבר. אבל אנצ'לוטי לקח את הארגנטיני הצידה והסביר שיש לו תכניות מיוחדת בשבילו. ההחלטה של המאמן האיטלקי להעביר את די מריה לעמדת הקשר עושה המשחק הייתה אחת המבריקות ביותר שלו, ודי מריה שיחק תפקיד מרכזי בהרבה מהדברים המוצלחים יותר של ריאל השנה. הסיפור של אדריאן שונה - הוא כמעט נעלם מהמפה של הקולצ'ונרוס בגלל פציעות ויכולת מאכזבת, אך סימאונה החזיר אותו מול צ'לסי וזה הצליח. ההיעדרות של דייגו קוסטה משמעה שאדריאן כנראה ישחק מאחורי החלוץ ועל הכתפיים שלו תונח המשימה לספק את הכדורים לדויד וייה. לא מעט לבקש ממי שעד לא מזמן נדחק לקצה הספסל. יתרון: ריאל.
קשר שמאלי: איסקו (ריאל) - קוקה (אתלטיקו)
לפני שנה בדיוק שניהם שיתפו פעולה לנגד עיניים פתח תקוואיות ונתנייתיות, במסגרת יורו הצעירות. באותם ימים, איסקו היה בעל הבית והוא גם נבחר בצדק לאיש הטורניר. שנה עברה, ונדמה שלמירוץ הזה יש מוביל חדש. העונה הראשונה של איסקו כשחקן ריאל מדריד הייתה רבת תהפוכות ושינויים - לפעמים הוא נראה נהדר, לפעמים הוא הלך לאיבוד במגרש. קוקה, לעומתו, פשוט סיפק עונה אדירה שבה הוא הוכיח שהוא קורץ מהחומר של הכוכבים הגדולים. כמות הבישולים של קוקה והשערים החשובים שלו במאני-טיים אומרים את הכל לגביו, ואתלטיקו מוכרחת לשמור עליו לטווח ארוך. יתרון: אתלטיקו.
קיצוני ימני: גארת' בייל (ריאל) - ארדה טוראן (אתלטיקו)
אחד המץ'-אפים הכי מסקרנים בליסבון. שניהם מגיעים עם בעיות כשירות, שניהם משמשים כינור שני לכוכב האמיתי של ההצגה. אלא שבגמר, בזמן שבייל ימשיך להיות הרובין של באטמן (רונאלדו), אתלטיקו צריכה שטוראן יקח מנהיגות בהתקפה כדי למלא את החלל שמשאיר קוסטה מאחוריו. הטורקי הוא מסוג השחקנים שמסוגלים לעשות את ההבדל בלי יותר מדי טרראם, ולהגנה של ריאל יהיה יום ארוך מולו. אלא שהמהירות המסחררת של בייל באגף עשויה להיות הרבה יותר הרת גורל ומשפיעה בגמר, בעיקר בגלל הפוקוס שרונאלדו ייקח במרכז ההתקפה. זו ההזדמנות של הוולשי להחזיר את ההשקעה מהקיץ ולהפוך לאגדה בברנבאו. יתרון: ריאל.
חלוץ: כריסטיאנו רונאלדו (ריאל) - דויד וייה (אתלטיקו)
ספק אם אנצ'לוטי וסימאונה תיכננו להשתמש בהם דווקא כחלוצי השפיץ בגמר, אבל הפציעות אף פעם לא מתחשבות ברצונות המאמנים. עבור כריסטיאנו וכמובן שעבור וייה, עמדת החלוץ המרכזי לא זרה, וגם לא המעמד של גמר ליגת האלופות - שניהם כבר הספיקו להבקיע בו. אלא שבאמת מיותר לערוך השוואות ביניהם. מצד אחד ניצב אחד משני השחקנים הטובים בעולם (ראשון או שני? שאלה לפעם אחרת), שמגיע לגמר במוטיבציית שיא לענות לכל המבקרים ולהביא לריאל את הגביע העשירי בתולדותיה, ה'לה דסימה'. מצד שני, מלך שערי ספרד בכל הזמנים שכבר נמצא מעבר לשיא, ונראה שאותו שבר ברגל מלפני שנתיים עדיין מכביד עליו. בקיצור, קרב אבוד מראש. יתרון: ריאל.
מאמן: קרלו אנצ'לוטי (ריאל) - דייגו סימאונה (אתלטיקו)
עצם העובדה שבהשוואה בין שחקן לשחקן, היתרון הוא בבירור של הבלאנקוס (4:7), מעצים את ההישג של צ'ולו. הוא לקח שחקנים שאחרים כבר התייאשו מהם, שיקם קריירות ועיצב סגל מגובש מאין כמוהו. התקציב שלו זעום לעומת ריאל, רשימת השחקנים הרבה פחות נוצצת. כשלקחו לו את רדמאל פלקאו, הוא פשוט זרק למערכה את דייגו קוסטה ושום דבר לא השתנה. אל תטעו, גם העבודה של אנצ'לוטי מצויינת והאופן בו הוא ניהל את הסגל המפוצץ באגו של ריאל, היא ראויה להערכה. אבל תנאי הפתיחה שלו לעומת סימאונה לא נותנים לו סיכוי לנצח בהשוואה האישית. את הסיפור שלו אנצ'לוטי כבר כתב מזמן, עכשיו זה הזמן של סימאונה לכתוב את הסיפור שלו. יתרון: אתלטיקו.
